ביאור:ושננתם ביצה ג משנה ח

משנה ח'

אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, מַלֵּא לִי כְלִי זֶה, אֲבָל לֹא בַמִּדָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה כְלִי שֶׁל מִדָּה, לֹא יְמַלְאֶנּוּ. מַעֲשֶׂה בְאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף בַּמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵן מִפְּנֵי בֵרוּרֵי הַמִּדּוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף בַּחֹל עוֹשֶׂה כֵן, מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת. הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ, תֶּן לִי בֵיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ:

אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, מַלֵּא לִי כְלִי זֶה, אֲבָל לֹא בַמִּדָּה מותר לאדם לומר לחברו החנווני למלא כלי מסוים בשמן או יין, למרות שלכלי יש מידה מדויקת, אך אסור לו להזכיר את המידה עצמה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה כְלִי שֶׁל מִדָּה, לֹא יְמַלְאֶנּוּ ר' יהודה חולק על תנא קמא וסובר שאסור למלא כלי שיש לו מידה מוגדרת גם אם אינו מזכיר במפורש את מידת הכלי. מַעֲשֶׂה בְאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב אבא שאול בן בטנית היה ממלא את הכלים בערב יום טוב וביום טוב עצמו היה נותן כלים אלה, משום שסבר שאסור למלא ביום טוב כלי שיש לו מידה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף בַּמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵן מִפְּנֵי בֵרוּרֵי הַמִּדּוֹת אבא שאול חולק וסובר שגם בחול המועד היה אבא שאול בן בטנית ממלא את הכלים מערב יום טוב, ומכאן שהסיבה אינה משום שאסור למלא ביום טוב כלי שיש לו מידה, אלא הסיבה שהיה עושה כן היא משום שביום טוב היו באים אליו הרבה לקוחות, והוא לא היה יכול להספיק ביום טוב עצמו (ובחול המועד) למלא את הכלים במידה הנכונה והמבוררת, ולכן מילא את הכלים מבעוד יום. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף בַּחֹל עוֹשֶׂה כֵן, מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת חכמים סוברים שאבא שאול בן בטנית היה נוהג למלא את הכלים בערב גם בימי חול, על מנת שהוא יוכל להספיק למלא את הכלי עד הטיפה האחרונה. הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ, תֶּן לִי בֵיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לאדם מותר ללכת לחנווני שמכיר אותו ולומר לו לתת לו סכום מסוים של ביצים או אגוזים בהקפה וללא הזכרת סכום הכסף שיועבר אליו בתמורה, היות ובעל הבית מונה דברים אלה גם בתוך ביתו, ולכן אין בהזכרת המניין משום מקח וממכר:

טקסט זה הועתק מאוצר התורה.
כל הזכויות שמורות לה' יתברך