ביאור:השתלת איברים

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הניתוחים הראשונים – המילה

" ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר ..." ( בראשית , י"ז , י"ב )

היהודים הקפידו על המילה בכל הדורות , עד כדי כך שרבי אלעזר המודעי מונה באנשים שאין להם חלק לעולם הבא את : "... והמפר בריתו של אברהם אבינו ..." ( אבות ג' , י"א ).

"המילה" – היא ניתוח קטן, בלטינית: Epispasmos (אפיפאסמוס).

בתקופת הרומאים היו מהגויים שנימולו, הם פנו אל פטרוניוס בבקשה "...מול אותנו בכדי שנראה כיהודים...".

השתלת איברים

הגדרה

סוג ניתוח המחייב תורמים .

ישנם שלשה סוגי תורמים:

(1) מאותו אדם - לעצמו .

(2) מאדם אחד לאדם אחר.

(3) מבעל חיים לבן אדם.

האברים המושתלים

מלאכותיים או טבעיים, שלמים או חלקיים.

איברים שלמים: כבד, כליה, לב.

איברים חלקיים: שסתומי לב, עור, עצם.

כבד

השתלה ראשונה של כבד באדם בוצעה ע"י שטרצל בשנת 1963.

עד שנת 80 ההצלחה בניתוחים אלו נמוכה (30% נותרו בחיים שנה לאחר ההשתלה).

שני נושאים תרמו לשיפור התוצאות :

(א) הכנסת תרופות חדשות המקטינות את הסיכון שהשתל ידחה ע"י הגוף – כדוגמת ציקלוספורין .

(ב) שיפור הטכניקה הכירורגית – נסיון הנרכש ככל שמספר ההשתלות גדל .

אחוזי ההצלחה במרכזים טובים (כדוגמת - Mayo, ברוצ'סטר מינסוטה – ארה"ב) עומד כיום על כ- 80% לאחר שנה. בילדים ההצלחה גדולה אף יותר.

כליות

סוג השתלה זה הוא ותיק יחסית, בוצע לראשונה ע"י חוקר רוסי בשם וורונוי בשנת - 1936.

במהלך שנות ה- 40 השתמשו חוקרים צרפתיים ב "כליות טריות" של מוצאים להורג בגיליוטינה. בראשית שנות ה- 50 החלו לעשות שימוש בכליות טריות גם חוקרים אמריקאים.

היוותרות בחיים בתקופה זו היתה כ- 9 חדשים מקסימום.

עידן ההשתלות מתורם מת, התחיל למעשה ב- 1963.

שיפור ניכר בתוצאות הושג בעיקר ע"י 2 דברים:

תרופות נוגדי דחייה .

התאמת סיווג רקמות.

' אחוזי ההיוותרות בחיים שנה לאחר השתלת כליה היו ' :

מתורם חי – 95%.

ומתורם מת - 88.6%.

25% - 30% היו השתלות מתורם חי -אשר עדיף מהבחינה הרפואית.

בארה"ב בלבד מבצעים כ- 10,000 השתלות כליה בשנה , מספר אשר הולך וגדל.

הסיבוכים העיקריים הקיימים: דחייה עקב אי התאמה וזיהומים.

כליה ראויה להשתלה גם לאחר מוות לבבי.

' סיכון התורם החי ' : 0.1% תמותה.

סיבוכים קלים ישנם בכ- 40% מההשתלות.

סיבוכים קשים ישנם בכ - 2.5% מההשתלות.

סיבוכים מאוחרים העלולים להופיע אצל אדם עם כליה אחת (התורם):

עליה ביתר לחץ דם.

עלייה בהפרשות חלבון בשתן.

לב

בתאריך 3.12.67, ביצע כריסטיאן ברנרד מקייפטאון – דרום אפריקה, השתלת לב ראשונה מאדם לאדם. הייתה בכך פריצת דרך רפואית מדעית וטכנולוגית, אולם כפי שקורה בלא מעט "פריצות דרך ראשוניות" – עצם המעשה היה כישלון מוחלט, הלב פעל רק כ-18 יום. ניתוח ההשתלה הראשון עורר ביקורת רבה מאוד, אולם בהמשך אותה שנה, בוצעו כ-100 השתלות בעשרים ושתים מדינות. במדינת ישראל בוצעה השתלת הלב הראשונה ע"י ד"ר מוריס לוי, בבי"ח בילינסון ביום 5.12.68 (זו הייתה השתלת הלב מספר 100 בעולם ). המטופל חי עם הלב השתול 14 יום.

ד"ר מוריס לוי ביצע השתלה נוספת ואז דרש חבר הכנסת קלמן כהנא מסיעת פועלי אגודת ישראל להעמידו לדין באשמת הריגת שני אנשים.

מאז שנות ה-80 השתלת לב הפכה לפרוצודורה שגרתית.

לב מלאכותי

בשנת 1969 הושתל לב מלאכותי ראשון, על ידי ד"ר דנטון קולי מהמרכז הרפואי טקסס הרד, בארה"ב. הלב המלאכותי פעל במשך 3 ימים כגשר להשלת לב טבעי. אחרי 3 ימים הושתל לב אדם בחזהו של אותו חולה, אולם הוא מת כתוצאה מאי ספיקה כלייתית שהופיע בעת פעולת הלב המלאכותי .

' הערות נוספות לגבי השתלת לב אדם '

הלב ראוי להשתלה רק אם התורם מת מוות מוחי.

80% מהמושתלים נשארים בחיים לאחר שנה ו – 60% בחיים לאחר 5 שנים.

30,000 חולים במחלות לב סופניות זקוקים להשתלה בדחיפות, וזאת בארה"ב בלבד .

' שיפור התוצאות הושג ע"י : '

התאמת רקמות ככל הניתן טובה יותר.

שימוש יעיל בציקלוספורין (תוצר חילוף של חומרים של פטרייה מסוימת).

שימוש באמצעים מתוחכמים ויעילים המאפשרים את החיות של האיברים.

תרומת עור

מדובר בשכבה דקה של 1.5 מ"מ, אשר נלקחת בד"כ מאדם מת (מוות לבבי). העור נלקח ביריעות רחבות מאיזורי השוקיים, ירכיים, כמעט ואין הדבר ניכר על גופת הנפטר באופן חיצוני.

את העור משמרים בחנקן נוזלי בטמפרטורה של: 180 - (שימו לב למינוס).

חולים עם כוויות קשות לא יכולים להישאר בחיים ללא כיסוי שטחי הכוויה, עקב התפתחות זיהומים קשים, איבוד נוזלים וחלבונים. עור התרומה נקלט בד"כ לתקופת ביניים ומשמש לכיסוי שטחי הכוויה, אח"כ הוא נדחה ואז אפשר להתחיל בהצמחת עור עצמי.

פרטי הדינים ההלכתיים

נתייחס לשלש סוגי תרומות:

( א ) איברים מלאכותיים.

( ב ) איברים מבעלי חיים.

( ג ) איברים מבני אדם.

(א) איברים מלאכותיים

אין בעיה ובלבד שהסיכוי להצלחה גדול מהסיכון.

(ב) איברים מבעלי חיים

אין בעיה הלכתית . לאחרונה מדובר על השתלה מחזיר , עקב הדמיון האימונולוגי . אגב , כבר חז"ל ידעו על דמיון זה , כפי שמופיע במסכת תענית ( כ"א :): " דדמיין מעייהו לבני אינשי" .

' הטור שו"ע אור"ח '

אם יתברר שהשתלת אברי חזיר הם יעילים להצלת חיי אדם, אין שום בעיה הלכתית בכך. המענין הוא שדווקא הקראים נהגו איסור חמור בחזיר ונמנעו אפילו בהנאה מן החזיר ואפילו לשם רפואה למרות שאיסור הנאה מחזיר הוא מלקות בלבד, אבל ודאי שלהצלת חיי אדם אין בכך בעיה.

(ג) איברים מבני אדם

נדון במקרה הקלאסי של תרומת כליה מאדם חי.

' השאלה ' : האם מותר לאדם להכניס עצמו לספק סכנה, בכדי להציל חברו מסכנה ודאית? ואם מותר, השאלה האם יש חיוב לעשות זאת?

' תשובה : '

התוספת במסכת יומא מביא:

"...אדם רשאי להציל חייו על ידי כריתת איבר של חברו..."

אם אין אפשרות אחרת וכן שייך במקרה זה הלאו של "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא, י"ט, ט"ז).

' המסקנה ' : יש בסיס להתיר.

ואמנם רוב הפוסקים מתירים, מאחר והסיכון בתרומת כליה קטן.

כך מופיע בשו"ת "אגרות משה" וכן ב"אור שמח" וכן בגדרי הרדב"ז. לדידם, מותר אבל אינו חייב שהלאו של "לא תעמוד על דם רעך", הוא ככל הלאווים שחייב להוציא כל ממונו בכדי להציל, אבל לא לסכן את גופו.

אולם יש המחייבים לתרום כליה משום "לא תעמוד על דם רעך", כדוגמת הרב עובדיה יוסף. לדידו, היות וכרגע לתורם הכליה אין סכנה הרי לדעתו אין להתחשב בסיכון שאולי יהיה בעתיד לאותה כליה ולכן לא חשיב אפילו כספק סכנה.

הגמרא במסכת סנהדרין (ע"ג.) אומרת:

"...הרואה את חברו טובע בנהר או ליסטים באים עליו, או חיה רעה גוררתו שחייב לעזור לחברו, משום "...לא תעמוד על דם רעך..."

לפי זה צודקים המחייבים לתרום כליה, שבודאי אין סכנתם גדולה מאלו הזקוקים לתרומת הכליה. אלא שהיום שיעור ההצלחה מתרומת כליה של מת הוא טוב מאוד ולכן אולי אין לחייב את התורם החי, אבל בודאי שרצוי לתרום.

תקציר הדינים המקובלים על רוב הפוסקים:

במקרה של שני אחים התורמים לאחותם – אם אחד רווק והשני נשוי, לוקחים מהנשוי.

אם ההורים מתנגדים שיתרום – מידת חסידות לתרום למרות התנגדותם, כך פסק הרב זילברשטיין בספרו "ורפא ירפא".

מותר לחייב לתת תרומת דם – אם התרומה עבור חברו, והדם הוא זן נדיר ואין דרך אחרת להשיגו.

מותר לתרום דם לבנק הדם – תמורת כסף ואפילו שזו תרומה שאינה לצורך פיקוח נפש. וכן מותר לתרום דם גם אם ישתמשו בו עבור גויים. כך פסק הרב משה פיינשטיין בספרו "איגרות משה".

אולם ראוי להזכיר גם את המתנגדים לתרומת כליה מהחי ובהם: שו"ת "ציץ אליעזר". הוא סובר שאסור לאדם להכניס עצמו אפילו לספק סכנה, לכן אין לתרום כליה.

תרומת איברים מהמת

כאן יש דיון בסוגיה רחבה יותר, האם מותרים ניתוחי מתים.

איסור הנאה ממת

כאן נכנסים לשאלה, האם בשימוש באבריו של מת עוברים על איסור הנאה ממת, אע"פ שזה לא כדרכו? שהרי אין אנו נהנים לצורך הנאה כספית או גופנית אלא לצורך הצלת חיים?

השאלה – האם איסור הנאה ממת שלא כדרכה, אסור או לא?

שו"ת הרדב"ז, שו"ת שיבת ציון ושו"ת הר צבי פוסקים: אין איסור הנאה ממת אם זה לא כדרכה. ואילו שו"ת "אגרות משה", החיד"א ואחרים, סוברים שיש בכך איסור.

הרב אונטרמן פסק, שאם האיבר שהוצא מהמת מושתל לאדם חי, הרי איבר זה חוזר וקם לתחיה אצל החי וממילא זו הנאה מהחי ולא מהמת ולכן במקרה זה אין ביטול מצות קבורה איברי אדם ואיסור הלנת המת.

יש גם עניין של ניוול כבוד המת, היות והמת חופשי ממצוות ואין בידו למחול על כבודו , אבל אם האיבר הוא לצורך הצלה ובגדר פיקוח נפש נדחה איסור הניוול מפני פיקוח נפש.

מבחינת ההלכה – המצב הקל ביותר ללקיחת איבר ממת יהודי לצורך השתלה הוא כדלהלן:

החולה הזקוק להשתלה נמצא לפנינו.

המצב הרפואי של החולה – הוא בגדר פיקוח נפש ממש.

התורם הביע נכונות בחייו לתרומת איברים להשתלה.

באם לא התקיים אף אחד מהתנאים הללו פסק הרב משה פיינשטיין, שיש צורך לקבל את אישור המשפחה לפני הנתיחה.

פסיקת הרבנות הראשית

מותר לתרום איברים להצלת החי כפסיקת הרב משה פיינשטיין, אולם יש לוודא שהתורם אינו בגדר חי ואין שום סיכוי שיתעורר לחיים.

הרבנות הראשית קבעה את הקריטריונים הבאים:

המוות נקבע על ידי הפסקת הנשימה לחלוטין באופן שלא תחזור עוד. זאת ניתן לקבוע על ידי הוכחת הרס המוח כולו, כולל גזע המוח המפעיל את הנשימה .

בד"כ מבצעים את המבחנים הבאים:

חוסר עירנות ללא תגובות – אינו מזיז גפיים לגירויי כאב.

אין תגובת אישונים.

בדיקת Pco2 (לחץ דו תחמוצת הפחמן).

המתנה של 12 – 24 שעות.

"... רפאנו ה' ונרפא ... כי תהילתנו אתה ..."

מקורות

על-פי מאמר של ד"ר מנחם צוקר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-03-11.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/sofrim/zuckm/eivrim