ביאור:חשיבות השתיקה וחכמת זן

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

"...על כן יהיו דבריך מעטים... וקול כסיל ברוב דברים" (קהלת, ה', 1-2).

אמנם הכתוב כאן מדבר מענין נדרים, אך ניתן להרחיבו אף מעבר לזה להוראה כללית ואז הנה אנו עומדים בפני חכמה זנית (=של הזן-בודהיזם) ממש, שם ההוראה היא להמעיט במילים כמה שיותר ולנסות לרדת לעומק מהותם של הדברים. כאן זה בא כנגד רוב הדברים של הפטפטן השטחי ומקביל לו בפסוק - "כי בא החלום ברוב ענין", אולי בגלל שבחלום ניטלת המסננת של המודע, כך שהוא נתפש בידי הכותב כאן כדבר חסר טעם וכן הוא חוזר על דעה זאת גם בהמשך.

אולי בהקבלה לחלומות - ולאו דווקא במובן המושאל של המילה - אפשר לראות את סרטי הקולנוע וכך ראו זאת אמנם תיאורטיקנים, אבל לקולנוע יש גם קו-עלילה ומסר, כך שההקבלה היא לא שלמה, אף על פי שגם לחלום לעיתים קרובות יש את אלה.

על כל פנים, חכמה מעין זאת אנו מוצאים גם במשלי - "גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון" (משלי יז כח), או כמאמר חכמינו - "סייג לחכמה שתיקה". והאין אנו מכירים את "מכבירי-המילים" (ביטוי מאיוב) למיניהם אשר משאירים לנו את הרושם שהם כסילים.

וזאת אף על פי שכמאמר חכמינו - "אין הביישן למד".

נדע אם כך, שכשם שעלינו להיות זהירים כשאנו מבטאים דברי קדש - נדרים, אך גם דברים אחרים הנאמרים לפני האלוהים - כך גם עלינו להיות זהירים בדברי חול ויהיו גם מי שיטענו שעדיף לנו לא לומר דברי חול בכלל. ובכל אופן - עדיף שנקצר היכן שאפשר.

מקורות

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-08-02.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t3105_0