ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא קמא/פרק ראשון

פרק ראשון – ארבעה אבות נזיקין עריכה

-----------------------------------דף א עריכה

ירושלמי מאיר בבא קמא א


ירושלמי בבא קמא, פרק א, הלכה א עריכה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף א עמוד א] מתני’: ארבעה אבות נזיקין. א_אהשור א_בוהבור א_גומהבעה א_דוההבער. לא הרי השור כהרי המבעה. ולא המבעה כהרי השור. לא זה וזה שיש בהן רוח חיים, כהרי האש שאין בו רוח חיים. לא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק, כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק. הצד השוה שבהן, שדרכן להזיק ושמירתן עליך. וכשהזיק, א_החב המזיק לשלם תשלומי נזק

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף א עמוד ב] א_ובמיטב הארץ:


גמ’: השור, א_זזה הקרן. קרן מניין? דכתיב (שמות משפטים כא לה) וכי יגף שור איש את שור רעהו וגו'. עד כדון, בתם. במועד מניין? דכתיב (שמות משפטים כא לו) או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום וגו'. הבור מנין? דכתיב (שמות משפטים כא לג) כי יפתח איש בור וגו' בעל הבור ישלם וגו'. המבעה זה השן והרגל. שן מנין? דכתיב (שמות משפטים כב ד) כי יבער איש שדה או כרם. וביער זה השן דכתיב (ישעיהו ה', ה') הסר משוכתו והיה לבער. רגל מנין? דכתיב (שמות משפטים כב ד) ושלח את בעירה. ושילח, זה הרגל דכתיב (ישעיהו ל"ב, כ') משלחי רגל השור והחמור. וכתיב (ישעיהו ה', ה') הסר משוכתו והיה לבער פרוץ גדירו והיה למרמס. הסר משוכתו והיה לבער זה השן. פרוץ גדירו והיה למרמס זה הרגל. ההבער זה האש. אש מנין? דכתיב (שמות משפטים כב ה) כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה. אנן תנינן, ארבעה אבות נזיקין. ותני רבי חייא רבי חייא רבה°, י"ג. נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת, שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר וארבעה דמתניתין.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 א_א מיי' פ א' מהל' נזקי ממון הלכה י',טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף א':

2 א_ב מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה א'| מיי' פ י"ג מהל' נזקי ממון הלכה ב',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"י סעיף א':

3 א_ג מיי' פ א' מהל' נזקי ממון הלכה י',טור ושו"ע חו"מ סי' ש"צ סעיף א',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"א סעיף א':

4 א_ד מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה א',טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף א':

5 א_ה מיי' פ א' מהל' נזקי ממון הלכה א',טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף א':


[ע"ב]

6 א_ו מיי' פ א' מהל' נזקי ממון הלכה א'| מיי' פ ח' מהל' נזקי ממון הלכה ט',טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ט סעיף א':

7 א_ז מיי' פ א' מהל' נזקי ממון הלכה י',טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף י"ח:


-----------------------------------דף ב עריכה

ירושלמי מאיר בבא קמא ב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ב עמוד א] אמור מעתה, מה דתנינן אנן, להכשר נזקין נזקי ממונו. מה דתני רבי חייא רבי חייא רבה°, בין להכשר נזקין בין לניזקי גופו. רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° שאל היך תנינן ארבעה אבות נזיקין? אם כל האמור בשור נחשבים אב נזיקין אחד, ניתני שלשה. ולמה מנתה המשנה גם שור וגם מבעה? ואם כל האמור בשור נחשב שלשה אבות נזיקין, ניתני חמשה ולמה כלל את השן והרגל במבעה? אלא כיוון שאת שן ורגל התורה כללה באותו פסוק, כמה דאשתעי קרייא, אישתעיית מתניתא לכן המשנה מנתה את שן ורגל במבעה. תולדות הקרן. א_חנגיחה, נגיפה, נשיכה, רביצה, בעיטה, דחייה. רבי יצחק רבי יצחק° מקשי. נגיפה ונגיחה עיקר אבות הן, שהרי שניהם כתובים בתורה. ואת עביד לון תולדות? אלא התחיל בנגיחה ונגיפה דעיקר הן, וסיים בתולדות שיוצאות מהן. תולדות הבור. כל פירקא תליתייא דתנינן בנזיקין כלפרק המניח את הכד עוסק בתולדות הבור. °רבי רבי יהודה הנשיא תני. הניח גחלת ברשות הרבים. ובא אחר ונתקל בה וצלוחיתו בידו. נשרפו כליו ונשברה צלוחיתו. חייב על הצלוחית משום בור ועל הכלים משום אש. חייב על הצלוחית שנשברה משום בור אף שהתורה פטרה כלים בבור מדכתיב ונפל שם שור או חמור, ודרשינן שור ולא אדם חמור ולא כלים, דהני מילי בבור עשר דעביד מיתה, דכתיב והמת יהיה לו, אבל בבור פחות מעשר חייב אף על הכלים. תולדות הרגל. תני, בהמה שנכנסה לרשות היחיד והזיקה. א_טבין בידה, בין ברגלה, בין בקרנה דרך הילוכה, בין בעול שעליה, בין בשליף שיש בה, בין בעגלה שהיא מושכת, משלם נזק שלם. אבל ברשות הרבים פטורה. דכתיב וביער בשדה אחר. והמזיק בכרמלית אף שלענין שבת אין דינה כרשות היחיד. לענין נזיקין הרי זה כרשות היחיד, ומשלם נזק שלם. תולדות השן. הוון בעיין מימר, אכלה דברים שדרכה לאכול זה אב. אכלה דבר שאין דרכה לאכול זה תולדה. כגון. א_יפרה שאכלה שעורים, וחמור שאכל כרשינין, וכלב שליקלק את השמן, וחזיר שאכלה בשר, כולהון תולדות השן אינון. רבי יצחק רבי יצחק° אמר. כולהון עיקר שן אינון. אלא כהדא דתני, תולדות השן. כשדרסה על גבי נוד מלא שמן, ובסיכה גופה נהנה. כמה דאת אמר תמן, שן יש הנאה להזיקה, שהשן אוכלת והגוף נהנה. אוף הכא, בתולדות, נהנה גופה. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. היתה אוכלת ופולטת עשבים ולא בלעה מהו?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ב עמוד ב] תנן, לא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק, כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי. איך המשנה אומרת שהבור אין דרכו לילך ולהזיק? הרי המניח גחלת ברשות הרבים, עד מקום שהיא מתהלכת היא מזקת? מאי כדון למה רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שואל מגחלת, הרי גחלת זה אש ולא בור? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. תיפתר במניח סכין סמוכה לרשות הרבים והוזק בה אדם. דאף שהאדם נדקר במקום אחד, הנזק הולך בכל גופו. כמה דאת אמר תמן, שהנוגע בגחלת האש נוגע מצד אחד, ונתחלחל כולו. אוף הכא, אדם נוגע בסכין מצד אחד, ונתחלחל כולו. נמצא שאף נזק הבור מהלך. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי לוי רבי לוי°. בור מלא מים ונפל שמה גדי קטן, ונכנסו מים דרך אזניו ונתחלחל כולו. נמצא שאף נזק הבור מהלך. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. היתה מהלכת ומעקרת עשבים בגופה ובקרנה מהו? שינוי הוא ותולדה דקרן היא. או דרכה בכך ותולדה דרגל היא? תנן, לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה כהרי השור. ולמה לא תנינן לא הרי השור כהרי הבור, ולא הרי הבור כהרי השור כסדר שהם כתובים במשנה? אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בשם רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°. לפי שאם לא היה נאמר שור, הייתי למד שור מן הבור מקל וחומר. מה אם הבור שאין דרכו לילך ולהזיק, חייב לשלם. שור שדרכו לילך ולהזיק, לא כל שכן? ואילו נאמר שור ולא היה נאמר בור, הייתי לומד בור משור בקל וחומר. ומה שור שאין תחילת עשיתו לנזק חייב. בור שתחילת עשיתו לנזק, לא כל שכן? והרי הלכותיהם חלוקים. דבור משלם נזק שלם, ושור חצי נזק. ואם הייתי לומד שור מבור הייתי אומר. מה הבור משלם נזק שלם, אף השור משלם נזק שלם, ואם הייתי לומד בור משור הייתי אומר, מה השור משלם חצי נזק, אף בור משלם חצי נזק. אם כך כיוון שהלכותהן חלוקים, פשיטא שלא הרי זה כהרי זה

-----------------------------------דף ג עריכה

ירושלמי מאיר בבא קמא ג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ג עמוד א] ולמה תנינתה הכא לא הרי זה כהרי זה? דמשמע שאם כן יכולתי ללמוד אחד מהשני, התורה לא הייתה כותבת את כל הארבעה. הרי אפילו אם יכולתי ללמוד את עיקר הדין, עדיין היה צורך לכתוב את כל הארבעה להלכותיהם? דאית ליה לתנויה מהם מילין סגין ויש הרבה דוגמאות כאלו, שזו דרך התנא לראות אם אפשר ללמוד את עיקר הדין מאחד לשני אף שבכל מקרה התורה הייתה צריכה לכתוב את כולם כיוון שהלכותיהם חלוקים, ולאחר שהתנא מראה שאי אפשר ללמוד אחד מהשני הוא בא ולומד מהצד השווה שבהם. כהא דתנן, לא הרי מושב כהרי משכב. ולא הרי משכב כהרי מושב. והרי ניחא לא הרי משכב כהרי מושב, שהרי הלכותיהם חלוקים. שמושב מטמא בטפח, ומשכב מטמא בארבע טפחים. אם היה כותב מושב שמטמא בטפח, איך הייתי יודע שמשכב מטמא בד' טפחים? אם היה כותב משכב שמטמא בארבעה טפחים, איך הייתי יודע שמטמא מושב בטפח? וכי מפני שטמא משכב בארבעה טפחים, יטמא מושב בטפח? כך שברור שכיוון שהלכותיהן חלוקים התורה היתה חייבת לכתוב את שניהם. ופשיטא שלא הרי זה כהרי זה, ולמה תנינתה הכא לא הרי זה כהרי זה? דאית לתנוייה סגין מילין כן. שזו דרך התנא לראות אם אפשר ללמוד את עיקר הדין מאחד לשני ולאחר שהתנא מראה שאי אפשר ללמוד אחד מהשני הוא בא ולומד מהצד השווה שבהם, ויש הרבה דוגמאות כאלו. בפרשת נרות כתיב בצוואה, (ויקרא אמור כד ב) צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך. ובעשיה כתיב (במדבר בהעלותך ח ג) ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה. ובפרשת שילוח טמאים כתיב, (במדבר נשא ה ב) צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה. וכתיב (במדבר נשא ה ד) ויעשו כן בני ישראל וישלחו אתם אל מחוץ למחנה. לא הרי פרשת נרות, כהרי שילוח טמאים. ולא הרי פרשת שילוח טמאים, כהרי פרשת נרות. וכי שייך למימר אילו לא נאמר פרשת שילוח טמאין הייתי למד פרשת שילוח טמאין מפרשת נירות? ואף שכאן לא שייך לומר לא הרי שהרי מדובר בשני עניינים שונים. ולמה תנייתה הכא? דאית לתנוייה סגין מילין כן. שכך דרך התנא ולאחר שהתנא שלאחר שהוא מראה שאי אפשר ללמוד אחד מהשני הוא בא ולומד מהצד השווה שבהם, ויש הרבה דוגמאות כאלו. הצד השוה שבהן שהן בצו מיד ולדורות. אף כל שהוא בצו מיד ולדורות. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. אף אם יכולנו ללמוד חלק מהאבות במה הצד, צריך הוא שיכתוב כל אחד מארבע אבות הנזיקין, שכל אחד בא ללמד הלכה חדשה לכל הנזיקין. השור. מלמד א_יאשהבעלין מיטפלין בנבילה. דכתיב (שמות משפטים כא לד) והמת יהיה לו. והרי גם בבור כתוב והמת יהיה לו? מה שכתוב בבור והמת יהיה לו, בא ללמד דין מיוחד בבור, דתני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין. שאם חפר בור ברשות הרבים סמוך לחצר חברו וקירות הבור קרסו וחלק מקרקע חברו ניזוק, פטור.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ג עמוד ב] וממה שכתוב והמת יהיה לו, לומדים שדווקא נפל שור או חמור שיש הנאה לבעלים בנבלה חייב לשלם. יצא אדם א_יבשאין לו הנייה במותו. לכן אם נפל אדם לבור ומת בעל הבור פטור. והאש. מלמדת על כולן שהוא חייב על האונסין כשתחילתו בפשיעה. שהאש כל מהותה אונס, שהרי אדם מדליק אש במקום אחד והולכת ומזיקה במקום אחר, ואף על פי כן חייב, והוא הדין לשאר נזיקין אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. הדא אמרה, אדם שחבל בחבירו א_יגתחילה, אף על פי שחזר ונעשה נזק אחר. כגון פצע את חברו והפצע הזדהם ונוצר נזק אחר, כיוון שתחילתו בפשיעה אף ששאר הנזק נעשה באונס, חייב לשלם כמו באש. פיסקא. כשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק. ולא קתני חב בנזק, אלא חב בתשלומי נזק. מכאן שבעלים מטפלים בנבלה דכתיב (ויקרא אמור כד כא) ומכה בהמה ישלמנה, מאי משמע? אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. שהיה יכול לכתוב מכה בהמה ישלם. מאי ישלמנה? ישלימנה. ישלם פחתה שהנבלה לבעלים, והמזיק ישלים וישלם את ההפרש בין בהמה חיה למתה. בר פדייה בר פדייה° אמר מדכתיב בשומרים (שמות משפטים כב יב) אם טרף יטרף

-----------------------------------דף ד עריכה

ירושלמי מאיר בבא קמא ד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד א] יביאהו עד הטריפה לא ישלם. עד הנבלה ישלם, אבל את הנבילה עצמה לא ישלם. שהנבלה לבעלים. נמצא דרבי חנינא רבי חנינא בר חמא° למד מהפסוק מכה בהמה ישלמנה, פסוק שמדבר באדם שמזיק לבהמה, ובר פדייה בר פדייה° למד מהפסוק אם טרף יטרף יביאהו עד הטרפה, פסוק שמדבר על שומר שפשע, ובכך הכשיר את הנזק לקרות. אמר רבי נסא רבי נסא°. אף שההלכה שבעלים מטפלים בנבלה נלמדה משני מקומות. צורכה להדא דרבי חנינא רבי חנינא בר חמא°, וצורכה להדא דבר פדייה בר פדייה°. דאילו איתאמרת דרבי חנינא רבי חנינא בר חמא° ולא איתאמרת דבר פדייה בר פדייה°. הייתי אומר לנזקי גופו, ישלם פחתה. להכשר נזקיה בשומר שרק הכשיר את הנזק לקרות כשלא שמר כראוי, לא ישלם כלום. הוי צורך הוא שיאמר דבר פדייה בר פדייה°. או אילו איתאמרת דבר פדייה ולא איתאמרת דרבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. הייתי אומר, להכשר נזקיה ישלם פחתה. לניזקי גופה ישלם את הכל. הוי צורך שיאמר דרבי חנינא רבי חנינא בר חמא°, וצורך שיאמר דרבי פדייה רבי פדייה°. אמר רב יהודה רב יהודה° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. אין שמין לשלם רק את הפחת א_ידלא לגנב א_טוולא לגזלן ולא לשואל, אלא רק לנזקין. ואני אומר אף לשואל א_טזשמין, ואבא מודה לי. ומאן הוא אבא שאליו התכוון שמאל שמאל°? האם כוונתו לרב רב (אמורא)° ששמו האמיתי היה אבא. או שכוונתו היתה לאביו, אבא בר אבא אבא בר אבא° אבוה דשמאל שמאל°? אמר רב חסדא רב חסדא°. לא יתכן ש שמאל שמאל° יאמר על אביו שהוא מודה לו, ויעשה את העיקר טפילה, שהיה צריך לאמר אבא אומר כך ואני מודה לו. אלא ודאי כוונתו היה לרב רב (אמורא)° חברו. כי אתא רב יהודה רב יהודה°, אמר בשם שמואל שמואל (אמורא)°. אין שמין לא לגנב ולא לגזלן ולא לשואל, אלא לנזקים, והשומרים כנזקין הם. רב יהודה רב יהודה° שלח שאל לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. האנס והגנב והגזלן מהו לשום להן? אמר לו, אין שמין, לא לגנב ולא לגזלן. ומניין שאין שמין להן? אמר רבה בר ממל רבה בר ממל°. דכתיב, חיים שנים ישלם. שצריך להשיב כעין שגנב, חיים ולא מתים. עד כדון גניבה. גזילה מניין? אמר רבי אבין רבי אבין° דכתיב (ויקרא ויקרא ה כג) והשיב את הגזילה אשר גזל. כאשר גזל. כמו שהיה בשעת גזלה.

ירושלמי בבא קמא, פרק א, הלכה ב עריכה

מתני’: כל שחבתי בשמירתו, הכשרתי את נזקו. הכשרתי במקצת נזקו, חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו. נכסים שאין בהם מעילה ממון הדיוט. נכסים של בני ברית. ונכסים המיוחדים. חוץ מרשות המיוחדת למזיק. ורשות הניזק והמזיק חייב בתשלומין:

גמ’: תנן, כל שחבתי בשמירתו, הכשרתי את נזקו. ותני רבי חייה רבי חייא רבה° עליה, זה השור והבור.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד ב] והאש לא תנה. אמאי לא תני נמי אש? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. לא מנה אלא דברים שחייב עלהם משום שלא שמר עליהם ובכך הכשיר את נזקם, כמו שור ובור. אבל האש כהכשר נזקיו הוא. דאשו משום חציו וחייב כמזיק בידים. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אין כיני שהאש נחשב כפעולת האדם עצמו אם קבל עליו ההתרייה בדעת זו, כגון שהדליק אש ביום טוב לצורך, והתרו בו ברגע ההבערה שהאש שהבעיר תתפשט ותשרוף האם חייב בהתראה זו ולוקה? מאי כדון מאי נפקא מינא לעניין נזיקין? אם אני אומר שהאש כהכשר נזקיו, אם גרם כוויה לחבירו, א_יזמקבל עליו נזק צער ריפוי שבת ובושת. תנן, הכשרתי במקצת נזקו, חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו. זה הבור. דתני, א_יחחפר בור תשעה טפחים. ובא אחר ועמק בו טפח, האחרון חייב. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר. אחר האחרון למיתה, ואחר הראשון לנזקין. אמר רבי יצחק רבי יצחק°. כיני מתניתא  כך כוונת המשנה. אחר אחרון למיתה, ואחר שניהן לנזקין. תני, חפר בור עשרה טפחים ובא אחר וסיידו וכיירו שניהן חייבין. וכי מפני שסיידו וכיירו יהא חייב? בשאמר לו סוד את הבור הזה וקנה אותו להתחייב בנזקיו. דאמר רבי אמי רבי אמי° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. שמירת נזקין, כשמירת קניין. שאם עשה מעשה שנחשב קניין בחפץ בנזיקין, מקבל על עצמו אחריות. רבי סימון רבי שמעון בן פזי° אמר. אפילו תימא כשלא אמר לו לקנות. תיפתר בשחפר הראשון בחולות ולא היה בו כדי להתקים כך והיה נסתם קדם לנזק. לפיכך האחרון שסיידו וכיירו חייב. תני, חפר זה עשרה וזה עשרה, זה עשרים וזה עשרים. זה מאה וזה מאה, א_יטכולהן חייבין. כמה שיעורן? להמית עשרה טפחים. א_כולהזיק כל שהוא. סומכוס אומר, להזיק

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

14 א_יד מיי' פ"א מהל' גניבה הלכה ט"ו,טור ושו"ע חו"מ סי' שנ"ד סעיף ה':

15 א_טו מיי' פ ב' מהל' גזלה ואבדה הלכה ט"ו,טור ושו"ע חו"מ סי' שס"ב סעיף י"ג:

16 א_טז מיי' פ"א מהל' שאלה הלכה ג',טור ושו"ע חו"מ סי' שד"מ סעיף ב':


[ע"ב]

17 א_יז מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה ט"ו,טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף י"ז:

18 א_יח מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה י"ב,טור ושו"ע חו"מ סי' ת"י סעיף ט"ו:

19 א_יט מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה י"ב,טור ושו"ע חו"מ סי' ת"י סעיף י"ד:

20 א_כ מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה ט"ו,טור ושו"ע חו"מ סי' ת"י סעיף י"ח:


-----------------------------------דף ה עריכה

ירושלמי מאיר בבא קמא ה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד א] שיעורו לעומקו שלשה ולאורכו ולרחבו ארבעה. °רבי אלעזר הקפר רבי אלעזר הקפר אומר. כמלואו של נופל. ומהו מלואו של נופל? אפילו תרנגול ואפילו גמל. בכל אחד משערים לפי גדלו פיסקא. תני, א_כאנכסין שאין בהן מעילה. הכוונה למטלטלין שאין בהם מעילה אבל שיך בהם מעילה, בניגוד לקרקעות שלעולם אין בהם מעילה. דתני הנכסין מטלטלים הללו אפילו אם הם קדשין נקנין עם נכסין שיש בהן אחריות קרקעות. אמר רב יהודה רב יהודה° בשם שמואל שמואל (אמורא)°, ד°רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי היא דאמר קדשים קלים ממון בעלים הוא ויכול למכור אותם, אבל לרבנן ממון גבוה הם ולא שייך למכור אותם לאחר. דתני גבי שבועת הפיקדון כתיב (ויקרא ויקרא ה כא) ומעלה מעל בה' וכיחש בעמיתו. בעמיתו ולא בקדשים. שאם היה הפיקדון שכיחש בו קדשים, פטור מקרבן. °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי אומר. ומעלה מעל בה', להביא שאם היה הפיקדון קדשים קלין שהוא חייב קרן חומש ואשם כמו בחולין, שאף הם ממון בעלים. °בן עזאי שמעון בן עזאי אומר, לא אמר °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי אלא להביא את השלמים. °אבא יוסי בן דוסאי אבא יוסי בן דוסאי אומר, לא היה °בן עזאי שמעון בן עזאי אומר אלא על הבכור בלבד. ומה ביניהון? מאן דאמר שלמים, כל שכן מעשר. דאם שלמים שטעונים סמיכה ונסכים ותנופה, נקראים ממון בעלים. כל שכן מעשר בהמה שאינו טעון סמיכה ונסכים ותנופה, יקרא ממון בעלים. ומאן דאמר בכור, הא מעשר לא. שהבכור נמכר כשהוא תם חי, ובעל מום אפילו שחוט. ואילו מעשר בהמה אינו נמכר כלל. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אחד קדשי קדשים, ואחד קדשים קלין. קדשים שחייב באחריותן, קורא אני בהן בעמיתו וכחש. ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי סובר דבר הגורם לממון כממון דמי

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד ב] ושאינו חייב באחריותן. קורא אני בהן, בה' וכחש ולא בעמיתו ופטור שהם ממון גבוה. רב הונא רב הונא° אמר. אחד קדשים כשרין, ואחד קדשים פסולין. קדשים שחייב באחריותן, אפילו הן לה' קורא אני בהן בעמיתו וכחש. ושאינו חייב באחריותן, קורא אני בהן בה' וכחש ולא בעמיתו וכחש: פיסקא. נכסים שהן של בני ברית. א_כבפרט לשור ישראל שנגח לשור של עובד כוכבים ומזלות. תנן, נכסין המיוחדין א_כגולא מנכסי הפקר. שאם שור הפקר נגח שורו, ובא אחר וזכה בשור ההפקר, פטור. תנן, חוץ מרשות המיוחדת למזיק שהוא פטור. שיכול המזיק לאמר לניזק מה עושה שורך ברשותי. אבל נוהגין הן ברשות המשותפת לניזק והמזיק דתנן, ורשות הניזק והמזיק בתשלומין. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. אילו תנא חוץ מרשות המיוחדת למזיק ושתק. הייתי אומר, אחד חצר של שותפין, ואחד חצר שאינה לשניהן, חייבת. ולמה היה צריך התנא להוסיף שנוהגין הן ברשות הניזק והמזיק? אלא לרבות רשותא_כד שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר. ללמד שכיוון שהכניס שורו לחצר השומר ברשות, נעשה כחצר שניהם. ואם הזיק שורו את שורו של השומר, חייב. בכגון שקיבל על עצמו לשמור רק שהשור לא ינזק, אבל לא קיבל עליו לשמור שלא יזיק אחרים. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מכיון דתנא חוץ מרשות המיוחדת למזיק, אין אנו יודעין שהן נוהגין ברשות הניזק והמזיק? ולמה תנא נוהגין הן ברשות ניזק והמזיק? אלא להוציא חצר שאינה של שניהן, כגון אדם שלישי שלשניהם אין רשות להכנס לחצרו, שגם שם בעל השור פטור אית תניי תני, חצר של שותפין חייבת, וחצר שאינה לשניהן פטורה. אית תניי תני, אפילו חצר שאינה לשניהם חייבת. מאן דאמר חצר של שותפין חייבת. וחצר שאינה לשניהן אדם שלישי שלשניהם אין רשות להכנס לחצרו פטורה.

-----------------------------------דף ו עריכה

ירושלמי מאיר בבא קמא ו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד א] דכתיב (שמות משפטים כב ד) כי יבער איש שדה או כרם ושילח את בעירו וביער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. וסבר מיטב שדהו של הניזק, וגמר שדה משדה, נאמר שדה למטה דכתיב וביער בשדה אחר. ונאמר שדה למעלה דכתיב מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. מה שדה שנאמר למעלה גבי תשלומים שדהו של ניזק, אף שדה שנאמר למטה וביער בשדה אחר בשדה שיש לניזק רשות. ומאן דאמר אפילו חצר שאינה לשניהן, חייבת. דכתיב (שמות משפטים כב ד) ובער בשדה אחר. אחר מכל מקום. אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. חצר השותפין חייבת. אמר רבי יסא רבי אסי°. אנא אייתיתה שחצר שאינה לשניהן דינה כרשות הרבים ופטור על שן ורגל, מהדא. דתני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, ארבעה כללות היה °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיר רבי מאיר בנזקין. א_כהכל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק, כגון פונדקי וחצר השותפים וכיוצא בהן. על השן ועל הרגל פטור. על הנגיחה והנגיפה והנשיכה והרביצה ועל הבעיטה והדחיה, אם תם משלם חצי נזק. ומועד משלם נזק שלם מן העלייה. א_כולניזק ולא למזיק, חייב בכל. א_כזלמזיק ולא לניזק, פטור מן הכל. א_כחוהכל מודין בשאין רשות לא לזה ולא לזה. כגון בקעה, רשות הרבים, וכיוצא בה. על השן ועל הרגל פטור. על הנגיחה ועל הנגיפה והנשיכה והרביצה והבעיטה והדחייה. תם משלם חצי נזק. ומועד משלם נזק שלם מן העלייה. מכאן שבקעה שהיא כמו חצר שאינה של שניהם דינה כרשות הרבים

ירושלמי בבא קמא, פרק א, הלכה ג עריכה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד ב] מתני’: שום כסף. שוה כסף. בפני בית דין, ועל פי עדים בני חורין ובני ברית. והנשים בכלל הנזק. והניזק והמזיק בתשלומין:

גמ’: תנן, שום כסף. שום זה לא יהיה אלא בכסף. שאם הזיקה פרתו של ראובן טליתו של שמעון, וטליתו של שמעון הזיקה פרתו של ראובן. א_כטאין אומרים תצא פרה בטלית. אלא שמין את הנזקין בבית דין, וישלם את ההפרש. שוה כסף. זה קרקע, ונקרא שוה כסף, לפי שהקרקע שוה כל כסף, שאין הונאה לקרקעות. מלמד א_לשאין בית דין שמין לגבות, אלא נכסים שיש להם אחריות. ואם תפש הניזק במטלטלין, שמין לו מהן. א_לאבפני בית דין. מלמד שאין שמין לו אלא בפני בית דין. על פי עדים. שאין שמין אלא על פי עדים בני חורין ובני ברית. א_לביצאו עובד כוכבים ומזלות ועבדים ופסולי עדות. א_לגונשים בכלל הנזק. לפי שלא תפש הכתוב אלא את האיש, דכתיב, כי יגח שור איש את שור רעהו, לפיכך היה התנא צריך לרבות את האשה. כדתני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל (שמות משפטים כא א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. השווה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה. והניזק והמזיק בתשלומין. שבשור תם משלמין חצי נזק. מיכן שמחצין את הנזק. זה מפסיד חצי נזק וזה מפסיד חצי נזק:

ירושלמי בבא קמא, פרק א, הלכה ד עריכה

מתני’: א_לדחמשה תמין וחמשה מועדין. הבהמה אינה מועדת, לא ליגח לא ליגוף לא לישוך ולא לרבוץ ולא לבעוט. השן מועדת לאכל את הראוי לה. הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה. שור המועד, ושור המזיק ברשות הניזק, והאדם:


גמ’: תנן, ושור המזיק ברשות הניזק. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ד°רבי טרפון רבי טרפון היא. ד°רבי טרפון רבי טרפון אומר, שור תם שנגח ברשות הניזק, משלם נזק שלם. וחכמים אומרים חצי נזק.

ירושלמי בבא קמא, פרק א, הלכה ה עריכה

מתני’: א_לההזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש, הרי אלו מועדין. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. בזמן שהן בני תרבות, אינן מועדין. והנחש מועד לעולם. א_לומה בין תם למועד? אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו. והמועד משלם נזק שלם מן העלייה:


גמ’: תנן, הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש, הרי אלו מועדין. תני °רבי מאיר רבי מאיר אומר, אף הצבוע. אמר רבי יוסי בי רבי אבין רבי יוסי בי רבי אבין°. לא אמר °רבי מאיר רבי מאיר אלא בצבוע זכר. שיש לו שעה שהוא קשה כארי

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

25 א_כה מיי' פ א' מהל' נזקי ממון הלכה ח',טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף י"א:

26 א_כו מיי' פ א' מהל' נזקי ממון הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף י',טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף ט"ו:

27 א_כז מיי' פ א' מהל' נזקי ממון הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף ט"ו:

28 א_כח מיי' פ א' מהל' נזקי ממון הלכה ח',טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף י"א:


[ע"ב]

29 א_כט | טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף י"ז:

30 א_ל מיי' פ ח' מהל' נזקי ממון הלכה י"א,טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ט סעיף ג':

31 א_לא מיי' פ"ה מהל' סנהדרין הלכה ח',טור ושו"ע חו"מ סי' א' סעיף א':

32 א_לב מיי' פ ח' מהל' נזקי ממון הלכה י"ג,טור ושו"ע חו"מ סי' ת"ח סעיף א':

33 א_לג מיי' פ א' מהל' גניבה הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ב סעיף א':

34 א_לד מיי' פ א' מהל' נזקי ממון הלכה ה',טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף ו':

35 א_לה מיי' פ א' מהל' נזקי ממון הלכה ו',טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף ח':

36 א_לו מיי' פ א' מהל' נזקי ממון הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף ט':


הדרן עלךפרק ארבעה אבות נזיקין