ביאור:יחזקאל ט ו




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יחזקאל ט ו.


האנשים הזקנים אשר לפני הבית עריכה

יחזקאל ט ד: "וַיֹּאמֶר ה' אלו[אֵלָיו]: 'עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר, בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָים, וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ'".

יחזקאל ט ה: "וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי: 'עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ, על[אַל] תָּחֹס עיניכם[עֵינְכֶם] וְאַל תַּחְמֹלוּ."
יחזקאל ט ו: "

"זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית, וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו אַל תִּגַּשׁוּ, וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ;   וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת" "

בפסוקים אלה נוכח הנביא יחזקאל בביצוע גזר-הדין הקשה על ירושלים.   ה' אומר למלאך אחד שיעבור בתוך העיר, ויסמן תָּו על מצחם של האנשים המעטים שאינם מזדהים עם התועבות הנעשות בה, האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה.   ואז ה' אומר למלאכים אחרים שיעברו אחריו בעיר ויהרגו את כולם בלי רחמים - כולם חוץ מהאנשים שיש תו על מצחם.   היחידים שיינצלו מההרג הם המעטים המתנגדים לתועבות: ועל כל איש אשר עליו התו אל תיגשו.

ההרג התחיל מהמקדש - וממקדשי תחלו.

1. על-פי הפשט, גזר-הדין התחיל מהאנשים העומדים לפני המקדש - האנשים שעשו תועבות במקום הקדוש ביותר:

  • 25 האנשים שנזכרו ב (יחזקאל ח טז): "וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה', בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ, אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה , וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ"( פירוט ).
  • 70 הזקנים שנזכרו ב (יחזקאל ח יא): "וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל, וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן שָׁפָן עֹמֵד בְּתוֹכָם, עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם, וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְּיָדוֹ, וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה".

ואכן ההרג התחיל באנשים הזקנים אשר לפני הבית: "התחילו להכות מהזקנים שעמדו לפני הבית אשר קטרו לגלולים, כמ"ש ושבעים איש מזקני וגו' ואיש מקטרתו בידו (לעיל ח)" ( מצודות ) .

2. אולם חכמי התלמוד פירשו באופן אחר לגמרי. לדבריהם, בין אל תיגשו לבין וממקדשי תחלו התחולל ויכוח סוער בין ה' לבין מידת הדין:

" "אמרה מדת הדין לפני הקב"ה 'ריבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו?'

אמר לה 'הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים!'

אמרה לפניו '" "ריבונו של עולם, היה בידם למחות ולא מיחו!'

אמר לה 'גלוי וידוע לפניי, שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם!'

אמרה לפניו '" "ריבונו של עולם, אם לפניך גלוי, להם מי גלוי?!'" " ( בבלי שבת נה א , וכן רש"י על פסוקנו) .

מידת הדין ניצחה בויכוח! האנשים אמנם נאנחו ונאנקו על התועבות, אבל זה לא מספיק להיאנח בסתר - הם היו צריכים גם למחות בגלוי ובמסירות-נפש: "באותה שעה קפצה קטיגוריא לפני כסא הכבוד, אמרה לפניו 'רבון העולם! איזה מהן נהרג על שמך? איזה מהן נפצע מוחו על שמך? איזה מהן נתן נפשו על שמך?'" ( איכה רבה ב ג ) .

אמנם ה' ידע שהמחאה לא תעזור, אבל הם לא ידעו - ולכן היו חייבים למחות.   והתוצאה: "וממקדשי תחלו וכתיב ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית; תני רב יוסף: אל תקרי מקדשי אלא מקודשי - אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו" (בבלי שבת שם) - דווקא המקודשים ביותר נענשו ראשונים!

עוד על חובת המחאה, ראו: והתוית תו על מצחות האנשים / יהודה אייזנברג .

הקבלות עריכה

לפי מלבי"ם, המלאך המסמן תו הוא משל לנביא ירמיהו המוכיח את בני ירושלים, וששת המשחיתים הם משל למלחמת האחים שהיתה בעיר, חרב איש ברעהו:

" ""ולאלה" - הששה מחבלים - "אמר באזני " שיעברו בעיר אחריו, ויכו את כולם. וצוה שלא יגשו אל הצדיקים שעליהם התו והסימן, וצוה שיחלו להכות אצל הבית המקדש. וכן היה, שהחלו להכות האנשים הזקנים שעמדו לפני הבהמ"ק, והיו ממונים שם או עובדים עבודת המקדש."

"והנמשל, ששרי העם, שהם פקודות העיר, בעוונות הדור נתן להם רשות מאת ה' להרוג בעיר, רק שה' צוה לירמיה שיעבור בתוך העיר להחזירם בתשובה, ושיתווה סימן על מצחות האנשים שישמעו בקולו, כמו שנאמר (ירמיהו כא ט): "היוצא ונפל על הכשדים והיתה לו נפשו לשלל וחי"."

"ולהמשחיתים אמר שיהרגו בעיר, כמו שנאמר (ירמיהו כא ד): "הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם אשר אתם נחלמים בם עם הכשדים וכו' ואספתי אותם אל העיר ונלחמתי אני אתכם", רוצה לומר, שילחמו איש באחיו ע"י ה' ששם חרב מלחמה ביניהם, ושם אמר שהיוצא ונפל אל הכשדים וחי, וזהו שאמר "ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו", רוצה לומר שהוא ינצל מידם, ואמר "וממקדשי תחלו" כי החל המרד וההריגה בבית המקדש בעת שנתאספו העם שמה, ושם החלו להכות בזקנים שהיו לפני הבית." " ( מלבי"ם )

דקויות עריכה

על 25 האנשים המשתחוים לשמש נאמר בפירוש שהם היו לפני הבית (בפתח ההיכל); אבל על 70 הזקנים נאמר שהם היו ב חדר סודי . אם כך, מדוע הם נקראים בפסוקנו האנשים הזקנים אשר לפני הבית?

תשובה [תודה לסיגל]:   קודם כל נברר איפה בדיוק היה החדר הסודי שבו היו הזקנים. מצד אחד, כתוב שיחזקאל עמד בתוך השער הצפוני, וחתר בקיר, ולפי זה נראה שהחדר הסודי היה בתוך החומה הצפונית:

אבל מצד שני:

  • אם החדר הסודי היה בתוך החומה, אז איך הזקנים הגיעו אליו? לא סביר שכל מי שרצה להיכנס היה צריך לחתור בקיר...
  • בכל הסיפור הזה מסתבר שיחזקאל היה "רואה ואינו נראה" (אם הזקנים היו רואים אותו הם בטח היו צועקים עליו { כמו שצעקה עלי המורה שלי בכיתה א כשקילפתי סיד מהקיר }: "למה אתה הורס את הקיר? גם בבית שלך אתה חותר בקירות!? אנחנו נחייב אותך להביא טיח מהבית ולסתום כאן את כל החורים!") . אבל אם הזקנים לא ראו אותו – הם היו צריכים להיבהל מאד, כי הם רואים חור בקיר שמתרחב מאליו!

לכן נראה לי שהחור בקיר לא נפתח לתוך החדר הסודי, אלא לתוך מנהרה בחומה שהובילה אל הלשכה:

יחזקאל חתר בקיר, נכנס למנהרה וראה והנה פתח אחד – כנראה הפתח האחורי של הלשכה (ששימש כפתח-מילוט לשעת חירום), ודרכו הוא ראה את הזקנים. לכן הזקנים לא ראו את החור מתרחב.

הזקנים עצמם נכנסו ללשכה מהדלת הראשית שלה, אבל אז הם נעלו אותה כדי שלא יפריעו להם (ראו במאמר [[Tnk1/nvia/yxzqel/yx-08-12|יחזקאל בחדר הסודות (2)] ). ולכן ששת המלאכים החזיקו איש כלי מפצו בידו – כדי לנפץ את הדלת ולהרוג את הזקנים.

מכאן אפשר להסיק, ש"הזקנים אשר לפני הבית" הם 70 הזקנים שהיו בחדר הסודי, והחדר הסודי הוא לשכה שהיתה בפינה הצפון-מזרחית של החצר, ולכן הם גם 'לפני הבית' (= בצד המזרחי שלו).

תגובות עריכה

ישעיהו סה כ: "לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא יְמַלֵּא אֶת יָמָיו כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל"

וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל --- יקולל כי אדם בזקנתו חכם ולמוד ניסיון ומצוה יתרה עליו להשמר מפני החטא

לכן וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת --- כי אלה אשר לפני הבית מחוייבים ביתר שאת להקים את כל דברי התורה

---

אנחנו אנשי התורה מחוייבים יותר בפני אלהים

ושנזדקן נהיה עוד יותר מחוייבים ואלהים ידקדק איתנו עוד יותר

על כן אומרים כי אלהים מדקדק יותר עם צדיקים יראים

אם אדם בהיותו נער חוטא אז יאמר אלהים למלאך אל תשלח ידך אל הנער

בראשית כב יב: "וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה

כי אלהים יודע כי יצר האדם רע מנעריו ולכן אלהים לא יעיר כל חמתו

אבל אם זקן יחטא לאחר שהוא כבר יודע את התורה וקרוב לאלהים

אז ככתוב וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ -- לאמור כי ככל שאתה ירא אלהים יותר וקרוב אליו יותר

ככה גם עֶבְרָתֶךָ אלהים קשה יותר לכן אלהים אמר למלאכו להכות תחילה בזקנים הקרובים אשר לפני הבית

תהלים צ יא: "מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ"

-- DAIAN SHEM, 2018-07-24 04:42:54


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:האנשים הזקנים אשר לפני הבית


מקורות עריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה במכתב וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2018-07-22.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/yxzqel/yx-09-06