ביאור:התהללות למך

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית, ד', 23: "ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי. 24 כי שבעתים יקם-קין ולמך שבעים ושבעה".

מאז ועד היום אנו שומעים את אנשי-למך מתהללים במעשיהם הרעים: פוצצתי אותו במכות, הלו אל תתעסק איתי, הנקמה המתוקה בדרך אליך... למך כערס מצוי. או למך אותיות מלך? ואולי אפשר גם ללמוד מפה שלא רק ההתהללות במעשים הרעים היא שלילית, אלא אף כל התהללות-עצמית, כל האדרת-אגו, היא כזו. ובפני מי עושה למך את ה'דאו'ינים' שלו? בפני נשיו. כך שאפשר לומר שכל התפארות-עצמית שכזו יש לה אותו מניע, בחינת הטווס המשויץ בנוצותיו. ואולי לא צריך להתלונן כל-כך על למך, כי אחרי הכל מדובר אצלו במסורת משפחתית ועל-כן 'זה מה שהוא למד בבית', בחינת 'מעשה אבות סימן לבנים', רק שעל דרך השלילה. (ועוד כבר אמרתי פעם שכנגד מספר 77 של נקמה של למך מופיע אותו מספר לגבי סליחה אצל ישוע הנוצרי).

מקורות

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה בhoffer1 @ netvision.net.il וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-12-29.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0104_5