ביאור:השבועות בשיר השירים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ה' נתן לאדם את רגש האהבה כדי שישתמש בו בזמן המתאים ועם בן/בת הזוג המתאים/ה. ספר שיר השירים מזהיר שלא לבזבז את הרגש הזה לפני הזמן.
בשיר השירים ישנם ארבעה פסוקים הכוללים השבעה; שני הראשונים זהים, הרביעי דומה להם, והשלישי שונה:
- (שיר השירים ב ז): "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"
- (שיר השירים ג ה): "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"
- (שיר השירים ה ח): "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם, אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ? שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי"
- (שיר השירים ח ד): "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם, מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"
כל הפסוקים הללו מופיעים בסופו של קטע שבו הכלה מדברת, ולכן מסתבר שהכלה היא המשביעה. ראיה נוספת לכך היא, שגם בפסוקים האחרים שבהם נזכרו בנות ירושלים, הכלה היא המדברת אליהן:
- (שיר השירים א ה): "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה"
- (שיר השירים ה טז): "חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם "
משמעותה של השבועה השלישית היא ברורה - לאחר שהחתן עזב, הכלה מבקשת מבנות ירושלים שיעזרו לה למצוא אותו ( פירוט ). אך משמעותן של השבועות האחרות, כנראה, שונה.
הכלה מאוהבת ומאושרת, והיא רוצה לעזור לחברותיה ונותנת להן עצה טובה: "יש בכן רגש של אהבה, יש לכן יכולת לאהוב, אבל היא רדומה ומחכה לאדם המתאים, לבן הזוג המיועד לכן; אל תעירו ואל תעוררו את האהבה שבליבכן עד שתמצאו את אותו אחד שיחפץ בכן ואתן תחפצו בו". חפץ הוא רצון הנובע מתוך מחשבה תועלתית ; הכלה אומרת: "חכו עד שתבדקו שיש ביניכם חפץ, רצון הדדי שמבוסס על מחשבה והתאמה הגיונית, ורק אז העירו את רגשות האהבה; אל תבזבזו אותם לפני הזמן!".
ובנמשל: גם את האהבה שבין כנסת ישראל לבין ה' צריך לשמור לזמן המתאים, עד שתחפץ, עד שיגיע הזמן של רצון הדדי הנובע מהגיון ומחשבה; מכאן דרשו חז"ל שה' השביע את ישראל "שלא יעלו בחומה" ו"שלא ידחקו את הקץ" - שלא ינסו לעלות בבת אחת לארץ ישראל לפני הזמן המתאים (תלמוד בבלי, כתובות קי ועוד) .
וכך נאמר על תקופת הגאולה, (מלאכי ג יב): "וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם, כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ , אָמַר ה' צְבָאוֹת"- ארץ אהובה ורצויה ( רמי ניר ).
פירושים נוספים על משמעות השבועות
עריכה2. בנות ירושלים אוהבות גם הן את החתן; הכלה חוששת שהן ינסו, מתוך קנאה, לפגוע באהבתו של החתן אליה, ומשביעה אותן שלא יעשו כך: "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה שביני לדודי, לשנותה ולהחליפה ולבקש ממני להתפתות אחריכם... כל עוד [האהבה] תקועה בליבו והוא חפץ בי." (רש"י על שיר השירים ב ז; ודומה לכך פירש בשאר הפסוקים) . עוד על חששותיה של הכלה, ראו במאמר השבעתי אתכם בנות ירושלים / יהודה אייזנברג .
ובנמשל: האומה הישראלית משביעה את אומות העולם שלא ינסו לפגוע באהבה שבינה לבין ה'. היתרון בפירוש זה הוא, שלכל ארבע השבועות ישנה משמעות דומה: בשלוש מתוכן הכלה משביעה את בנות ירושלים שלא יפגעו בקשר שבינה לבין החתן, ובשלישית היא משביעה אותן שיעזרו לקשר ביניהם - ימצאו את החתן ויגידו לו שהיא חולת אהבה.
- אולם, קשה לפרש את המילים תעירו, תעוררו במשמעות של שינוי והחלפה.
3. הכלה חולמת ומדמיינת שהיא נמצאת עם אהובה, והיא מבקשת מחברותיה שלא יעירו אותה עד שהחלום יתגשם: "ואשביע בנות ירושלים שלא יעירוני עד שיגיע עת חפץ האהבה" (אבן עזרא על שיר השירים ב ה) . או: הכלה נמצאת עם אהובה, והיא מבקשת מחברותיה שלא יעירו אותה בבוקר: "כרועה, היא משביעה אותן בשם יצורי חמד אלה... או בשביל שגם הן, כהאהבה, אוהבות את השקט, ונבהלות ונעלמות לקול כל אוושה קלה... שלא תעירו את האהבה משכרון מנעמיה..." (ש' ל' גורדון) .
- אולם, לפי זה היה ראוי לומר "אם תעירוני ואם תעוררוני".
4. אפשר גם לדרוש בנות מלשון בניין, כמו לבנות: השבעתי אתכם בנות ירושלים = השבעתי אתכם לבנות את ירושלים, בצבאות או באיילות השדה = השתמשו לשם כך בצבאות אנושיים או בכוחות טבעיים, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ = עד שתבנו בירושלים את כל הבניינים שיש בהם חפץ ותועלת, כמו שעשה שלמה, מחבר שיר השירים: (מלכים א ט א): "וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת"(ע"פ גליה).
תגובות
עריכהמאת: רמי ניר
"וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל-הַגּוֹיִם , כִּי-תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ , אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת." (מלאכי ג' 12)
ואמנם הוא (המלאך) בא, הוא עורר את אהבת היהודים לארץ ישראל, החלוצים עלו, ישבו ובעלו את הארץ, המדינה קמה.
וכך מתועד: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה-דֶרֶךְ לְפָנָי, וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר-אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה-בָא אָמַר ה' צְבָאוֹת. וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת-יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ? כִּי-הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים" (מלאכי ג' 1 - 2)
כמובן, ישנם יהודים החפצים בביאת "משיח" בשר ודם. יהודים אלה מתנגדים לכל התהליך ההיסטורי שנתעורר בארץ ישראל.
אולם, הלא יהודים אלה מאוהבים בחלומם מזה אלפי שנים.
תגובות
עריכהוהנה ביאר המלבי"ם זצ"ל ""הנני שלח" משיב להם מה שאתם רוצים שיתגלה אלהי המשפט ויעניש תיכף את הרשעים ויתן שכר לצדיקים, זה אי אפשר שיהיה בזה"ז, כי עתה הוא עדיין עולם הבחירה והנסיון וצריך שיתנהג הכל בדרך הטבע כדי שיהיה הבחירה נתונה לעשות טוב ורע ויהיה מקום לנסיון ולשכר ועונש, שאם יתגלה השי"ת בכבודו אז לא יצוייר עוד שיעשה איש מעשה רע, כי אז אף על חטא קל יענש תיכף ויעבור מן העולם ויתיראו מעשות רע, וע"כ הדרך הזה שילך ה' בעצמו אל יצוריו לשפטם ולהנהיגם על זה האופן, לא נסלל עדיין ולא הוכן בזה הזמן, רק אחר שיתוקן העולם אז "הנני שולח מלאכי ופנה דרך זה לפני", שתחלה ילך נביא בשם ה' אשר יפנה דרך זה מכל אבני מכשול, ר"ל שיתקן את העולם בתשובה, ואז כשיהיה העולם מתוקן והדרך מוכן, "אז פתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים", אז יבא ה' לשכון בהיכלו למטה ולהתהלך בתוככם, ואז "מלאך הברית אשר אתם חפצים הנה" כבר "בא", כי המלאך יקדים לבא קודם בא האדון ה' צבאות, והוא המלאך שיכניס את העולם בברית התורה והאמונה ובברית בינם לבין אלהים, וחז"ל פי' שזה אליהו מלאך הברית שיקדים לבא להשיב רבים מעון והוא אשר קנא על הברית בשטים ובימי אחאב:"
וישנם החושבים שאינם עוברים על השבועות, אבל בפועל כן מכיוון שניתנה בחירה לבחור בין טוב לרע... והתקיים "יציצו כל פועלי און וכו'", והתקיים בהם דברי מלאכי הנביא "אמרתם שוא עבד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדרנית מפני יהוה צבאות, ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עשי רשעה גם בחנו אלהים וימלטו"
וכל זה מכיוון שלא למדו תורה שבכתב ותושב"ע ועזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים כפי שביאר לנו רבי יעקב ששפורטש ושאר ראשונים ואחרונים, להבדיל מאלו שכלל לא למדו ושימשו ת"ח
הרב יעקב ששפורטש זצ"ל, ציצית נובל צבי "ואם בארזים כאלה נפלה שלהבת הטעות, מה יעשו איזובי קיר. מי יחוש לדברי הקבלה יותר מהם אשר מימי קדם מסרו נפשם עליה ובפרט בבוא אבותינו ורבותינו מגורשים מאר"גון וקשטי"ליאה אשר היו לנס ואליהם כל גוי אחד בארץ ידרושו והיתה מנוחתם כבוד נאמנים בברית התורה שנכתב, וקיימים במאמר תורה שבע"פ וקבלה רז"ל הן היום בניהם אשר יקומו מאחריהם וכל הנלוים אליהם חלפו חקם אשר חקקו להם מחוקקי צדק ולקחו להם חקים חדשים אשר לא שערום אבותיהם מי יגלה עפר מעינם לראות בניהם שלא המתינו לסבול עול הגלות ולפשוט צוארם ליהרג אערקא דמסאנא כאשר עשו הם ומכ"ש שבעד דברי מהתלים דחקו את הקץ השיגו גבול אשר גבלו ראשונים בעלי ההוראה:"
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-06-03.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/jj-jvuot