ביאור:ויקרא י יט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מדוע לא אכל אהרן משעיר החטאת?
עריכהבסוף היום השמיני של חנוכת המשכן, היום שבו נהרגו נדב ואביהוא בני אהרן, התחולל ויכוח סוער בין משה לבין אהרן ובניו. נקרא את הויכוח:
בני אהרן שרפו את שעיר החטאת, ויקרא י טז: "ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה, והנה שורף";
משה כעס, פסוקים 16-18: "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, בני אהרון הנותרים, לאמור: 'מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש -- כי קודש קודשים היא; ואותה נתן לכם לשאת את עוון העדה, לכפר עליהם לפני ה'?! הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה; אכול תאכלו אותה בקודש, כאשר ציוויתי!'";
אהרן השיב, פסוק יט: "וידבר אהרן אל משה: 'הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה', ותקראנה אותי כאלה; ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה";
ומשה הסכים, פסוק כ: "וישמע משה, וייטב בעיניו".
לויכוח זה הוצעו כמה הסברים:
1. (ע"פ רש"י ורמב"ן) באותו יום הוקרבו שלושה שעירי חטאת, והשעיר שעליו היה הויכוח היה שעיר החטאת של ראש חודש. אהרן ובניו לא אכלו את השעיר, משום שהיו אבֵלים על מות בני משפחתם - נדב ואביהוא - שנהרגו באותו יום, ועל-פי ההלכה, אסור לאבל לאכול מקרבן .
משה כעס, משום שחשב, שהיה עליהם לאכול קרבן זה ביום למרות האבל, כמו שציווה אותו ה' בקשר לקרבנות האחרים של אותו יום - המנחה והשלמים, פסוקים 12-15: "קחו את המנחה הנותרת מאשי ה' ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדש קדשים הוא... ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנתיך אתך, כי חקך וחק בניך נתנו מזבחי שׁלמי בני ישׂראל...";
אך אהרן השיב לו, שיש הבדל בין שעיר החטאת לבין המנחה והשלמים, כי שעיר החטאת הוא קרבן קבוע - הוא קרֵב בכל ראש חודש (ראו במדבר כח), ולכן קדושתו גדולה יותר, ואסור לאכול אותו במצב של אֵבֶל; – "ואילו "אכלתי חטאת היום" – האם זה היה טוב "בעיני ה'"?!"; ומשה הודה שטעה בהלכה, ושאהרן צדק – "וישמע משה, וייטב בעיניו".
בפירושים אלה יש כמה בעיות:
- הפירושים מסתמכים על ההנחה שאותו היום היה ראש חודש, ועל-פי הפשט זה היה היום השמיני בחודש .
- בכל הפרק נזכר רק שעיר אחד - "שעיר החטאת" בה"א הידיעה, וזה שעיר החטאת המיוחד שהוקרב רק באותו יום, לכבוד חנוכת המשכן. על-פי סדר העניינים בפרק ט , שעיר זה נשרף עוד לפני שבני-אהרן מתו.
- ההתאמה בין הפירוש לפסוקים היא בעייתית, ודורשת להוסיף הסברים רבים והנחות רבות שאינן מופיעות בפסוקים, למשל בפירוש רש"י על פסוק יט:
- "הן היום הקריבו – מהו אומר?"
- ", אלא אמר להם משה: שמא זרקתם דמה אוננים, שהאונן שעבד חילל? אמר לו אהרן: וכי הם הקריבו, שהם הדיוטות? אני הקרבתי, שאני כהן גדול ומקריב אונן."
- "ותקראנה אותי כאלה –"
- "אפילו לא היו המתים בני אלא שאר קרובים שאני חייב להיות אונן עליהם כאלו, כגון כל האמורים בפרשת כהנים שהכהן מטמא להם:"
- "ואכלתי חטאת – ואם אכלתי... הייטב בעיני ה? אם שמעת בקדשי שעה, אין לך להקל בקדשי דורות".
פירושים ומקורות נוספים שמסתמכים על גישה זו ניתן למצוא בדיון של ציפורה מושקאט וישמע משה... וייטב בעיניו .
2. (ע"פ ראב"ע) אהרן ובניו אכלו מן השעיר כמות קטנה, רק כדי "לצאת ידי חובה", ולאחר מכן שרפו אותו;
משה כעס, כי לא ידע שהם אכלו מן הקרבן;
ואהרן ענה לו, שבגלל האסון הגדול שקרה לו באותו יום ("הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה', ותקראנה אותי כאלה"), לא יכל לאכול כמות גדולה, ואכל רק כמות קטנה - רק את המינימום הדרוש כדי שייטב בעיני ה' ("ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה'"). ואלה דבריו: " "הַיִּיטָב בעיני ה' – יש מדקדקים שאמרו שהה"א של התימה לא יהיה אחריו דגש... ובעבור שמצאו יו"ד 'הייטב' דגוש – אמרו כי זה הה"א לידיעה, כה"א "השבה עם נעמי", "הנמצאו פה", "העיר ההוללה", ואלה ההי"ן במקום 'אשר' הנה, [כאילו שכתוב: 'ששבה עם נעמי', 'שנמצאו פה', 'העיר שהוללה'] כן פירוש הייטב [כמו: 'שייטב']. ועוד אמרו, כי ואכלתי – פועל עבר, ואילו היה עתיד היה מלרע, כמו "ודיברתי אל הנביאים", "ודיברתי אתך". והטעם, כי בניי הנשרפים היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם, כי העגל והאיל בעד אהרן ובניו. ותקראנה אותי כאלה – פירושו, צרות או דאגות על מות הבנים. ובעבור זה לא יכולתי לאכול כל החטאת, רק אכלתי ממנה מה שייטב בעיני ה'. והטעם – מה שיוציאני לידי חובה".
- הבעיה בפירוש זה היא, שהוא מניח שיש שתי תופעות דקדוקיות נדירות בפסוק אחד (פועל בעבר בלי ו"ו ההיפוך - "ואכלתי", וה"א הזיקה לפני פועל בעתיד - "הייטב"), צירוף בעל סבירות נמוכה מאד. ללא התופעות הנדירות, הפסוק היה נראה בערך כך: "ותקראנה אותי כאלה, ואוכל חטאת היום כאשר ייטב בעיני ה'".
3. (ע"פ שד"ל) אהרן שרף את השעיר כי חשב, שהעובדה שקרה לו אסון כה גדול, מראה שהוא אינו רצוי בעיני ה', ולכן אינו ראוי לכפר על בני ישראל: "הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה'" - למרות שהיום קיימו בניי מצוה גדולה, והקריבו קרבנות בפעם הראשונה, והקרבנות היו אמורים לכפר עליהם - בכל זאת "ותקראנה אותי כאלה" - קרו לי אסונות גדולים, "ואכלתי חטאת היום" - ואילו הייתי אוכל חטאת היום, "הייטב בעיני ה'?!" - האם זה היה טוב בעיני ה' שאדם כמוני מתנשא וחושב את עצמו ראוי לכפר על אחרים?!
בתחילת הפרק, נצטווה אהרן להקריב קודם-כל עגל חטאת כדי לכפר על עצמו, ורק אחר-כך להקריב שעיר חטאת כדי לכפר על העם; המכפר חייב להיות טהור בעצמו, (ויקרא ט ז): "ויאמר משה אל אהרן: קרב אל המזבח, ועשה את חטאתך ואת עלתך, וכפר בעדך ובעד העם ; ועשה את קרבן העם וכפר בעדם, כאשר צוה ה'". אהרן אכן היה טהור, והיה ראוי לכפר על העם - זו היתה דעתו של משה; אולם אהרן חשב, שהעובדה ששני בניו נהרגו, מראה שגם הוא חוטא, אולי לא חינך את בניו כראוי; ולכן אין הוא ראוי לכפר על העם. משה קיבל את דבריו של אהרן, כי היה טוב בעיניו שאהרן לוקח אחריות על חטאם של בניו.
פירוש דומה (שד"ל בשם הכורם ורשב"ם) : אהרן טען, שאין זה ראוי לאכול את קרבן ה' בצער, כי אכילת הקרבן היא מעשה מקודש שראוי לקיים בשמחה; ומכיוון שאהרן ובניו לא יכלו לשמוח באותו יום, העדיפו לשרוף את הקרבן: "הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה'" - היום היה אמור להיות עבורי יום שמחה, יום שבו בניי הקריבו קרבנות בפעם הראשונה, ובכל זאת "ותקראנה אותי כאלה" - קרו לי אסונות גדולים ושמחתי נהפכה לאבל, והאבל הוא גדול במיוחד מכיוון שהוא בא ביום שהיה אמור להיות שמח במיוחד. "ואכלתי חטאת היום" - ואילו הייתי אוכל חטאת היום, בצער הגדול שאני שרוי בו, "הייטב בעיני ה'?!" - האם זה היה טוב בעיני ה' שמזלזלים בקרבנות ואוכלים אותם בצער?!
- הבעיה בפירוש זה היא, שעל-פי סדר העניינים בפרק ט , נראה שהשעיר נשרף (בפרק ט) עוד לפני שבני אהרן מתו (בפרק י), ולכן לא ייתכן שהאבל הוא הסיבה לשריפה!
4. ולכן נראה לי (אראל) , שבני אהרן אכן טעו בכך ששרפו את החטאת (הסיבה שהם טעו מוסברת כאן), ואהרן לא בא להצדיק אותם אלא רק ללמד עליהם זכות, והוא טען שתי טענות:
- "הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה'" - היום זו הפעם הראשונה שהם מקריבים קרבנות, הם עדיין לא בקיאים בכל הדינים, ושריפת השעיר היתה טעות של טירונים; (פירוש דומה פירש אברבנאל)
- "ותקראנה אותי כאלה; ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה'?!" - בכל מקרה, גם אילו לא היו שורפים את השעיר, לא היה טעם שאוכל ממנו, כי מטרת האכילה היא לכפר על בני ישראל, וכדי לכפר צריך להתכוון, ולאחר האסון שקרה לי היום - לא הייתי מסוגל להתכוון כראוי, ולכן גם לא הייתי יכול לכפר על בני ישראל באכילתי, וזה בוודאי לא היה טוב בעיני ה', שאוכל קרבנות בלי כוונה ראויה.
השעיר לא נשרף בגלל האֵבֶל - הוא נשרף עוד לפני האבל; אך אהרן אמר למשה שאין טעם שיכעס על בניו, כי הטעות שלהם ממילא לא גרמה נזק.
סיכום - מי צדק בויכוח?
עריכה- לפי רוב הפירושים, אהרן צדק, ומשה טעה בהלכה או במציאות (מתוך כעס או מסיבה אחרת), והודה בטעותו;
- אך לפי הפירוש האחרון, משה צדק, בני אהרן טעו בהלכה (מתוך חוסר-ניסיון או מסיבה אחרת), אהרן התנצל בשמם, ומשה קיבל את ההתנצלות.
תגובות
עריכה- -- daian moshe, 2012-01-25 19:00:36
---
הדחיה של טעם 3 לדעתי אינה נכונה כלל וכלל. על שעיר העם כתוב וַיִּשְׁחָטֵהוּ וַיְחַטְּאֵהוּ כָּרִאשׁוֹן. משום מה אתה מסביר שזה כולל את שריפתו. זה כלל לא נכון. מדובר על שחיטה ועל מעשי הדם, טבילה ונתינה ויציקה. מה שקורה עם הבשר והעור לא נקרא 'חיטוא'. וכן אבן עזרא פה וכן רלב"ג [רש"י לא ברור מספיק], והפסוק הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה הוכחה חותכת [וכן המפרשים שם].
מלבד זאת, לדעתי [וכן אמר אבי], דוקא טעם 3 הוא הנכון.
ומבחינה הלכתית באמת היה אמור לאכול, ולכן משה קוצף [מאד לא סביר להגיד שהוא טעה בהלכה], וטענת אהרן היא מבחינה הגיונית וסברה ומשה מסכים לה.
אלקים ראיאל (שיחה) 22:47, 30 ביוני 2020 (IDT)
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:מדוע לא אכל אהרן משעיר החטאת?
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל (ערך) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-02-16.
קיצור דרך: tnk1/tora/wyqra/wy-10-19