ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ביכורים/פרק שלישי
פרק שלישי - כיצד מפרישים
עריכהפרק ג הלכה א
מתני’: ג_א כיצד מפרישים את הבכורים? יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר, קושרן בגמי ואומר הרי אלו ביכורים. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אף על פי כן, חוזר וקורא אותן ביכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע:
גמ’: תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אף על פי כן חוזר וקורא אותן ביכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע . על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי . אם לא קרא שם בתלוש, לא קידשו כלל ואינן מדמעין ואין חייבים עליהן חומש ואין לוקין עליהן חוץ לחומה. מה טעמא דרבנין? דכתיב (דברים כי תבא כו י) ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה. בשעת הבאה הרי הוא פרי. הא בשעת הפרשה ג_ב אפילו בוסר אפילו פגין. על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, מה בשעת הבאה צריך שיהיה פרי, אף בשעת הפרשה צריך שיהיה פרי. רבי זעירא רבי זעירא° בעי. ביכורי יחור מהו שיתירו משחנטו? שהרי צריך להפריש אחד משישים . האם כשמפריש ביכורים נפטרו גם אלו שרק חנטו? תני, ג_ג הבכורים אחד מששים. ג_דראשית הגז אחד מששים. תרומה טמאה אחד
[ע"א]
[ע"ב]
1 ג_א מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה י"ט:
2 ג_ב מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה י"ט:
3 ג_ג מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה י"ז:
4 ג_ד מיי' פ"י מהל' ביכורים הלכה א':
-----------------------------------דף יא
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יא עמוד א]
מששים. תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. הבכורים אחד מששים. ג_ה פאה אחד מששים. ראשית הגז אחד מששים. ג_ו תרומה טמאה אחד מששים. תרומה שאין הכהנים מקפידים עליה אחד מששים. מה אית לך באיזה דבר הכהנים לא מקפידים? כגון תרומת הכלוסין, והחרובין, והשעורין שבאדום:
מתני’: ג_ז כיצד מעלין את הבכורים? כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של ראש מעמד. ולנים ברחובה של עיר, ולא היו נכנסים לבתים. ולמשכים היה הממונה אומר, קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו:
גמ’: תנן, כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של ראש מעמד . כגון יהויריב ומכיריו. ידעיה ומכריו. תנן, ולנים ברחובה של עיר . וילינו בבית הכנסת? תנא °רבי חלפתא בן שאול רבי חלפתא בן שאול, ג_ח מפני אוהל טומאה שמא יאהילו על מת ויטמאו כולם. ג_ט בדרך היו אומרים (תהילים קכב א- ב) שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. בירושלים היו אומרים, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. בהר הבית היו אומרים (תהילים קנ א-ו) הללויה הללו אל בקדשו כו'. בעזרה היו אומרים, כל הנשמה תהלל יה הללויה:
מתני’: ג_י הקרובים מביאין בכורים תאנים וענבים. והרחוקים מביאין גרוגרות וצימוקים. ג_יא והשור הולך לפניהן וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו. והחליל מכה לפניהן, עד שהן מגיעין קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים. שלחו לפניהן ועיטרו את בכוריהן. הפחות והסגנים והגזברים יוצאים לקראתן. לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים. ג_יב כל בעלי אומניות שבירושלים היו עומדים בפניהם ושואלין בשלומן ואומרים. אחינו אנשי מקום פלוני, באתם לשלום:
גמ’: תנן, הקרובים מביאין בכורים תאנים וענבים . עד היכן נקראו קרובים ? עד כדי שהוא יכול לתרום מן המובחר שעד שיביאם לירושלים ישארו מובחר. ביקש להביא דבילה, נאמר אם היתה קעילית שהדבילה ממנה משובחת מביא. אם היתה בוצרית, אינו מביא: תנן, והשור הולך לפניהן וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו. פשיטא שהוא קרב. רבי אימי רבי אמי° אמר, ג_יג מקריבו שלמים. רב רב (אמורא)° אמר, מקיצין בהן את המזבח. רבי זעירא רבי זעירא° בעי. יחיד שנתעצל ולא בא עם כל אנשי העיירות אלא בא לבד, מה יעשה? מביא גדי. תנן, וקרניו מצופות כסף ועטרה של זית בראשו. למה דווקא זית? שהוא ממין שבעה. תני, מי שהיו לו בכורים גרוגרות, היה מעטרן תאנים. צמוקים, היה מעטרן ענבים. תנן, לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים . וכי יש קטן וגדול בישראל? אלא כיני מתניתין הקטן או הגדול בכמות באוכלוסין. ג_יד לפי רוב הנכנסים היו יוצאין. תנן, כל בעלי אומניות היו עומדים בפניהם . ולא כן תני (ויקרא קדושים יט לב) תקום והדרת. מה ג_טו קימה שאין בה חסרון כיס, אף הידור שאין בה חסרון כיס. ומדוע בעלי אומניות צריכים להפסיק ממלאכתם ולעמוד בפני הבאים, הרי מפסידים ממון? שנייא היא הכא שהיא אחת לקיצים. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי חונא בר חייא רבי חונא בר חייא°, בא וראה כמה גדול כוחן של עושי מצוה. שמפני זקן, אין עומדין. ובפני עושי מצות, עומדין. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° . אילין דקיימין מן קומי מיתא מלפני המת. לא מן קומי מיתא אינון קיימין לון, אלא מן קומי אילין דגמלים ליה חסד. עד כמה אדם צריך לעמוד מפני זקן? רבי שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, פעמים ביום כשניכנס לבית המדרש וכשיוצא. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר, פעם אחת ביום. לא כן תני °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר. ג_טז מנין לזקן שלא יטריח? תלמוד לומר (ויקרא קדושים יט לב) והדרתה פני זקן ויראת מאלהיך אני ה'. מכאן שגם הזקן צריך ליראה מה' ולא להטריח את העם . על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° שאמר שהעם חייבים לקום לפני הזקן פעמים כשניכבס לבית המדרש וכשיוצא ניחא שצוותה תורה את הזקן שלא יכנס ויצא כדי שיעמדו לפניו פעמים
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יא עמוד ב]
על דעתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאין חייבים לקום מפניו אלא פעם אחת, האם הזקן צריך לגרום שלא יקום לפניו כל עיקר? אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. דלא יחמי סייעתא דסבין ועבר קומיהון, בגין דיקומון לון מן קמוי שלא יראה קבוצה ויעבור בכוונה לידם כדי שיקומו לכבודו. כשם שהן חלוקים כאן, כך הן חלוקים בשאילת שלום כמה פעמים צריך לדרוש בשלום רבו . חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי חנינה בריה דרבי אבהו רבי חנינה בריה דרבי אבהו° אמרו בשם רבי אבדומא דמן חיפה רבי אבדומא דמן חיפה°. ג_יז לזקן, בתוך ד' אמות יקום. עבר לפניו, ישב לו. ג_יח כהן גדול, משהוא רואהו ועד שהוא נכסה ממנו. מה טעמא? דכתיב (שמות כי תשא לג ח) והיה כצאת משה האהלה, יקומו כל העם וגומר. תרין אמוראים חד אמר לשבח, וחד אמר לגנאי. מאן דאמר לשבח, דבעו מיחמי צדיקא ומזכי שרצו לראות צדיק. ומאן דאמר לגנאי. שהיו מסתכלים על משה ואומרים חזי שקיה ראו את שוקיו חזי כרעין ראו את כרעיו. אכיל מן יהודאי, שתי מן יהודאי, כל מדליה כל רכושו מן יהודאי. בברכת כהנים ארון פניו כלפי העם, והכהנים כלפי העם. וישראל פניהם כלפי הקודש. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° , אין התורה עומדת מפני בנה. שהעוסק בתורה אינו צריך לעמוד בפני זקן שהוא בנה של תורה . שמואל שמואל (אמורא)° אמר, אין עומדים מפני חבר. רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° ורבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי°, הוון יתיבין. עבר שמואל בר אבא שמואל בר אבא°, וקמו לון מן קמוי. אמר לון, תרתיי גבכון. חדא שאיני זקן. וחדא, שאין התורה עומדת מפני בנה. אמר רבי זעירא רבי זעירא° . רבי אחא רב אחא° מפסיק וקאים דהוא חשש כהדין תנייא דתני. כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה. רבי חנניא בן עקביה רבי חנניא בן עקביה° אומר, כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר מצותיה של תורה, ואף קימה מפני זקן בכלל מצוה מהתורה. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° כד דהוה לעי באורייתא כל צורכיה אחרי שהיה עוסק בתורה כל צרכו והיה עייף הוה אזל ויתיב ליה קומי בית ועדא היה הולך ויושב לפני בית המדרש. בגין מיחמי סבין ומיקם ליה מן קומיהון כדי לראות זקנים ולקום לכבודם. יהודה בר חייה יהודה בר חייה°, הוה יליף רגיל סליק ושאל בשלמיה דרבי ינאי רבי ינאי° חמוי, מערב שבת לערב שבת. והוה רבי ינאי רבי ינאי° יתיב ליה על אתר תלי על מקום גבוה בגין מיחמוניה ומיקם ליה מן קמוי לראותו ולקום לכבודו. אמרין ליה תלמידיו. לא כן אילפן למדנו רבי לזקן ד' אמות? אמר לון אין ישיבה לפני סיני. חד זמן עני מסיק פעם אחת התעכב מלבא אמר, לית אפשר דיהודה ברי משני מנהגיה. הוסיף ואמר לית אפשר דיגעון יסורים בההוא גופא צדיקא שבגללם לא הגיעה. אלא מסתברא שאין לנו יהודה בר חייה יהודה בר חייה°, שמת. הוה כשגגה היוצאת מפי השליט ומת באותו רגע . °רבי מאיר רבי מאיר חמי ראה ג_יט אפילו סב עם הארץ, ומיקם ליה מן קמוי. אמר, לא מגן לחינם מאריך ימים. רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° מחי מאן דלא קאים מן קמוי היה מכה מי שלא קם לכבודו והוה אמר ליה, מי לא בעיתא אינך מפחד מבטלה מצווה דאורייתא? אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° . אמר הקדוש ברוך הוא (ויקרא קדושים יט לב) מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה'. אני הוא שקיימתי עמידת זקן תחילה, כשבאתי לבקר אצל אברהם . ג_כ כשהנשיא נכנס, כל העם עומדים מפניו ואין רשות לאחד מהן לישב עד שיאמר להן שבו. ג_כא אב בית דין שנכנס, עושין לו שורות. רצה נכנס בזו, רצה נכנס בזו. ג_כב חכם שנכנס, אחד עומד ואחד יושב. ואחד עומד ואחד יושב, עד שמגיע וישב לו במקומו. °רבי מאיר רבי מאיר הוה יליף רגיל סלק לבית וועדא לבא לבית המדרש, והוון כל עמא חמיין ליה רואים אותו וקיימין לון מן קומוי ועומדים מלפניו. כד שמעון ההן תניא תני, בעון למיעבד ליה כן ולנהוג לפי הבריתא הזו, כעס ונפק ליה. אמר לון, שמעתי שמעלין בקודש ולא מורידין. רבי זעירא רבי זעירא° הוון ג_כג בעיין ממניתיה, ולא בעי מקבל עלוי. כד שמע ההן תנייא תני, חכם, חתן, נשיא וגדולה מכפרת, קביל עליה ממניתיה. חכם מנין? דכתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. מה כתיב בתריה? (ויקרא קדושים יט לג) וכי יגור אתכם גר בארצכם לא תונו אותו. מה הגר מוחלין לו על כל עונותיו. אף חכם שנתמנה מוחלין לו על כל עונותיו. חתן מנין? דכתיב (בראשית תולדות כח ט) וילך עשו אל ישמעאל, ויקח את מחלת בת ישמעאל. וכי מחלת שמה? והלא בשמת שמה. אלא שנמחלו לו כל עונותיו. נשיא מנין? דכתיב(שמואל א יג א) בן שנה שאול במלכו. וכי בן שנה היה? אלא שנמחלו לו כל עונותיו כתינוק בן שנה. רבי מנא רבי מנא° ג_כד מיקל מבזה לאילין דמתמניי בכסף. רבי אימי רבי אמי° קרא עליהון (שמות יתרו כ כ) אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. אמר רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° . וטלית שעליו, כמרדעת של חמור. אמר רבי שיין רבי שיין° . זה שהוא מתמני בכסף, אין עומדין מפניו ואין קורין אותו רבי, והטלית שעליו כמרדעת של חמור. רבי זעירא רבי זעירא° וחד מן רבנן הוון יתיבין. עבר חד מן אילין דמיתמני בכסף. אמר אותו דמן רבנין לרבי זעירא רבי זעירא°. נעביד נפשין תניי נעשה עצמנו לומדים ולא ניקום לון מן קמוי. תירגם יעקב איש כפר נבורייא יעקב איש כפר נבורייא° (חבקוק ב יט-כ) הוי אומר לעץ הקיצה, עורי לאבן דומם. הוא יורה יודע, הוא יורה, הנה הוא תפוס זהב וכסף. לא בכספייא איתמני? וכל רוח אין בקרבו, דלא חכים כלום. הוי אומרים, אם תאמרו בעיתון ממנייה שאתם רוצים למנות ואינכם מוצאים את מי למנות . וה' בהיכל קדשו. הא רבי יצחק בר אלעזר רבי יצחק בר אלעזר° בכנישתא בביה"כ מדרתא דקיסרין ויכולים אתם למנותו . רבי אמי רבי אמי° שאל לרבי סימון רבי שמעון בן פזי°. שמעת שממנין סומכין זקינים בחוץ לארץ? אמר לו שמעתי ג_כה שאין ממנין זקינים בחוץ לארץ. אמר רבי לוי רבי לוי° , ולא מקרא מלא הוא? (יחזקאל ל"ו, י"ז) בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם. הא כל ישיבה שלך לא יהא, אלא על אדמתך. רבנן דקיסרין אמרין, ממנין זקינים בחוץ לארץ על מנת לחזור. רבי יצחק בר נחמן רבי יצחק בר נחמני° הוה בעזה, ומנוניה על מנת לחזור. רבי זמינא רבי זמינא° הוה בצור, ומנוניה על מנת לחזור. אוף רבי יונה רבי יונה° הוה בפיתקא, ולא קביל עליו מתמניא. אמר, עד זמן דמתמני רבי זמינה רבי זמינה°. אמר רבי חמא רבי חמא° , יהודא בן טיטס יהודא בן טיטס° הוה ברומי ומנוניה על מנת דיחזור. שמעון בר ווא שמעון בר ווא° הוה בדמסקוס ואיתמנון דקיקין מיניה התמנו קטנים ממנו והוא לא
[ע"א]
5 ג_ה מיי' פ"א מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו:
6 ג_ו מיי' פ"ג מהל' תרומות הלכה ג':
7 ג_ז מיי' פ"ד מהל' ביכורים הלכה ט"ז:
8 ג_ח מיי' פ"ד מהל' ביכורים הלכה ט"ז:
9 ג_ט מיי' פ"ד מהל' ביכורים הלכה ט"ז:
10 ג_י מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה ה':
11 ג_יא מיי' פ"ד מהל' ביכורים הלכה ט"ז, מיי' פ"ד מהל' ביכורים הלכה י"ז:
12 ג_יב מיי' פ"ד מהל' ביכורים הלכה ט"ז, מיי' פ"ד מהל' ביכורים הלכה י"ז:
13 ג_יג מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה י"ב:
14 ג_יד מיי' פ"ד מהל' ביכורים הלכה ט"ז:
15 ג_טו מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה ב', מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ד סעיף ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ד סעיף ו', סמ"ג עשין יג:
16 ג_טז מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה ב', מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ד סעיף ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ד סעיף ו', סמ"ג עשין יג:
[ע"ב]
17 ג_יז מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ד סעיף ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ד סעיף י"ד, סמ"ג עשין יג:
18 ג_יח מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ד סעיף ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ד סעיף י"ד, סמ"ג עשין יג:
19 ג_יט מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ד סעיף א':
20 ג_כ מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה ו', מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ד סעיף ט"ו:
21 ג_כא מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה ו', מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ד סעיף ט"ו:
22 ג_כב מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה ו', מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ד סעיף ט"ו:
23 ג_כג מיי' פ"ג מהל' סנהדרין הלכה ט', מיי' פ"ג מהל' סנהדרין הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' ח' סעיף ג':
24 ג_כד מיי' פ"ג מהל' סנהדרין הלכה ט', מיי' פ"ג מהל' סנהדרין הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' ח' סעיף ג':
25 ג_כה מיי' פ"ג מהל' סנהדרין הלכה ו':
-----------------------------------דף יב
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יב עמוד א]
איתמני. שמעון בר ווא שמעון בר ווא° הוה בקי במרגליתא בכל מיליהו ולא הוה ליה עיגול לחם מיכלי. והוה רבי יוחנן רבי יוחנן° קרי עלוי (קהלת ט', י"א) וגם לא לחכמים לחם. אמר כל מי שאינו מכיר מעשיו של אברהם, יכיר מעשה אבותיו של זה. שמעון בר ווא שמעון בר ווא°, הוה בדמסקוס ושלח ליה רבי אבהו רבי אבהו° חדא איגרא איגרת, ויהב ליה מן סיבתיה בגוה שם שער שיבה שלו בתוכה, וכתב לו, בגין אילין סבתא בשביל שער השיבה הזה, קום אתהלך לארעא דישראל. מי יגלה עפר מעיניך רבי יוחנן רבי יוחנן° שהיה רבם, ונפטר כבר. אבהו רבי אבהו° על עצמו אמר ריגלותיה שהיה אדם רגיל וכך גם נקרא מקומו איתמני. שמעון דמעפריא שהיה אדם גדול וכך גם נקרא מקומו לא איתמני:
מתני’: ג_כו החליל מכה לפניהם עד שהן מגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית. אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס, עד שהוא מגיע לעזרה. ודיברו הלוים בשיר (תהלים ל', ב') ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. ג_כז הגוזלות שעל גבי הסלים היו עולות. ומה שבידם נותנין לכהנים. ג_כח עודנו הסל על כתיפו, קורא מהגדתי היום לה' אלהיך עד שהוא גומר כל הפרשה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר עד ארמי אובד אבי. הגיע לארמי אובד אבי, מוריד הסל מן כתיפו ואחזו בשפתותיו. וכהן מניח את ידו תחתיו ומניפו מארמי אובד אבי, עד שהוא קורא את כל הפרשה, ומניחו בצד המזבח והשתחוה ויצא. ג_כט בראשונה כל מי שהוא יודע לקרות קורא. וכל מי שאינו יודע לקרות, מקרין לפניו. נמנעו מלהביא. התקינו שיהו מקרין את מי שהוא יודע ואת מי שאינו יודע. העשירים מביאין את ביכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב. והעניים, מביאין אותן בסלי נצרים של ערבה קלופים ג_ל והסלים והביכורים ניתנין לכהנים:
גמ’: תנן, עד שהוא מגיע לעזרה. ודיברו הלוים בשיר. אמר רב הונא רב הונא°. כיני מתניתין (דברים כי תבא כו ד) ולקח הכהן הטנא מידך. ואחר כך ודברו הלויים בשיר ולא קודם. תנן, הגוזלות שעל גבי הסלים היו עולות, ומה שבידם נותנין לכהנים . אית תניי תני מחלף, דמה שבידם קרב עולות, ומה שעל הסלים ניתנים לכהן . כדי לסמוך מתנה למתנה. שהבכורים והגוזלות שלידם ינתנו לכהן . תני °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. לא היו נותנין את הגוזלות על גבי הסלין, שלא ינבלו הבכורים. אלא ג_לא תולה אותן חוץ לסלים. תני חד סב קומי רבי זעירא רבי זעירא°. לאחר שמסר את הסל לכהן , חוזר להגדתי היום. וכי יש אדם מגיד וחוזר ומגיד? קיימונה כשחוזר ואומר בפעם השניה הגדתי מתכוון לאמר כבר הגדתי. רב הונא רב הונא° בעי. הניח את הסל בצד המזבח לפני חג השבועות . הנחה מהו שתתיר אף שזה כמחוסר זמן? אמר רבי מתנייא רבי מתניה° . הדא דתימר שיש מקום להסתפק , בשחזר ונטלן לפני הקריאה וכשקורא אינם שם. אבל אם היו במקומן ולא נטלן עד אחר שקרא , ג_לב כהניחן אחר קריאה הן. רבי יונה רבי יונה° בעי. הניחן בלילה האם נחשב כמחוסר זמן? תניא מניחן בקרן דרומית מערבית. מנין? דכתיב לפני ה'. יכול במערב? תלמוד לומר (ויקרא צו ו ז) אל פני המזבח. אי לפני המזבח, יכול בדרום? תלמוד לומר לפני ה'. הא כיצד? ג_לג מגישן על קרן דרומית מערבית, ומניחה בדרומה של קרן. תנן, התקינו שיהו מקרין את מי שהוא יודע, ואת מי שאינו יודע. תני, ולא עוד אלא סמכו לו מקרא דכתיב ועניתה ואמרתה . אין ענייה אלא מפי אחר שמקרה. תנן, העשירים מביאין את ביכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב. והעניים, מביאין אותן בסלי נצרים של ערבה קלופים . רבי יונה רבי יונה° בעי. מהו להביאן בתמחויין של כסף? האם צריך להביא דווקא בסלים שהם מחוררים, או אפילו בכלים סגורים אפשר להביא? רבי יונה רבי יונה° ורבי ירמיה רבי ירמיה°. חד אמר אנא מחזיר
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יב עמוד ב]
מתורגמן שאת המילה בטנא תרגם במנא שמשמעו כלי. והחזירו שיתרגם סלא סל. ואוחרנה אמר, אנא מחזר מתורגמן שתרגם את הפסוק מצות על מרורים , פטירים עם ירקונים שפירושו מצות וירק. והחזירו שיתרגם פטירים עם מרורים. ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי יונה רבי יונה°, מהו להביאן בתמחויין של כסף? סימן שהסתפק בדבר , הוי הוא דאמר, דמחזר למי שתרגם טנא מנא עד שיאמר סלה. רבי פנחס רבי פינחס° אמר אני מחזיר מתורגמן שתרגם את הפסוק תורים ובני יונה ואמר פטימי בני תורים שצריך לאמר דווקא תורין ולא בני תורין. בני יונים ולא יונים.
מתני’: °רבי שמעון בן ננס רבי שמעון בן ננס אומר. מעטרין את הבכורים חוץ משבעת המינין. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר. ג_לד אין מעטרין את הבכורין, אלא משבעת המינין. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, שלש מידות בביכורים. הביכורים, ותוספת הביכורים, ועיטור הביכורים. תוספת הביכורים, מין במינו. ועיטור הביכורים, מין בשאינו מינו. תוספת הביכורים ג_לה נאכלת בטהרה, ג_לו ופטורה מן הדמאי. ועיטור ביכורים, חייב בדמאי:
גמ’: אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. כל עמא מודיי שמעטרין את הביכורים בפירות מחוץ לארץ, ואין מקום לגזור לפי ג_לז שאין בני אדם טועין שמביאים ביכורים מחוץ לארץ. מה פליגי? בעמון ומואב. מאן דאמר מעטרין את הביכורים חוץ משבעת המינים, מעטרין את הביכורים מעמון ומואב. מאן דאמר אין מעטרין אלא משבעת המינים, אין מעטרין את הביכורים מעמון ומואב. אמר רבי מנא רבי מנא°. כל עמא מודיי, ג_לח שאין מעטרין את הביכורים מעמון ומואב. שגזרו לפי שבני אדם טועין לומר שמביאים את הביכורים מעמון ומואב. מה פליגי? בחוץ לארץ. מאן דאמר מעטרין את הביכורים חוץ משבעת המינים, מעטרין את הביכורים מחוץ לארץ. מאן דאמר אין מעטרין את הביכורים אלא משבעת המינים, אין מעטרין את הביכורים מחוץ לארץ: ועיטור הביכורים כו'. תניא, ג_לט הביכורים מצוה להביאן בשבעה כלים. ואם הביאן בכלי א', יצא. כשמביאם בכלי אחד ג_מ כיצד הוא עושה? נותן שעורים מלמטה, ודבר אחר על גביהן חיטין על גביהן ודבר אחר על גביהן תמרים על גביהן ודבר אחר על גביהן רימונים על גביהן ודבר אחר על גביהן. תאינים על גביהן, ודבר אחר על גביהן. זיתים על גביהן, ודבר אחר על גביהן. למעלה מהן ענבים. ומקיף עליהן אשכול של ענבים מבחוץ. ולא היו עולין יחידים יחידים, אלא פלכים פלכים. ולא היו מהלכים כל היום כולו, ג_מא אלא שתי ידות שני שליש ביום שלא יתעייפו . חזני בית הכנסת עולין עמהן. ולנים ברחובה של עיר ולא היו נכנסים לבתים מפני אוהל הטומאה. וטעונים עולה ושלמים. עולה מהגוזלות, ושלמים מהשור . ולא היו מתעסקים בחזירתו כדרך שמתעסקים בהליכתן. שבביאתם יצאו לקראתם הפחות והסגנים, וביציאתם חזרו לבד. תנן, תוספת הביכורים נאכלת בטהרה, ופטורה מן הדמאי . תני, ופטורה מן הודאי ומן הדמאי:
מתני' ג_מב אימתי אמרו תוספת הביכורים כביכורים? בזמן שהיא באה מן הארץ. ואם אינה באה מן הארץ, אינה כביכורים. ולמה אמרו הביכורים כניכסי כהן? ג_מג שהוא קונה מהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה, ובעל חוב נוטלן בחובו, והאשה בכתובתה, וספר תורה.
[ע"א]
26 ג_כו מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה י"ב, מיי' פ"ד מהל' ביכורים הלכה ט"ז:
27 ג_כז מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה ט':
28 ג_כח מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה י"ב:
29 ג_כט מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה י"א:
30 ג_ל מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה ח':
31 ג_לא מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה ט':
32 ג_לב מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה ו':
33 ג_לג מיי' פי"ג מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ב, מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה י"ב:
[ע"ב]
34 ג_לד מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה י"ח:
35 ג_לה מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה י"ח:
36 ג_לו מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה י"ד:
37 ג_לז מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה א':
38 ג_לח מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה א':
39 ג_לט מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה ז':
40 ג_מ מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה ז':
41 ג_מא מיי' פ"ד מהל' ביכורים הלכה ט"ז:
42 ג_מב מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה י"ח:
43 ג_מג מיי' פ"ד מהל' ביכורים הלכה י"ד:
-----------------------------------דף יג
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יג עמוד א]
°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אין נותנים אותן, אלא לחבר בטובה. וחכמים אומרים. ג_מד נותנין אותן לאנשי המשמר, והן מחלקין ביניהן כקדשי המקדש:
גמ’: אמר רבי ינאי רבי ינאי° בשם רבי חייא בר ווא רבי חייא בר ווא°. שאלו ל°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל . מהו שימכור אדם ספר תורה לישא אשה? אמר לון ג_מה אין. ללמוד תורה? אמר לון ג_מו אין. מפני חייו? ג_מז ולא אגיבון לא ענה. אמר רבי יונה רבי יונה° בשם רבי חייא בר ווא רבי חייא בר ווא°.. שאלו את °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל . מהו שימכור אדם ספר תורה לישא אשה? אמר לון אין. ללמוד תורה? אמר לון אין. מפני חייו לא שאלון ולא אגיבון. על דעתיה דרבי יונה רבי יונה°, ניחא. לא שאלון ולא אגיבון. על דעתי דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אם שאלון ליה, ולמה לא אגיבון? כי אתא רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° אמר. רבי פנחס רבי פינחס° ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמרו בשם °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל . מוכר הוא אדם ספר תורה לישא אשה וללמוד תורה, וכ"ש מפני חייו. תני, ג_מח המדיר את בנו לתלמוד תורה כדי שיהיה פנוי ולא יטריח עצמו לשרת את אביו, מותר לבן למלאות לו חבית של מים, ולהדליק לו את הנר. רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° אמר בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°, אף לוקח לו חפציו מן השוק. מה פליגי? לא, כאן באיש כאן באשה. שאם אימו הדירה אותו כיוון שאין דרך אשה לילך לשוק, ולכן אמר שמותר לבן גם ללכת לשוק עבורה . אם היה אדם מסויים חשוב שאין דרכו לילך לשוק , עשו אותו כאשה. מעשה באדם אחד שהדיר את בנו לתלמוד תורה. ובא מעשה לפני °רבי יוסי בן חלפתא רבי יוסי בן חלפתא, והתיר לו למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר. תני, ג_מט המוכר ספר תורה של אביו, אינו רואה סימן ברכה לעולם. וכל המקיים ספר תורה בתוך ביתו, עליו הכתוב אומר (תהלים קי"ב, ג') הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד:
[ע"א]
44 ג_מד מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה א':
45 ג_מה טור ושו"ע או"ח סי' קנ"ג סעיף י', טור ושו"ע אה"ע סי' א' סעיף ב':
46 ג_מו טור ושו"ע או"ח סי' קנ"ג סעיף י', טור ושו"ע אה"ע סי' א' סעיף ב':
47 ג_מז טור ושו"ע או"ח סי' קנ"ג סעיף י', טור ושו"ע אה"ע סי' א' סעיף ב':
48 ג_מח מיי' פ"ו מהל' נדרים הלכה י"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ג סעיף א', סמ"ג לאוין רמב }}:
49 ג_מט טור ושו"ע יו"ד סי' ע"ר סעיף א':
[ע"ב]
סליקא לה מסכת דביכורים וכולא סידרא דזרעים ברחמי דשמיא
הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ביכורים וכולא סידרא דזרעים וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ביכורים וכולא סידרא דזרעים וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת ביכורים וכולא סידרא דזרעים וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:
הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת ביכורים וכולא סידרא דזרעים כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":
קדיש בנוסח אשכנז / ספרד
עריכהיִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּרַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:
קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח
עריכהיש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)
דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)
לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)
תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)
ויש נוהגים במקום:
יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)