ביאור:חשבון נפש בתנ"ך
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
אחת הדרכים שבהם יכול כל אדם לקבל מסרים מעשיים מה' היא, להתבונן בצרות ובייסורים שבאים עליו, ולעשות חשבון נפש. חשבון נפש זה הוא חובה שנזכרת במקורות רבים:
- בתורה (ויקרא כו כג): "ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי, והלכתי אף אני עמכם בקרי והכיתי אתכם גם אני שבע על חטאתיכם... ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי, והלכתי עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם"; קרי = במקרה, כלומר, כשבאות צרות על עם ישראל, צריך ללמוד מהן מוסר השכל , ולשמוע בקול ה', לא לחשוב שהצרות באו במקרה.
- במגילת איכה (איכה ג לט): "מה יתאונן אדם חי גבר - על חטאו. נחפשה דרכינו ונחקרה, ונשובה עד ה'"; הרעיון דומה, רק שהוא מתייחס לאדם הפרטי.
- בתלמוד: " "אם רואה אדם שיסורין באין עליו, יפשפש במעשיו. פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה" " (ברכות ה.) .
- בהלכה: " "מצות עשה מן התורה, לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור, שנאמר (במדבר י ט) על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות, כלומר כל דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן, זעקו עליהן והריעו. ודבר זה דרך מדרכי התשובה הוא: שבזמן שתבוא צרה ויזעקו לה ויריעו, ידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הרע להן, ככתוב (ירמיהו ה כה) עוונותיכם הטו אלה לכם, וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם" " (רמב"ם תעניות א) .
אולם, כשבאים ליישם עיקרון זה במציאות, נתקלים בכמה שאלות מעשיות, והגדולה שבהן היא, איך יודעים מה בדיוק לתקן? והרי אפשר להגיע למסקנות מנוגדות - אפשר להגיד שהחטא קרה בגלל שהיינו "יותר מדי X" או בגלל שהיינו "פחות מדי X". למשל, כשקורה אסון לציבור בעל השקפת עולם ציונית, הוא יכול להסיק שהאסון קרה כי היו יותר מדי ציוניים (ולכן צריך מעכשיו להיות חרדים), או להיפך - כי היו פחות מדי ציוניים (ולכן צריך להתחבר יותר לכל הציבורים השונים במדינה); ניתן למצוא דוגמאות רבות לניגודים מסוג זה במאמרים שנכתבו בציבור הדתי-לאומי בעקבות ההתנתקות.
כמובן, אפשר להביא נימוקים לכאן ולכאן כמו בכל דיון, אולם, אם בסופו של דבר אנחנו מתנהגים לפי הנימוקים האלה, אז לכאורה אין שום תפקיד לאסון שקרה לנו, במסגרת הנימוקים, כלומר - היינו יכולים להגיע לאותה מסקנה בדיוק, גם ללא האסון!
ייתכן שהאסון באמת אינו מהווה נימוק בדיון. האסון נועד רק לעורר אותנו לכך שצריך להיות דיון, שצריך לתקן משהו. אכן היינו יכולים להגיע לאותה מסקנה בדיוק ללא האסון, אבל היינו עסוקים בדברים אחרים, והאסון גרם לנו לעצור ממרוץ החיים ולחשוב אם אנחנו רצים בכיוון הנכון ובצורה הנכונה.
כך פירש רמב"ן את דברי חז"ל שהובאו למעלה: " "אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו" ", כלומר, יבדוק אם עשה מעשה רע, אם עבר על מצוות לא-תעשה; " "פשפש ולא מצא - יתלה בביטול תורה" ", כלומר, יבדוק אם ביטל מצוות-עשה (ע"פ הרמב"ן, שער הגמול) . מי שייסורים באים עליו צריך פשוט לעבור על כל המצוות ולבדוק אם עבר על אחת מהן.
בתשובה לשאלה זו, כתב הרב עמית קולא: " "יש בשאלה זו גישות שונות. עמדת הרמב"ם היא... עיקר תפקידה של הצרה היא לעורר את הלבבות לתשובה - לדעת שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם, לקחת אחריות ולתקן את המעשים. אין בהכרח מסר מדויק המכוון לעבירה מסויימת אלא איתות שיש להשתפר. ועצם הדינמיקה של קבלת האחריות ותיקון המעשים היא התוצאה החיובית ואין הכוונה לחטא מסויים."
"לעומת זאת בעולם החסידות רווחת התפיסה כי יש לצרה תפקידים מדוייקים מכווני מטרה. ועל האדם להתעלות מחיי היומיום שלו ולצפות לכוונת הצרה ולתקן באופן מדוייק. יש מן המעמיקים שבמדריכי החסידות שנותנים עצות היאך לכוון למטרה. אולם ברור שגם לשיטה זו אין כאן מסלול אובייקטיבי, שכן שאלת השאלות היא נקודת המוצא. הצרה לא באה לייצר השקפת עולם אלא בתוך ההשקפה הנכונה (גם ללא הצרה ולפניה) יש מקום לתיקון של פרטים. אין מקום למחשבה שהצרה באה לסתור השקפת עולם בסיסית. כי כפי שניסחת נכון איך נידע? כדי לתקן יש צורך בבסיס אידיאולוגי הקובע היררכיה של טוב ורע. במסגרת הסדר הזה יש תפקיד לצרה..." " ( הרב עמית קולא, "אין עושים חשבון נפש?", שו"ת מורשת )
במאמרים הבאים ננסה למצוא תשובות נוספות לשאלה זו .
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-08-17.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim2/xn