ביאור:חורבן מצרים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זהו מאמר לא גמור. קחו אותו כאתגר - להשלים אותו!
[ירמיהו מו]
|
"מו13 - מו24" |
"מו2 - מו12" |
"" |
|
" "הדבר אשר דיבר ה’ אל ירמיהו הנביא – לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצריים." " |
" "למצריים, על חיל פרעה נכו מלך מצריים, אשר היה על נהר פרת, בכרכמיש -- אשר הכהנבוכדראצר מלך בבל בשנת הרביעית ליהויקים בן יאשייהו מלך יהודה." " |
|
|
" "הגידו במצריים והשמיעו במגדול, והשמיעו בנוף ובתחפנחס; אמרו, התייצב והכן לך--כי אכלה חרב, סביביך." " |
" "ערכו מגן וצינה, וגשו למלחמה. אסרו הסוסים, ועלו הפרשים, והתייצבו בכובעים, מרקו הרמחים, לבשו הסריונות." " |
|
|
" "מדוע נסחף אביריך ?: לא עמד, כי ה’ הדפו... {שכיריה בקרבה כעגלי מרבק, כי גם המה הפנו נסו יחדיו לא עמדו : כי יום אידם בא עליהם, עת פקודתם."} " |
" "מדוע ראיתי המה חתים נסוגים אחור, וגיבוריהם יוכתו, ומנוס נסו ולא הפנו ? -- מגור מסביב, נאום ה’." " |
1 |
|
" " הרבה כושל; גם נפל איש אל ריעהו " " " ", ויאמרו קומה ונשובה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו, מפני חרב היונה." " |
" "אל ינוס הקל, ואל יימלט הגיבור ; צפונה על יד נהר פרת, כשלו ונפלו... {כי גיבור בגיבור כשלו, יחדיו נפלו שניהם. "} " |
2 |
|
" "קראו שם: 'פרעה מלך מצריים שאון! העביר המועד!' חי אני, נאום המלך--ה’ צבאות, שמו: כי כתבור בהרים, וככרמל בים יבוא." " " "כלי גולה עשי לך, יושבת בת מצריים: כי נוף לשמה תהיה, וניצתה מאין יושב." " " "עגלה יפה פייה, מצריים; קרץ מצפון, בא בא. גם שכיריה בקרבה כעגלי מרבק, כי גם המה הפנו נסו יחדיו לא עמדו: כי יום אידם בא עליהם, עת פקודתם." " " "" " |
" "מי זה, כיאור יעלה; כנהרות יתגעשו מימיו? מצריים כיאור יעלה, וכנהרות יתגועשו מים; ויאמר: 'אעלה אכסה ארץ, אובידה עיר ויושבי בה. עלו הסוסים והתהוללו הרכב, וייצאו הגיבורים —כוש ופוט, תופשי מגן, ולודים, תופשי דורכי קשת'." " " "והיום ההוא לד' ה’ צבאות, יום נקמה להינקם מצריו, ואכלה חרב ושבעה, ורוותה מדמם: כי זבח לאדוניי ה’ צבאות, בארץ צפון--אל נהר פרת." " " "עלי גלעד וקחי צורי, בתולת בת מצריים; לשוא הרבית רפואות, תעלה אין לך." " |
|
|
" " קולה " " " ", כנחש ילך: כי בחיל ילכו – ובקרדומות באו לה, כחוטבי עצים. כרתו יערה נאום ה’, כי לא ייחקר: כי רבו מארבה, ואין להם מספר. הובישה בת מצריים; ניתנה ביד עם צפון." " |
" "שמעו גויים קלונך, וצווחתך מלאה הארץ: כי גיבור בגיבור כשלו, יחדיו נפלו שניהם. {פ"} " |
רקע : הנבואה הראשונה היא על הפורענות שתבוא על המצרים שהלכו להילחם נגד בבל בכרכמיש. הנבואה השניה היא על הפורענות שתבוא על המצרים בארצם. כלומר: בנבואה הראשונה המצרים הם התוקפים, ובנבואה השניה המצרים הם המגינים.
גם כאן עדיין לא הצלחתי למצוא הסבר מסודר להבדלים. הנה כמה רעיונות:
- בנבואה הראשונה נזכרים כמה פעמים " " "גיבורים" " ", ובנבואה השניה נזכרים רק " " "אבירים" " " ו" " "שכירים" " ".
-
- בנבואה הראשונה הגיבורים " " "לא הפנו" " " ובנבואה השניה השכירים דווקא כן " " "הפנו" " ".
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים ירמיהו ביטויים; לא גמור וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvia/yrmyhu/mcrym