ביאור:ושננתם ביצה ד משנה ז

משנה ז'

אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר לֹא מִן הָעֵצִים וְלֹא מִן הָאֲבָנִים וְלֹא מִן הֶעָפָר וְלֹא מִן הַמַּיִם, וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עוֹמֵד אָדָם עַל הַמֻּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית, וְאוֹמֵר, מִכָּאן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּרְשׁוֹם וְיֹאמַר, מִכָּאן וְעַד כָּאן:

אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר אסור להדליק אש ביום טוב על ידי עשיית הפעולות הבאות: לֹא מִן הָעֵצִים (אסור להדליק אש ביום טוב) על ידי שפשוף שתי חתיכות עצים זו בזו, וְלֹא מִן הָאֲבָנִים (אסור להדליק אש ביום טוב) על ידי שפשוף שני אבנים זה בזה, וְלֹא מִן הֶעָפָר (אסור להדליק אש ביום טוב) על ידי חפירה בעפר קשה, שעל ידי חפירה בו יוצאת אש, וְלֹא מִן הַמַּיִם (אסור להדליק אש ביום טוב) על ידי מילוי זכוכית במים והנחתה כנגד השמש. ארבעת הדברים האלה אסורים משום שבהדלקה באופן זה, יוצרים אש חדשה, וכל שהותר ביום טוב הוא להדליק אש מאש שכבר קיימת. וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן אסור ללבן באש רעפים חדשים על מנת לצלות עליהם בשר (כך היה דרכם שהיו מחממים רעפים ומבשלים עליו בשר). הסיבה היא שרעפים חדשים מתחזקים על ידי האש, ויש בכך משום תיקון כלי. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עוֹמֵד אָדָם עַל הַמֻּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית, וְאוֹמֵר, מִכָּאן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּרְשׁוֹם וְיֹאמַר, מִכָּאן וְעַד כָּאן רבי אליעזר מתיר דבר נוסף בניגוד לדעת חכמים. לדעתו, בערב שבת של שנת השמיטה (שבשנה זו אין מפרישים תרומות ומעשרות ולכן מותר יהיה לקחת מהפירות בשבת עצמה) מותר לאדם לעמוד במוקצה, דהיינו מקום ששם היו שוטחים פירות על מנת לייבש אותם ולומר שהוא אוכל מפירות אלה. חכמים סוברים שאם אינו מגדיר את הפירות המדויקים אותם הוא אוכל, אזי אסור לו לאכול את הפירות בשבת. המחלקות ביניהם היא האם יש ברירה או לא. רבי אליעזר סובר שיש ברירה, ולכן כאשר הוא אוכל פירות מסוימים, מתברר למפרע שהוא חשב בערב שבת לאכול את הפירות האלה, וממילא פירות אלה נחשבים למוכנים אצלו. חכמים סוברים שאין ברירה, ולכן כל עוד לא הגדיר במדויק אלו פירות הוא יאכל, אסור לו לאכול פירות בכלל:

טקסט זה הועתק מאוצר התורה.
כל הזכויות שמורות לה' יתברך