ביאור:בראשית לז ב

בראשית לז ב: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לז ב.

וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶםעריכה

לא ברור
  • מדוע לא מפורט התוכן של אותה דיבה?
  • מדוע לא נאמר שהאחים שנאו את יוסף בגלל דיבה זו? והרי הבאת דיבה היא מעשה הרבה יותר משניא מאשר חלימת חלומות!

ייתכן ש"דבתם רעה" היא התלונות של יוסף על שנאתם עליו. בפסוקים הבאים נאמר:

(בראשית לז ג): "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים. ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו - וישנאו אתו, ולא יכלו דברו לשלם"

ייתכן שפסוקים אלה באים להסביר את " דבתם רעה " - הדיבה הרעה היא הדברים המתוארים בפסוק ד - שנאת האחים כלפיו. אם כך הוא הדבר, ברור למה האחים מקבלים את הדיבה כאילו בשוויון נפש, שהרי השנאה קדמה להבאת הדיבה.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של דוד אקסלרוד שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-24.


תגובהעריכה

מאת: תולדות אדם

לכאורה רש"י מתייחס לזאת ומפרש "כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו". כלומר שלא מדובר על דבה ספציפית אל כללית.

מעמדו של יוסףעריכה

  • רחל אימו היתה האישה הראשונה, האהובה, והחזקה, אולם רחל אימו נפטרה והוא נשאר יתום מאם. לאה היתה צריכה לקנות מרחל את הזכות לבוא ליעקב. כנראה שיעקב לא חילק את יצועו עם כל נשותיו בצורה מסודרת.
  • יוסף היה בכורה של האישה האהובה, רחל.
  • רכושו של יעקב בא לו מנדוניתן של שתי בנותיו של לבן, ולא מעבודתו. (לפי חוקי חמורבי מספר 258 מגיע ליעקב רק 6 גור לשנה מעבודתו כרועה).
  • לפי חוקי חמורבי מותר לאב, בחייו, לתת כרצונו לבנו האהוב, הן כך גם עשה אברהם ליצחק.
  • בלי להתחשב בבנימין התינוק, יוסף היה צעיר מכל עשרת אחיו, והיה תמים - כפי שרואים בדבריו, בחלומותיו, ושאבד בדרך.
  • עם מותה של רחל יוסף, ובנימין הקטן, ירשו את חצי רכושו של יעקב כנדונית רחל, ואחיו עבדו בשבילו ובשביל אביהם.
  • יוסף הרגיש שהוא הבן האהוב על אביו והרגיש את עצמו חשוב.

הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיועריכה

לבן העניק את הצאן לשתי בנותיו, ויעקב היה רק המנהל שלהן. במות רחל, יוסף ירש את חלקה, חצי מהרכוש בידי יעקב, ונעשה שווה ברכושו לאביו. לפי הכתוב, ייתכן שבני לאה המשיכו לעבוד בחצי שנשאר בידי יעקב אשר הם יקבלו במות לאה, ובני הפלגשים עבדו עם יוסף וחלקו.

"אֶת" - מילוג מביא שני פרושים: 1. מילה לציון מושא ישיר, 2. עם (בנוסף ל⁻, בצירוף ל⁻, ביחד, בצמוד).
שימושים:

  • "וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן" (ביאור:בראשית כט י) - לא ניתן להחליף את ה'את' ב'עם'.
  • "וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן" (ביאור:בראשית כט ט) - לא ניתן להחליף את ה'עם' ב'את'.
  • "כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל ... וְאֶת צֹאן לָבָן" (ביאור:בראשית כט י) - ניתן להחליף את את ה'את' ב'עם', בלי לשנות משמעות.
  • ""יוסף ... הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן" - ניתן להחליף את ה'את' ב'עם', אבל המשמעות משתנה.

הפרוש המסורתי מחליף את ה'את' ב'עם' והמשמעות היא שיוסף רעה את הצאן ביחד עם אחיו, הוא שווה לבני הפלגשים.

עורך התורה היה מודע למילה 'עם', והוא בחר לא להשתמש בה אלא במילה 'את'.

כשם שנאמר: "וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת צֹאן לָבָן, הַנּוֹתָרֹת" (ביאור:בראשית ל לו), כך נאמר כאן: "יוסף ... הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן", במשמעות שיוסף מינה את עצמו, או אביו מינה אותו, להיות הרועה, המנהל, האדון של אחיו, אשר רעו את הצאן שלו. גם כאשר נאמר שיעקב רעה את צאן לבן, אין הכוונה שיעקב לבדו רעה את כל המקנה הענקי הזה, עבדיו של לבן עבדו למענו עד שהוא קנה לעצמו עבדים, ככתוב: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד; וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת, וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים" (ביאור:בראשית ל מג). רואים בהמשך שגם יעקב חשב שיוסף הוא בכורו ויורשו, ולכן העניק לו כותנת פסים כאות יחוסין.

לא נאמר בפרוש שיעקב הכיר בבני הפילגשים כבניו, אולם נשותיו הכירו בהם והעניקו להם שמות, ויעקב הציג אותם לעשו ביחד עם בניו מרחל ולאה. לפי חוקי חמורבי מספר 170 ו171, מגיע לבני האמות זכויות ויוסף לא היה רשאי להתנשא עליהם. סביר שבני הפלגשים לא שמחו לקבל את יוסף כאדונם, וייתכן שבכוונה פעלו כדי להכשילו ולכן הוא התלונן עליהם. יוסף שאף לשלטון והאמין שהוא יכול לשפר ולהביא ברכה, וכאשר יוסף מונה למנהל אצל פויטפר ואצל פרעה, מלבד אדוניו, איש לא העיז להפר את דבריו או לפעול נגדו.

מה עשה יוסףעריכה

לפי הכתוב ניתן לראות את התנהגותו של יוסף:

1. ילד חצוף ושחצן שניסה להיות שליט על אחיו.

  • הכתוב מציג את יוסף כילד רע המוציא דיבה רעה על אחיו. ילד חצוף ומעליב.
  • לא ברור מה עשו בני האמות, אבל יוסף כנראה ראה את עצמו מעליהם. ייתכן שהוא עקב אחריהם ודיווח לאביו כל שגיאה או בזבוז או פגיעה בכבודו שהם עשו. יעקב לא הזמין את הבנים לברור, והבנים לא באו לספר את הצד שלהם.
  • לא נאמר שיעקב סיפר לבנים את תלונותיו של יוסף, אבל סביר שנודע לבנים מה שיוסף אמר: או ממרגל בחדרו של יעקב, או מתלונתיו של יוסף, או שיוסף סיפר להם שהוא ידווח עליהם.
  • לבטח בני לאה לא היו יותר חרוצים מבני האמות, אולם עליהם יוסף לא הלשין. כלומר הוא הציק לחלשים בעייניו.
  • יוסף כעס שכעסו עליו והורידו אותו מתפקיד ניהול להסתובב בחוסר מעש עם כותנת פסים. וייתכן שזאת הסיבה שהוא חלם שהוא יגדל מעליהם והם כולם ישתחוו לו.

2. ילד חרוץ ואמביצוני שפעל לטובת המשפחה.

  • בהמשך רואים שיוסף היה ילד חרוץ מאוד. סביר שהוא למד מאביו איך להשביח את הצאן, איך להרויח ולחסוך. יוסף למד מאביו לפקוד על הרועים שלא ישבו בטלים (ביאור:בראשית כט ז).
  • בהמשך נראה שתכונותיו הטובות של יוסף הביאו לו הצלחה, ככתוב: "וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ" (ביאור:בראשית לט ב) בכל מעשיו: אצל פוטיפר, בבית הסוהר, אצל פרעה ואצל אחיו.
  • ייתכן שיוסף הביא רעיונות חדשים איך לקבל צמר יותר טוב, איך ליצר גבינה וחלב, איך לשפר את הבשר, איך ליעל את המרעה. אחיו סרבו לעבוד בשבילו כעבדים, והוא התלונן עליהם - זאת "דִּבָּתָם רָעָה". לכן יעקב הוציא אותו מהעבודה ואמר לו להרגע.
  • אלוהים ראה את חריצותו של יוסף ואת כשרונותיו, ולכן אלוהים בחר בו, וגילה לו את העתיד-לבוא לעם ישראל בחלומות הנבואה שלו.

תגובת יעקבעריכה

יעקב לא דיבר עם בניו, ולא ניסה להביא שלום בית.

  • יעקב הפריד בין יוסף ואחיו, בודד אותו, ומנע מיוסף להמשיך לעבוד כרועה.
  • יעקב "עָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" (ביאור:בראשית לז ג) והעלה אותו לתפקיד של 'קישוט' בבית, מעשה שהראה את אהבתו ליוסף, ותמיכה בו.
  • יעקב חשש משמעון ולוי שכבר ענו לו בחוצפה בענין דינה, ומראובן ששכב עם פילגשו. כשם שיעקב לא אמר דבר לחמור ולשכם, כך גם כאן יעקב נמנע מלהתעמת עם בניו.

אנו לא צריכים להיות מופתעים שעשרת הבנים התארגנו ביחד, כעסו על יעקב ויוסף, והעדיפו להתרחק מהם.

אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיועריכה

כאשר הכתוב מנה את בניו של יעקב, בלהה מוגדרת כשפחת רחל (ביאור:בראשית לה כה), וזלפה מוגדרת כשפחת לאה (ביאור:בראשית לה כו). כאן הכתוב קורא להן "נְשֵׁי אָבִיו". יש הבדל בין אישה, פילגש ושפחה. ייתכן שעבר זמן ויעקב המשיך לבוא אליהן, למרות שראובן שכב עם בלהה, או שהכתוב רצה להעלות את חשיבות בני השפחות בהקשר להתנהגותו של יוסף.

אסור היה ליוסף לא לפגוע בבני השפחות, כי הם היו בני אביו, שאביהם הכיר בהם כבניו ( ביאור:בראשית לה כה-כו), (חוקי חמורבי מספר 170).


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:ויבא יוסף את דיבתם רעה

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/br-37-02