ביאור:ולא ייאכל את בשרו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

(שמות כא כח): "וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת, סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ , וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי"

מדוע יש צורך לכתוב שאסור לאכול את בשר השור שנסקל, והרי אנחנו יודעים שאסור לאכול בהמה אלא אם כן היא נשחטה בשחיטה כשרה?!

במכילתא ( סימן ק ) ובתלמוד בבלי ( בבא קמא מא. ) הביאו כמה דעות:

1. "שור שיוצא ליסקל וקדמו בעלים ושחטוהו, בשרו אסור באכילה" - גם אם השור נשחט כהלכה, עדיין אסור לאכול את בשרו;

2. "אימא... דאסור בהנאה הוא, כדר' אבהו..." לדעת ר' אבהו, בכל הפסוקים שנאמר בהם ש"אסור לאכול" משהו, הכוונה היא שאסור להשתמש בו בכל שימוש שהוא (ראו " אכל = השתמש שימוש כלשהו "), למשל, אסור למכור אותו לנכרי; אם כך, ייתכן שגם כאן הכוונה היא, שאסור להשתמש בנבלתו של השור לאחר שנסקל. אמנם, גם לפי פירוש זה, השור אסור גם כאשר נשחט כהלכה, ומביאים שתי ראיות:

• אילו הכוונה היתה לאסור את השור רק כשנסקל, לא היה צריך לכתוב "ולא ייאכל" כי ברור שהשור אסור באכילה, והיה אפשר לכתוב במקום זה "לא ייהנה" (או "לא יימכר" וכד');
• נאמר "ולא יאכל את בשרו ", ופירשו בגמרא, "אף על גב דעבדיה כעין בשר, דשחטיה, אסור" - גם אם השור נעשה בשר 'כשר' (מבחינת דיני שחיטה), עדיין אסור לאכלו.

משני הפירושים ניתן ללמוד, שהדין "ולא ייאכל את בשרו" אינו נובע מהלכות שחיטה, ואינו עוד דין מדיני כשרות, אלא דין מיוחד שמטרתו להרחיק את השור ה"רוצח" מהעולם ולא להשאיר לו שום זכר, כדי להדגיש את חומרת הפגיעה בחיים.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-10-26.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/jm-21-28b