ביאור:הרומח והחנית
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בנבואת ישעיהו על השלום שיהיה באחרית הימים כתוב (ישעיהו ב ד): " " "וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות" " "; בנבואת יואל על המלחמה שתהיה באחרית הימים כתוב (יואל ד י): " " "כותו איתיכם לחרבות ומזמרותיכם לרמחים , החלש יאמר גיבור אני" " ". זו נבואה הפוכה בדיוק, חוץ מזה שבמקום 'חניתות' כתוב 'רמחים'!
זה לא במקרה:
חנית היא כנראה נשק ארוך ודק, שנהגו לזרוק אותו או לדקור בו ממרחק (שאול, למשל, זרק את החנית 3 פעמים - שמ"א יח, יט, כ. ע' גם בפירוש 'דעת מקרא' לדברי הימים א יב לה);
אבל רומח הוא כלי נשק קצר וכבד יותר, ולא ניתן לזריקה אלא רק למלחמה מטווח קצר ( לכן נביאי הבעל התגודדו " " "בחרבות וברמחים" " " (מלכים א יח כח): אדם לא יכול לשרוט את עצמו בחנית, כי היא ארוכה מדי, אלא רק בחרב או ברומח).
בנבואת יואל " החלש יאמר גיבור אני " – החלש רוצה להראות שהוא גיבור, ולכן מכין לעצמו רומח ולא חנית.
גם פינחס בן אלעזר רצה להראות שהוא גיבור, ואינו פוחד מזמרי, ולכן כשהלך להרוג אותו " " "וייקח רומח בידו" " " (במדבר כה ז). לעומת זאת, בתקופת השופטים – בתקופה שלפני דבורה – היו בני ישראל פחדנים, ולכן לא היו להם רמחים – " " "מגן אם ייראה ורומח בארבעים אלף בישראל" " ".
בדה"א יב מסופר על אנשים משבטים שונים שהצטרפו לדוד בתקופות שונות:
- יב 9: " " "ומן הגדי נבדלו אל דוד למצד מדברה גיבורי החיל אנשי צבא למלחמה, עורכי צינה ורומח ..." " "
- יב 25: " " "בני יהודה , נושאי צינה ורומח - ששת אלפים ושמונה מאות חלוצי צבא." " "
- יב 35: " " "ומנפתלי" " " "שרים אלף, ועימהם בצינה וחנית שלושים ושבעה אלף." " "
כלי הנשק שמחזיקים הלוחמים מתאים לתדמית של שבטם, ע"פ ברכת יעקב:
1–2. בני גד ובני יהודה מחזיקים רומח כי הם גיבורים – "גור אריה יהודה", "גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב" ( גם בברכת משה נאמר על גד "ברוך מרחיב גד כלביא שכן" ).
3. בני נפתלי מחזיקים חנית כי הם זריזים, ונשק קל מתאים להם יותר: "נפתלי איילה שלוחה ".
ברוב התקופות נהגו להשתמש רק באחד מכלי הנשק האלה – או בחנית או ברומח –– לפי מנהג התקופה:
- בתקופת שאול ודוד נהגו להשתמש בחנית: לגלית היתה חנית (שמואל א יז ז, שמואל ב כא יט) והוא בא אל דוד " " "בחרב ובחנית ובכידון" " ", לשאול היתה " "חנית" " (שמואל א יג כב, יח10, יט9, כ33, כב6, כו7; שמואל ב א ו); דוד ביקש מאחימלך " " "חנית או חרב" " " (שמואל א כא ט) אבנר הכה את עשהאל " " "באחרי החנית אל החומש" " " (שמואל ב ב כג); דוד שר " " "ואיש ייגע בהם יימלא ברזל ועץ חנית" " " (כג 7); אבישי " " "עורר את חניתו על 300 חלל" " " (כג 18); ובניהו " " "גזל את החנית מיד המצרי" " " (כג 21). בספר שמואל לא נזכר בכלל רומח. גם בספר תהלים – שנכתב ע"י דוד – לא נזכר בכלל רומח אלא רק חנית (לה3, מו10, נז5). (המקום היחיד שבו נזכרו רמחים בתקופת דוד הוא בפסוקים מדה"א יב שנזכרו למעלה) .
-
- אך בתקופת המלכים ובתקופת בית שני העדיפו להשתמש ברומח: נביאי הבעל התגודדו " " "בחרבות וברמחים" " " (מלכים א יח כח); רחבעם אסף " " "בכל עיר ועיר צינות ורמחים" " " (דברי הימים ב יא יב); לאסא היה " " "חיל נושא צינה ורומח" " " (יד 7); לאמציהו היה צבא " " "אוחז רומח וצינה" " " (כה 5); עוזיהו הכין " " "לכל הצבא: מגינים ורמחים וכובעים ושריונות וקשתות ולאבני קלעים" " " (כו 14); נחמיה העמיד שומרים עם " " "חרבותיהם רומחיהם וקשתותיהם... וחציים מחזיקים והרמחים המגינים והקשתות והשריונים... וחציים מחזיקים ברמחים" " " (נחמיה ד ז–15); המקום היחיד שבו נזכרת 'חנית' בתקופת המלכים הוא במרד יהוידע, וגם שם זו לא חנית מתקופת המלכים אלא חנית עתיקה מימי דוד – " " "וייתן הכוהן לשרי המאות את החנית ואת השלטים אשר למלך דוד אשר בבית ה'" " " (מלכים ב יא י).
פסוקים נוספים עם רומח וחנית:
|
המקור "" |
הפסוק "" |
|
יר מו4 |
" "אסרו הסוסים ועלו הפרשים והתייצבו בכובעים, מרקו הרמחים , לבשו הסריונות" " |
|
יח לט9 |
" "ויצאו יושבי ערי ישראל, וביערו והשיקו בנשק ומגן וצינה בקשת ובחיצים ובמקל יד וברומח ; וביערו בהם אש שבע שנים." " |
|
נם ג3 |
" "פרש מעלה ולהב חרב וברק חנית ורוב חלל וכובד פגר; ואין קצה לגווייה וכשלו בגווייתם." " |
|
חב ג11 |
" "שמש ירח עמד זבולה; לאור חיציך יהלכו, לנוגה ברק חניתך" " |
|
אב לט23 |
" "עליו תרנה אשפה, להב חנית וכידון." " |
|
אב מא18 |
" "משיגהו חרב בלי תקום; חנית מסע ושריה." " |
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 12 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-12-01.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/hvdlim1/romx_wxnit