ביאור:זכרה לי אלהי לטובה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



[ע"פ מלבי"ם]

בנחמיה י מתוארת אמנה שכרתו בני ישראל בימי נחמיה, בחודש תשרי, כנראה בשנת 21 לארתחשסתא מלך פרס (ע' נחמיה א א, ב1, ז72, ט1). ההתחייבות העיקרית של בני ישראל באמנה זו היא (י30) "ללכת בתורת הא-להים...". בהמשך מפורטים פרטי ההתחייבות:

  1. (י31): "ואשר לא ניתן בנותינו..."
  2. (י32): "ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת..."
  3. (י33-34): "והעמדנו עלינו מצוות לתת עלינו שלישית השקל..."
  4. (י35): "והגורלות היפלנו על קורבן העצים..."
  5. (י36): "ולהביא את ביכורי אדמתנו..."
  6. (י38): "ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו... נביא לכהני  ..."
  7. (י39-40): "והיה הכהן... כי אל הלשכות יביאו בני ישראל..."

בנחמיה יג מסופר מה גילה נחמיה כשחזר לארץ כ12 שנים אחר-כך, לאחר שבשנת 32 לארתחשסתא עזב את הארץ לשנה (יג6). הוא גילה שרוב ההתחייבויות הופרו, והתחיל מייד לתקן את המצב:

  • (יג4-5): "ולפני מזה אלישיב הכהן..." (ניגוד להתחייבות י39-40): בתגובה לכך סילק נחמיה את טוביה מבית-המקדש, והחזיר לשם את כלי בית ה' ואת המנחה והלבונה (יג7-9). אבל כנראה שהמעשה שלו נתקל בהתנגדות בעם (כי לטוביה היו 'קשרים' עם בכירים ביהודה - ע' נחמיה ו יז-יט), ולכן נחמיה הזכיר להם שטוביה הוא עמוני, ושלעמונים אסור לבוא בקהל ה' (יג1-3): "".
  • כשבא נחמיה להחזיר ללשכה את הדברים שהיו בה קודם, הוא מצא רק את הכלים, המנחה והלבונה; הוא לא מצא את המעשר והתרומה (יג10): "" (ניגוד להתחייבות י38). בתגובה לכך הוכיח נחמיה את מנהיגי יהודה, החזיר את הלויים לתפקידם ומינה אנשים נאמנים לחלוקת המעשרות ביניהם (יג11-13): "ואריבה את הסגנים...". על שני המעשים האלה ביקש נחמיה (יג14): "זכרה לי אלהיי על זאת..."; בהמשך נראה מה משמעות הבקשה הזאת.
  • (יג15-16): "בימים ההמה..." (ניגוד להתחייבות י32): בתגובה לכך הוכיח נחמיה את מנהיגי יהודה, ציוה לסגור את שערי ירושלים בשבת, הפקיד את הלויים לשמור על השערים ואסר על הסוחרים ללון עם סחורתם מחוץ לשערים (יג17-22). גם על המעשים האלה ביקש נחמיה (יג22) "גם זאת זכרה לי..."
  • (יג23-24): "גם בימים ההם..." (ניגוד להתחייבות י31): בתגובה לכך היכה נחמיה את הפושעים, והרחיק מהכהונה את אחד מנכדיו של הכהן הגדול שנשא אישה נכרית (יג25-29): "". כאן ביקש נחמיה (יג29): "זכרה להם אלהיי על גאלי הכהונה וברית הכהונה והלויים...".
  • (יג31): לבסוף דאג נחמיה גם להתחייבויות י35 ו- י36: "ולקרבן העצים בעתים מזומנות ולביכורים". וגם על זה ביקש: "זכרה לי, אלהיי, לטובה".

למה נחמיה מבקש כל-כך הרבה פעמים "זכרה לי אלהיי לטובה"?

  • ע"פ מלבי"ם, המטרה של נחמיה היא להזכיר שהאמנה התקיימה רק בזכותו. אמנם, הרבה אנשים היו מעורבים בכריתת האמנה בפרק י, אבל האמנה הזאת לא החזיקה מעמד - רק פעולותיו התקיפות של נחמיה בפרק יג הביאו לשמירת ההתחייבויות באותה אמנה.  לכן נחמיה מבקש שה' יזכור את המעשים האלה דווקא "לו", ולא לשאר המנהיגים שחתמו על האמנה (כי הם לא דאגו לקיים אותה).
  • אפשרות אחרת היא, שנחמיה לא היה בטוח במעשיו - הוא פגע בהרבה אנשים, חלקם אנשים נכבדים ו'דתיים' (כגון הכהנים), וחשש שאולי הגזים. ולכן הוא ראה לנכון לבקש מה' שיזכור לו את המעשים האלה "לטובה" ולא לרעה, כי הכוונה שלו היתה טובה - לקיים את האמנה שחתמו עליה.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-01-22.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/ewn/nx-13