ביאור:ושננתם ביצה ד משנה ו

משנה ו'

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, נוֹטֵל אָדָם קִיסָם מִשֶּׁלְּפָנָיו לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו, וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק, שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן הוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְגַבֵּב מִשֶּׁלְּפָנָיו וּמַדְלִיק:

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, נוֹטֵל אָדָם קִיסָם מִשֶּׁלְּפָנָיו לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו, וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן הוּא רבי אליעזר התיר שני דברים בעצים: דבר ראשון הוא להשתמש בעצים שמונחים לפניו על מנת להוציא את שיירי האוכל מבין שיניו. דבר שני שהתיר הוא לאסוף עצים מהחצר על מנת להדליקם ולבשל בהם את קדרתו, היות וסובר שכל מה שמונח בתוך החצר נחשב "מוכן" לשימוש ביום טוב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְגַבֵּב מִשֶּׁלְּפָנָיו וּמַדְלִיק חכמים חולקים על רבי אליעזר בשתי נקודות: הראשונה היא שאינם מתירים לקחת קיסם על מנת להוציא את שיירי האוכל מבין שיניו, היות והם סוברים שהשימוש היחיד שמותר להשתמש בעצים ביום טוב הוא לצורך הסקה. הנקודה השנייה שבו חולקים חכמים על רבי אליעזר היא שגם לצורך הסקה הם מתירים לקחת רק מהעצים שנמצאים לפני ביתו, היות ובאיסוף העצים מהחצר יש טורח ולא הייתה דעתו לכך מערב יום טוב: