ביאור:השילוב בין הרוחניות לגשמיות ביעקב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בריחתו של יעקב מעשיו היא כמו בריחתו של דוד מאבשלום. דוד לא התלונן על ביתו שנלקח ממנו, או על נשיו, אלא על חפצו לשבת בבית ה'.

אין אדם חולם אלא מהרהורי ליבו, וגם בחלום יעקב רואים שמה שמעניין אותו זה ה' - "אכן יש אלוקים במקום הזה".

ביחזקאל כתוב שאת כסא הכבוד סובבות 4 חיות: אריה, כרוב נשר ואדם. ואמרו חז"ל: מיהו האדם? יעקב. "ואנוכי לא ידעתי" - יעקב לא ידע שהאדם הוא אחד מהנושאים את המרכבה. "מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" - ביעקב - הם תמהים כיצד יעקב נמצא גם למטה על האדמה וגם במרכבה.

רש"י מביא את הגמ' שתחתית הסולם היה בבאר שבע, האמצע בירושלים, וראש הסולם בבית אל. ירושלים מרכז העולם כיוון שהיא יוצרת את החיבור בין באר שבע (שם נטע אברהם אש"ל - ארוחה שינה לינה - ארציות) לבין בית אל (לוז - עצם שלא מתכלה, מקום שלא מתים בו - שמיימיות).

היחוד אדם שיש בו גם חומר וגם נשמת אלוקים. "כל מעשיך יהיו לשם שמים" - יש להתקרב לה' ע"י כל הדברים הגשמיים. וכמו בסולם, יש לעלות שלב, שלב. וכמ המלאכים: או עולים או יורדים - אם חושבים להשאר במקום אחד, מיד יורדים. ע"י התקדמות במשך החיים אפשר להגיע ל"ראשו מגיע השמיימה".

אברהם היה "נשיא אלוקים אתה בתוכינו", וגם יצחק כל חייו למד תורה, אבל יעקב נאלץ לשלב 'תורה ועבודה': "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות קיימתי".

מקורות

• שיחה של הרב חיים סבתו
• ראה גם בטל חרמון של הרב אבינר - רחל ולאה כנגד שני הצדדים שביעקב (וכן שני שמותיו)