ביאור:הגדה של פסח - נרצה

קדש - ורחץ - כרפס - יחץ

מגיד - מה נשתנה - מעשה ברבי - ארבעה בנים - מתחילה - ויוציאנו - כמה מעלות - פסח מצה ומרור - בכל דור

רחצה - מוציא מצה - מרור - כורך - שולחן עורך - צפון - ברך (ברכת המזון) - הלל - הודו - נרצה

ויהי בחצי הלילה - ואמרתם זבח פסח - כי לו נאה - אחד מי יודע - כל ההגדה בדף אחד (להדפסה)


  • משמעות המלה "נרצה" בסימני הסדר היא שהסדר הסתיים, ומי שעשה כסדר הזה עד עכשיו, הרי הוא נרצה ומעשיו רצויים לפני ה'. הפיוטים שנהגו לומר אח"כ אינם מסדר ההגדה ואינם אלא רשות ומנהג.

נִרְצָה סוף הסדר, כאשר אנו מקוים שעלה לרצון לפני ה'

חֲסַל הסתיים סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ, כְּכָל מִשְׁפָּטוֹ וְחֻקָתוֹ.
כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אוֹתוֹ, כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ להקריב את קורבן פסח.
זָךְ טהור, כינוי לה' שׁוֹכֵן מְעוֹנָה השמים (ראה דברים לג כז), קוֹמֵם הרם את קְהַל עֲדַת מִי מָנָה עם ישראל שנאמר עליו "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב " (במדבר כג י).
קָרֶב יש גורסים: בקרוב נַהֵל הנהג, הובל נִטְעֵי כַנָּה גפן נטועה, כינוי לישראל על פי תהלים פ טז‎: "וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ", פְּדוּיִם והשב אותם משוחררים לְצִיוֹן בְּרִנָּה.


לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם.

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים:

לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם הַבְּנוּיָה.

יֵשׁ נוֹהֲגִין בְּחוּץ לָאָרֶץ בְּלֵיל שֵׁנִי שֶּׁל פֶּסַח לִסְפֹּר כַּאן סְפִירַת הָעֹמֶר:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר.

הַיוֹם יוֹם אֶחָד בָּעֹמֶר.


הערות

  • למעשה הפיוט "חסל סידור פסח" שייך במקורו לשבת הגדול. השורה "כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אוֹתוֹ, כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ", פירושה המקורי הוא: כפי שזכינו להתכונן לחג הפסח בשבת הגדול, כן נזכה לחגוג אותו. דניאל גולדשמידט פירש שכאשר העתיקו את הפיוט להגדה, השורה הזו קיבלה פירוש חדש: "אחרי שזכינו לסדר היום את מצוות החג, יהי רצון שנזכה לזה שוב". אך ייתכן שהפירוש המקורי נותר בעינו. "לסדר" כאן פירושו כנראה: "להכין", וכשם ששבת הגדול היא הכנה לחג הפסח, כך גם הפסח של ימינו הוא הכנה לחג שנחגוג כשייבנה המקדש, במהרה בימינו. (מתוך הגדת הרב חיים נבון)