ביאור:טבעת המלך וסמכות המלך

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




שאלות

עריכה

[עמוס עזריה, "נקודה למחשבה" סיון ה'תשנ"ח]

כיצד ייתכן "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב" (אסתר ח' 8)?

איזו סמכות יש מעל לסמכות המלך?! מי יכול לאכוף חוק זה? האם אין המלך קובע את החוקים במדינה?

איך יכול להיות שהפרו חוק זה (גם באסתר וגם בדניאל)?

הבעייתיות הזו מופיעה בספר דניאל (פרק ו) בצורה קיצונית ביותר. המפקחים והאחשדרנים נגשו אל המלך דריוש, מלך פרס (מלך טוב ליהודים), בבקשה שיתן איסור לבקש בקשה מאֵל או מאדם חוץ ממנו (דריוש), וכל העובר על איסור זה יושלך לגוב האריות. המלך הסכים. לאחר שהלשינו על דניאל שהוא מתפלל שלוש תפילות ביום, רצה המלך להשיב את הגזירה, אך האחשדרפנים אמרו לו כי אינו יכול, ואכן הושלך דניאל לגוב האריות.

תשובות

עריכה

["תשובה למחשבה" אב ה'תשנ"ח]

כמובן שאין סמכות שהיא למעלה מסמכות המלך, והוא היחיד הקובע את החוקים. אולם , " כתב אשר נכתב בטבעת המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב " הוא יוצא מן הכלל. ע"פ רש"י (אסתר ח,ח) לא היה זה חוק, אלא מנהג בעל משקל רב, שמאחוריו עומד העקרון שאין זה נאה למלך שישוב בו מדברו, שכן הדבר פוגם בכבוד המלכות. יכול להיות שהעובדה שפרעה לא חזר בו מלשחרר את בנ"י מארץ מצרים הייתה גם מכיוון שהרגיש פחיתות כבוד בכך. נכון הוא שהתנהגותו נראית עקשנית בעלמא, אך עומד מאחוריה העקרון שדבר המלך הוא יציב ולא ישתנה אף אם יסבול מכך.

פרשנים אחרים הטוענים שאכן היה זה חוק, כנראה ממשיכים את חוט המחשבה של רש"י: עצם האפשרות שחוק שנחקק ע"י המלך יתבטל, מהווה פגיעה במלכות. היא רומזת על כך שאינו תמיד חכם מספיק, ועל כן הוא עשוי להזדקק לשנות את פקודותיו הקודמות.

דעה אחרת ששמעתי קשורה לדרך החיים של אותה התקופה. כידוע, בעבר היו כל ההודעות, החוקים והצווים החדשים נשלחים מארמון המלך בספרים (אגרות) לכל מקום ומקום בממלכה ע"י הרצים, כפי שכתוב במגילת אסתר: " ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך " (אסתר ג,יג).

אלולא חוק זה, היה העם מתרגל לכך שלא אחת, זמן מה לאחר שיוצא חוק חדש, הוא מבוטל. כתוצאה מכך היו עלולים לזלזל בתוכן צוים חדשים עקב צפיה לכך שבמוקדם או במאוחר תיתכן הודעה על ביטולם. אולם, בידיעה שלא תגיע אגרת אשר תבטל את קודמתה (באמצעות חוק זה), חייבים היו התושבים לקיים את כל הכתוב באגרות המגיעות אליהם ללא תרוץ.

בכל מקרה, חוק זה "לא" הופר, לא במגילת אסתר ולא בספר דניאל.

בסיפור המגילה נשלחו אגרות "חדשות" המתירות ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם: " פתשגן הכתב... ולהיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם " (אסתר ח,יג). לאחר שחוק זה אושר, מספרת המגילה כי " הרצים רכבי הרכש האחשתרנים יצאו מבוהלים ודחופים בדבר המלך " (שם יד), כדי שאגרות אלה תגענה לפני י"ג באדר. אילו אגרת זו הייתה מבטלת את הראשונה, לא הייתה כלל מלחמה. העניין הוא שאגרת זו הייתה תוספת לקודמת ולא בטול הקודמת.

במקרה המתואר בספר דניאל, לא מצויין מתי נשלחה האגרת השניה. האגרת הראשונה הייתה תקפה לחודש ימים בלבד - " עד יומין תלתין " (דניאל ו,ח). הגיוני למדי שבינתיים עבר חודש, ושוב היה המלך יכול לכתוב באגרת זו ככל העולה על רוחו, אף אם תוכנה סותר את הנאמר בקודמתה.

מקורות

עריכה

על-פי מאמר של עמוס, ? שפורסם לראשונה בכפית ה'תשנ"ח סיון-אב וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 1998-01-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim2/smkut_hmlk