ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת מעשרות/פרק רביעי
פרק רביעי - הכובש השולק
עריכהמתני’: הכובש, ד_א השולק, ד_ב המולח, בשדה חייב. ד_ג המכמין באדמה פטור. ד_ד המטבל בשדה פטור.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יח עמוד ב]
הפוצע זיתים שיצא מהן השרף פטור. ד_ה הסוחט זיתים על בשרו פטור. ואם סחט ונתן לתוך ידו, חייב. ד_ו המקפא לתבשיל, פטור. ולקדירה ריקה, חייב מפני שהוא כבור קטן:
גמ’: הכובש השולק כו'. ד_ז אור טובל. מקח טובל. מלח טובלת. תרומה טובלת. שבת טובל. חצר בית שמירה טובלת. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ד_ח מקח ושבת וחצר אינן תורה וכל שכן שמלח אור ותרומה. ורק ראית פני הבית דאוריתא. אמר רבי אמי רבי אמי° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. המחוור שבכולן שהוא מהתורה זו חצר בית שמירה. הכובש, האם אינו קובע עד שיכבוש כל צרכו? השולק, האם אינו קובע עד שישלוק כל צרכו? נשמעינה מן הדא דתנן, המהבהב שיבלין באור נטבלו. וכי אינן מחוסרין מלאכה על ידי האור? שהרי הבהוב כבישול כל דהו ואף על פי כן קובע. שנייא היא שהוא גמר מלאכתו. ויידא אמרה דא שגמר מלאכה קובע אף שאינה מלאכה גמורה כמו הבהוב? דתנן, ד_ט המקטף שיבלין לאוכלן מלילות, ניטבלו. לעשותן עיסה, לא נטבלו. כבש ושלק שלא מדעת הבעלים, תפלוגתא דרבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, דאיתפלגון. הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר נטבל. ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר לא נטבל. אמר רבי יודן רבי יודן° . תמן מה שאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שאם מירח שלא מדעת בעלים נטבלו, זה מפני שדודאי ניחא לבעלים במרוח, שהרי אי אפשר לו שלא ימרח. ואם הוא לא היה ממרח, הבעלים היו צריכים לטרוח ולמרח . הכא אפשר לו שלא לכבוש, ואולי הבעלים לא רצו לכבוש . שלקו ברשות ההקדש, פדאו והכניסו לחצר בית שמירה, מהו? על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, נטבל. דזו חצר תורה וזו שליקה אינה תורה. הכניסו לחצר בית שמירה, פדיו, ושלקו מהו? דברי הכל נטבל. שאף שחצר קובעת למעשרות, אם נכנסה לחצר ברשות הקדש לא ניטבלה. דמתי אומרים שההקדש פוטר? רק אם עשה מעשה בגוף הפירות. אבל הכא אף שחצר קובעת לחיוב , וכי מה עשה מעשה ברשות ההקדש? הקדישו ושלקו, הכניסו לחצר בית שמירה לאו דווקא פדיו ושלקו, מהו? דברי הכל לא נטבל שכבר נפטר ברשות ההקדש. ובלבד שלא יכניסו לחצר או לבית שלקו פדיו וצימקו עשה צימוקים מהו? אין תימר האור טובל בדבר שלא נגמרה מלאכתו, האור
[ע"א]
1 ד_א מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ד', מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה י"ד:
2 ד_ב מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה י"ח:
3 ד_ג מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה ט"ו:
4 ד_ד מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה י"ח:
[ע"ב]
5 ד_ה מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה י"ט:
6 ד_ו מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה י"ט:
7 ד_ז מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ג':
8 ד_ח מיי' פ ד' מהל' מעשר הלכה ב':
9 ד_ט מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ה':
-----------------------------------דף יט
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יט עמוד א]
פוטר. ואין תימר אין האור טובל בדבר שלא נגמרה מלאכתו , אין האור פוטר. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. טיגנו בשדה מהו? בלא כך, אין האור טובל? אילו אפשר דלא מיתן גביה משח, בעיה הוה אם אפשר היה לטגן בלא שמן היה כאן שאלה. אבל כיוון שאי אפשר לטגן בלי שמן, פשוט שזה כמו בישול גמור. אמר רבי יוסי בר כהנא רבי יוסי בר כהנא° אמר רבי יונה רבי יונה°. תני °רבי חלפתא בן שאול רבי חלפתא בן שאול. עשה היסב סעודה בשדה, טובל. אם לא היסב, אינו טובל. איזה הוא היסב שהוא טובל? כל היסב שיש בו יין. קצב להיסב ולא היסב מהו? תני, ד_י השום והשחליים והחרדל ששחקן בשדה, נטבלו. עד כדון, בשום של טבל ששחקו בשמן של חולין. ותיקן על ידי כך את השום . שום של חולין ששחקו בשמן של טבל האם השמן נקבע למעשרות אף שבו לא נעשה התיקון ? רבי זעירא רבי זעירא° ורבי חייא בר אשי רב חייא בר אשי° אמרו בשם °רבי רבי יהודה הנשיא. ד_יא אשכול שסחטו לכוס, נטבל. לתמחוי, לא נטבל. והרי התמחוי נמצא על האש , בלא כך אין האור טובל? תפתר ד_יב בתבשיל צונין. לקדירה חייב. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° , לקדירה ריקנית היא. מתניתא אמרה כן, דתנן. המקפה לתבשיל פטור, לקדירה חייב, מפני שהוא כבור קטן:
מתני’: ד_יג תינוקות שטמנו תאנים לשבת, ושכח לעשרן. לא יאכלו מוצאי שבת עד שיעשרו. כלכלת שבת. °בית שמאי בית שמאי פוטרין, ובית הילל ד_יד מחייבין אפילו קדם שבת. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אף הלוקט כלכלה לשלח לחבירו, לא יאכל עד שיעשר שהיא חשובה בעניו ככלכלת שבת. ד_טו הנוטל זיתים מן המעטן. טובל אחד אחד במלח ואוכל. אם מלח ונתן לפניו, חייב. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. מן המעטן הטהור, חייב אפילו לקח אחד אחד. מן המעטן הטמא, פטור. מפני שהוא מחזיר את המותר. שותין על הגת בין על החמין בין על הצונן ופטור, דברי °רבי מאיר רבי מאיר . °רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק מחייב. וחכמים אומרים. ד_טז על החמין חייב, ועל הצונן פטור:
גמ’: רב המנונא רב המנונא° אמר. תינוק שחיפה כלכלה לשוק, נטבלה. מקום שמחשבתו של גדול מתקיימת, שם מעשיו של קטן מתקיימין דמעשיו מוכיחים על מחשבתו. רבי זעירא רבי זעירא° בעי. כלום מחשבתו של גדול מתקיימת, עד שיוליך לשוק. אלא שבגדול די במחשבה. אבל בקטן שאין לו מחשבה, צריך שיעשה את המעשה שמעיד על המחשבה ודכוותה אין מעשיו של קטן מתקיימין, עד שיוליך לשוק? מתניתא פליגא על רב המנונא רב המנונא° שאמר שבקטן צריך שתהיה מחשבתו מוכחת מתוך מעשיו. דתנן . תינוקות שטמנו תאינים לשבת ושכחו לעשרן. לא יאכלו למוצאי שבת עד שיתעשרו. וכאן איזה הוכחה יש שטמנו לשבת? אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי המנונא רבי המנונא°. תפתר בשלקטום עם דמדומי חמה, והוכיח מעשה שלהן על מחשבתן. לית הדא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן°? דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ד_יז השבת טובלת. ואילו מהמשנה מוכח שלא הוקבעו הפירות אלא מפני שלקטום לשבת, הא אם לקטום שלא לשבת, השבת לא קובעת. אמר רבי יונה רבי יונה° בשם רבי המנונא רבי המנונא°. אפילו אם ליקטו שלא לצורך שבת, שבת קובעת למעשר. ומה שנקט במשנה תינוקות שטמנו תאנים לשבת, בא ללמדנו שאפילו ליקטום לשבת , אוכל מהן עראי קדם שבת. דלא ככלכלת שבת, שאמרו °בית הלל בית הלל שנטבלה מיד, ואפילו קדם השבת אסור לאכול ממנה ארעי. דשאני כלכלה דחשיבה. אבל אם זה לא כלכלה, אינם טובלים אלא כשיגיעה שבת
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יט עמוד ב]
וכי על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° דאמר שאין השבת טובלת אלא למה שהוכן לשבת לית היא פליגא? ולא תינוקות אינון? והרי אפילו לקטום לשבת, כמי שלקטום שלא לשבת, שהרי אין להם מחשבה, ואף על פי כן השבת טובלת. משמע שהשבת טובלת אף במה שלא הוכן לשבת. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°. תיפתר שלקטום עם דמדומי חמה, והוכיח מעשה שלהם על מחשבתן. תנן, כלכלת שבת. °בית שמאי בית שמאי פוטרין, ובית הילל מחייבין. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. בכלכלה יפה של תאנים שיחדה לשבת היא מתניתא. דבי רבי ינאי רבי ינאי° אמרי, אפילו נצרה של נצרים. שעצם זה שמדובר בכלכלה, כבר נותן לזה חשיבות. אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס רבי אלעזר בן אנטיגנוס° בשם רבי אלעזר ברבי ינאי רבי אלעזר ברבי ינאי°. תפתר ד_יח בתאינה המיוחדת שיחדו את העץ לשבת. דלמא את זה מספרים. רבי חייא רבי חייא רבה° רבי אימי רבי אמי° ורבי איסי רבי איסי° הוון יתבין. עבר חד טעין כלכלה דתאינים. אמר לו, ליזבון תמכור. אמר לו, כלכלת שבת אינה מזבנה. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אף הלוקט כלכלה לשלח לחבירו, לא יאכל עד שיעשר. אמר רבי חייא רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. או שלא אמר °רבי יודא רבי יהודה בר אלעאי שהלוקט כלכלה לשלח לחבירו לא יאכל עד שיעשר , אלא בכלכלת שבת ששולח לחברו. או של°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בליקט כלכלה לשלחה לחבירו אפילו בחול קובעת , שהוא מקפיד עליה ככלכלת שבת. תנן, הנוטל זיתים מן המעטן. טובל אחד אחד במלח ואוכל. אם מלח ונתן לפניו, חייב . קא סלקא דעתין שמדובר במעטן שבבית ואוכל עראי כיוון שלא נגמרה מלאכתו. לית הדא פליגא על רב רב (אמורא)°? דרב רב (אמורא)° אמר, הוא אסור לאכול דרב רב (אמורא)° כ°רבי רבי יהודה הנשיא שאמר שאין אוכלין מן המוקצה משום מראית עין. ומותר רק על מקומו, שרק שם ניכר שלא נגמרה מלאכתן. אי נמי קשה על רב רב (אמורא)° שסובר שחצר קובעת אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו. פתר לה בעושה מעטן בשדה ולא ראה פני הבית . וקשיא. אם מלח טובלת, למה לי צירוף? ואם צירוף, למה לי מלח? אלא על ידי זה ועל ידי זה טובל שרק שניהם יחד טובלים. תנן, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. מן המעטן הטהור חייב. מן המעטן הטמא פטור, מפני שהוא מחזיר את המותר. תני, אמרו לו חכמים. אף על פי שאינו מחזיר למעטן זה, מחזירן למעטן אחר . מה אנן קיימין? אם כשיש לו שני מעטנין, דברי הכל מותר. אם כשאין לו אלא מעטן אחד, דברי הכל אסור. אלא כי אנן קיימין, כשיש לו מעטן טהור ולחבירו מעטן טמא. ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אמר, אין אדם מחזיר על מעטן של חבירו. ורבנין אמרי, אדם מחזיר למעטן של חבירו. תנן, שותין על הגת בין על החמין בין על הצונן ופטור, דברי °רבי מאיר רבי מאיר . °רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק מחייב. וחכמים אומרים, על החמין חייב, ועל הצונן פטור . אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, על החמין חייב, שהוא קבע שהרי אינו יכול להחזיר מה שנשאר שלא יקלקל מה שבגת . על הצונין פטור, שהוא עראי דיכול הוא מחזרתיה. דאמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי זעירא רבי זעירא° ורבי יונה רבי יונה° ורבי זעירא רבי זעירא° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. אף מה שבלגין לא נטבל. מפני שהוא עתיד להחזירו הרי הוא כדבר שלא נגמרה מלאכתו:
[ע"א]
10 ד_י מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה י"ז:
11 ד_יא מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה י"ז:
12 ד_יב מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה י"ט:
13 ד_יג מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה כ"א:
14 ד_יד מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה כ"ב, מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה י"ח:
15 ד_טו מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה כ"ב, מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה י"ח:
16 ד_טז מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה ט"ז:
17 ד_יז מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה כ':
[ע"ב]
18 ד_יח מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה כ"ב:
-----------------------------------דף כ
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כ עמוד א]
מתני’: ד_יט המקלף בשעורים, מקלף אחת אחת ואוכל. ואם קילף ונתן לתוך ידו, חייב. ד_כ המולל מלילות של חיטים, מנפיח על יד על יד ואוכל. ואם ניפח ונתן לתוך חיקו, חייב:
גמ’: תנן, המקלף בשעורים, מקלף אחת אחת ואוכל. ואם קילף ונתן לתוך ידו, חייב . אמר רבי זעירא רבי זעירא°. יכיל אנא מקלף תרתי תרתי. ותני כן. בשעורים. שנים פטור, שלש חייב. בחיטים. שלש פטור, ארבע חייב. הונא בר חיננא הונא בר חיננא° ורב תחליפא בר אימי רב תחליפא בר אימי°, הוון יתבין קומי רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. [מאמר מוסגר אמר רבי יונה רבי יונה°. אין בכל מקום גורסים רב תחליפי בר אימי רב תחליפי בר אימי°, ההן בר רב אימי. ואין זה אותו אדם. אין בכולהון צריך לגרוס בר רב אימי הרי זה אותו אדם] והויין ליה שעורין עד קישרי אצבעותיה והוון סבין מיניה והיו לוקחים ממנו. והפך אפוי לכותלא והסתובב כלפי הקיר שלא להעיף עליהם את המוץ, וחוי לון מלא שיעלון הראה לנו כף יד מלאה. ותני כן. ובלבד שלא ינפח לא בקנון ולא בתמחוי. ולענין שבת עד כגרוגרות. רבי חייא בר אדא רבי חייא בר אדא° בעי קומי רבי מנא רבי מנא°. הכא את אמר בשעורין שתים פטור, שלש חייב והכא את אמר הכין שאפילו מלא ידו מותר? אמר ליה שנייא היא הכא שמה שעשה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס היה סמוך לגורן שהוא מחזיר את המותר. ותני כן. במה דברים אמורים? בזמן שאינו סמוך לגורן. אבל היה סמוך לגורן, אפילו יתר מכן מותר, מפני שהוא מחזיר את המותר:
מתני’: ד_כא כוסבר שזרעה לזרע, ירקה פטור. זרעה לירק, מתעשר זרע וירק. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. השבת, מתעשר זרע וירק וזירים. וחכמים אומרים. ד_כב אינו מתעשר זרע וירק, אלא השחליים והגרגר בלבד. °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר. תמרות של תלתן, ושל חרדל, ושל פול הלבן, חייבות במעשר. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. הצלף מתעשר תמרות וקפרס. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, ד_כג אינו מתעשר אלא אביונות, מפני שהן פרי:
גמ’: תנן, כוסבר שזרעה לזרע, ירקה פטור. זרעה לירק, מתעשר זרע וירק. זרעה לזרע ונמלח עליה לירק חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר. כיון שלקט ממנה שתים ושלש מורויות פעמים כפי שמקובל ללקוט, באה במחשבת ירק. ואף לענין הזרע כן. כיון שמנע ממנה שתים ושלש מוריות שלא לקט את הירק בשלוש עיתים כמקובל, או שמנע מהן מים שלוש עיתים באה למחשבת זרע. ד_כד זרעה לזרע, מתעשרת לשעבר שהולכים אחר שליש. זרעה לירק, מתעשרת להבא שהולכים אחר לקיטה אפילו על הזרע. זרעה לזרע ולירק. או שזרעה לזרע ואחר כך חישב עליה לירק ועשה מעשה שלקט ממנה שלוש מורויות. הזרע לא בטל לירק. ובזרע הולכים אחר שליש. ובירק אחר לקיטה. ואף על פי כן מעשר מזרעה על ירקה, ומירקה על זרעה. בשלקט ממנה לפני ראש השנה, שגם הזרע וגם הירק שיכים לאותה שנת מעשר . אבל אם ליקט ממנה לאחר ראש השנה, זרעה מתעשר לשעבר, וירקה מתעשר בשעת לקיטתו עישורו. וכל זה דווקא כשהביא שליש לפני ראש השנה, אבל אם הביא שליש לאחר ראש השנה, בין ירקה בין זרעה מתעשר להבא כי שוב שניהם שיכים לאותה שנת מעשר . תני, ד_כה שבת שזרעה לזרע. מתעשרת זרע, ואינה מתעשרת ירק. זרעה לירק. מתעשרת זרע וירק, ואינה מתעשרת זירין. זרעה לזירין. מתעשרת זרע וירק וזירין. והא תנינן . אין לך מתעשר זרע וירק, אלא השחליים והגרגר בלבד? כיני מתניתא כך כוונת המשנה. אין לך דבר שזרעו לזרע, מתעשר זרע וירק. אלא השחליים והגרגר בלבד. תנן, °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר. תמרות של תלתן, ושל חרדל, ושל פול הלבן, חייבות במעשר .
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כ עמוד ב]
מה פליגין במה הם חולקים? כשזרעו לזרע. אבל אם זרעו לירק, אף רבנן מודיי שאף הזרין והתמרות בכלל ירק . ותני כן. דתני, נהגין בבת ניין שם מקום בירקו של חרדל בהיתר אף אם זרע לירק , דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . לא אמר, אלא דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . הא דברי הכל חייב. והא תני. ד_כו הפול והשעורין והתלתן שזרען לירק, בטלה דעתו, וזרען חייב וירקן פטור? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. עוד היא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . שמואל שמואל (אמורא)° אמר. קפרס אסור, משום קליפין. ותני כן (ויקרא קדושים יט כג) וערלתם ערלתו את פריו. דבר שהוא עורל את פריו. רב רב (אמורא)° מפקד לאילין דבי רב רב (אמורא)°. וכן כי אתי רב המנונא רב המנונא° מפקד לחברייא תיהוון מפקדין לנשיכון הורה לתלמידים תורו לנשיכם. כד הינון כבשין הדא קפרס כשהן כובשות את הצלף אם הוא עדיין ערלה, דיהוון מרימין אילין ביטיתא שיוציאו את ביטיתה שהוא פרי הצלף ונאסר משום ערלה אבל הקפרס לא נאסר. וקשה הרי כל הקליפות אסורין, ואיך הקפרס שהוא קליפת הצלף מותרת? אמר רבי אבא רבי אבא° . אסברי רבי זעירא רבי זעירא°. כל הקליפין גדילות עם הפרי. וזה כשהפרי גדל , פרי מלמעלן וקליפין מלמטן. הקפרס והתמרות מין אחד הן. מעשר מקפרס על התמרות, ומן התמרות על הקפרס. אבל לא מהן על האביונות, ומן האביונות עליהן. ד_כז אביונות, מספק נותנין עליהן חומרי אילן וחומרי זרעין. וליידה מילה? שאם היתה שנייה נכנסת לשלישית, שהוא מפריש ופודהו ונותנו לעני. הצלף. °בית שמאי בית שמאי אומרים, כלאים בכרם ואינו כלאים בזרעים. ו°בית הלל בית הלל אומרים. ד_כח אינו כלאים לא בכרם ולא בזרעים. תני °רבי חיננא בר פפא רבי חיננא בר פפא. ד_כט את שהוא עולה מגזעו, מין אילן. משרשיו, מין ירק. התיבון הרי הכרוב עולה מגזעו? כאן בודאי כאן בספק: שלא אמר רבי חיננא רבי חיננא° בר פפא, אלא אם לא ידוע אם הוא מין אילן או מין ירק. במקרה כזה נבדוק האם עולה משרשיו או מהגזע. אבל אם ידוע שהוא מין ירק, הכלל לא משנה
[ע"א]
19 ד_יט מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה י"ט:
20 ד_כ מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה י"ט:
21 ד_כא מיי' פ ב' מהל' תרומות הלכה ה':
22 ד_כב מיי' פ ב' מהל' תרומות הלכה ה':
23 ד_כג מיי' פ ב' מהל' תרומות הלכה ד':
24 ד_כד מיי' פ א' מהל' מעשר שני הלכה י':
25 ד_כה מיי' פ ב' מהל' תרומות הלכה ה':
[ע"ב]
26 ד_כו מיי' פ ב' מהל' תרומות הלכה ז', מיי' פ ב' מהל' תרומות הלכה ח':
27 ד_כז מיי' פ א' מהל' מעשר שני הלכה ז':
28 ד_כח מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה כ', , טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ט"ו:
29 ד_כט מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה כ', , טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ט"ו:
הדרן עלך פרק הכובש השולק