ביאור:הקשר שבין פרשת כי תבוא לראש השנה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הקשר בין פרשת כי תבוא לראש השנה:

ע"פ תקנת עזרא פרשת כי תבוא נקראת תמיד לפני ראש השנה, כמובא בגמ': "תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ר"ה, מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה" (מגילה, לא:). לכאורה דבריו של רשב"א תמוהים: ראשית, הלוא פרשת כי תבוא אינה נקראת ממש בסמוך לר"ה אלא כשבועיים קודם? ועוד, הרי פרשת כי תבוא פותחת במצוות: הביכורים, וידוי המעשרות, בברכות משה, וכו', ולא בקללות התוכחה? ועוד, הלא גם בפרשיות הבאות: נצבים, וילך והאזינו, ישנם תוכחות?

אלא נלענ"ד שטעמו של הרשב"א הוא משום שפרשיות הביכורים, וידוי המעשרות, הברכות, וקללות התוכחה קשורות זו בזו, לפיכך קריאתן המשותפת בפרשת כי תבוא רומזות לאדם שיום הדין ממשמש ובא, כפי שפירש הרש"י במצות הביכורים: "ואמרת אליו' שאינך כפוי טובה", ונאמר: "ושמחת בכל הטוב" שהוא בבחינת השמחה בעבודת ה', כמובא בגמ': "סור מרע ועשה טוב' אין טוב אלא תורה" (ע"ז, יט:), דהיינו, מצות הביכורים מלמדת שעל האדם להודות לה' על כל טובות החינם אשר ה' עשה עמו במשך כל השנה ולעובדו בקיום המצוות מתוך שמחת הלב, וכן נאמר במצות וידוי מעשרות: "עשיתי ככל אשר צויתני" (דברים, כ"ו, י"ד) ופירש הרש"י: "שמחתי ושימחתי בו". גם בברכות שבטרם התוכחה נאמר: "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך' שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם, מה ביאתך לעולם בלא חטא אף יציאתך מן העולם בלא חטא" (ב"מ, קז.), אף בקללות התוכחה התורה לא פירטה את החטאים שבגינם יבואו הקללות אלא נאמרה סיבה מפורטת אחת לבואן של הקללות, והיא: רק משום שהאדם לא עבד את ה' מתוך שמחה ולא הודה לה' על הטובה, שנאמר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל" (דברים, כ"ח, מ"ז), "כי השמחה במעשה המצות מצוה בפני עצמה, וכשם שהמצוה עבודה לשי"ת כך השמחה על המצוה נקראת עבודה...כי השמחה שלמות העבודה" (רבינו בחיי, במדבר, ד', כ'), דהיינו, השמחה עצמה היא הדרגה הגבוהה ביותר בעבודת ה'. וכן פסק הרמב"ם (לולב, פ"ח, טו): "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו, שנאמר: 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב", לפיכך כאשר לבו של האדם שמח בעבודת ה' אין לו ייסורין. כלומר, החוט המקשר בין מצוות הביכורים ווידוי המעשרות לבין הברכות והקללות מלמד שקיום מצוות ה' מתוך שמחה גורם לברכות, כפי שנאמר: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל"', ופירש הרש"י: "עשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה מה שעליך לעשות, שאמרת (ויקרא, כ"ו): 'אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם" (רש"י-דברים, כ"ו, ט"ו).

וכן מובא במדרש: "ר' הונא בשם ר' מתנה אמר: בזכות ג' דברים נברא העולם: בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות בכורים, ומה טעם 'בראשית ברא אלהים'?...ואין ראשית אלא בכורים, שנאמר (שמות, כ"ג): 'ראשית בכורי אדמתך" (מד"ר, בראשית, פרשה א'). לכאורה דברי מדרש זה תמוהים, וכי בעבור מצוות פרטיות של אדם בעל שדה נברא העולם? אלא לומר לך: שעומקן של מצוות הביכורים, מקרא הביכורים ווידוי המעשרות, הם תכלית התורה ובעבורם נברא העולם משום שהן כוללות בתוכן גם את הכרת הטוב וגם את ההודאה לה' בשמחה על חסדיו, והן אף מפרסמות את אלוהותו ואת בעלותו של ה' בעולם, כפי שנאמר: "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיה, מ"ג, כ"א). וכן כתב הרמב"ן: "כוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו" (שמות, י"ג, ט"ז). וכן מובא במדרש (תנחומא, כי תבוא, סימן א): "צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום, לפי שחביב תפלה לפני הקדוש ברוך הוא מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות".

נמצאנו למדים מכאן שמצות הביכורים וקללות התוכחה הכתובות בפרשת כי תבוא, מסמלות גם את תכלית הבריאה והיצירה של העולם אשר היא: הודאה לה' כל חסדיו והכרה בשכר ועונש האלהי. לפיכך שילוב קריאתן בפרשת כי תבוא מעורר לחזרה בתשובה את האדם שלא הספיק לשוב בתשובה שלמה עד אמצע חודש אלול, ומאיץ את כלל ישראל להרבות במצוות בשבועיים שנותרו עד ר"ה בעת ש"המלך בשדה", הן מן הטעם של מצות ההודאה לה' על הטוב שנתקבל ממנו בכל השנה שעברה והן מן הטעם של יראת העונש האמור בקללות התוכחה. כלומר, בזכות עבודת ה' מתוך שמחה "שיש בה עבודת יוצר הכל...לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות" (הרמב"ם, שביתת יום טוב, פ"ו, כ), עתידין ישראל לזכות שתחל להם השנה הבאה וברכותיה, ובזכות עבודת ה' מתוך יראה עתידין ישראל לזכות שתכלה השנה וקללותיה. אך אם האדם לא מתחרט על מעשיו הרעים וממשיך לא לעבוד את ה' ואף שמח במעשיו הרעים בבחינת "לא עבדת את ה' בשמחה", עליו לזכור את העונש הצפוי לו מקללות התוכחה, על כן נאמר בגמ': "עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ר"ה... כדי שתכלה השנה וקללותיה" (מגילה, לא.), דהיינו, קריאת קללות התוכחה שנאמרו לפני אלפי שנים והתקיימו על עם ישראל לדורותיו בעוה"ר, עובדה זו לכשעצמה צריכה לעורר בלב ישראל את הצורך לחזור בתשובה ולקבל את עול המצוות ברצון, לפיכך בכח שמיעת התוכחה לגרום לאדם להתעוררות גדולה ולחזרה בתשובה, ובזכות החזרה בתשובה בחודש אלול לפני יום הדין של ראש השנה מובטח לישראל ש"תכלה שנה וקללותיה".

וכן מצאנו שתפילות חודש אלול הם הכנה לתפילות יום ראש השנה שהוא גם בבחינת מצות הבכורים, דהיינו, ר"ה הוא גם היום הבכור של השנה משום שביום זה מביאים ישראל לקב"ה את ביכוריהם בכל שנה בדרך של תפילות ראש השנה שעיקרם הם: מלכויות, זכרונות, שופרות. כלומר, ב"מלכויות" ישראל מכירים במלכותו של הקב"ה וממליכים אותו בעולם, ב"זכרונות" ישראל זוכרים את הברית עם ה' ומקבלים עליהם ללכת בדרכי האבות, וב"שופרות" ישראל בוטחים בהבטחות ה' להשמיעם את שופר הגאולה אשר יבשר להם את גאולתם העתידית. לפיכך תפילות אלה מבטאות גם את הכרת הטוב ומדגישות את אהבת ישראל לבוראם, על כן יש בכוחם של תפילות אלה לקרב את האדם לקב"ה כבן אצל אביו ולגרום שתכלה שנה וקיללותיה ותחל שנה וברכותיה, כאמור במקרא ביכורים: "שמעתי בקול ה' אלהי עשיתי ככל אשר צויתני. השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש" (דברים, כ"ו, י"ד- ט"ו). לפיכך תפילות חודש אלול הם הכנה לתפילות הנשגבות של יום ראש השנה, כנרמז במשנה (ביכורים, פ"ג, משנה א): "כיצד מפרישין את הבכורים? יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, אשכול שבכר, רמון שבכר קושרו בגמי ואומר: הרי אלו בכורים", דהיינו, לצורך קיום מצות הביכורים נדרשת הכנה מוקדמת כשם שלתפילות ר"ה נדרשת הכנה מוקדמת, על כן נקראות פרשיות הבכורים וקללות התוכחה לפני ר"ה בכדי לגרום לאדם להכנעה ולהכנה לתפילות ראש השנה.

כענין זה מסופר על אישה חשוכת בנים שבאה לצדיק ושטחה את מצוקתה לפניו, ובקשה את ברכת הצדיק בכדי שתזכה להפקד בפרי בטן בקרוב. הצדיק ענה לה שהוא מוכן לברך אותה בתנאי שהיא תתן לו סכום עתק כפדיון נפש. התחננה האשה על נפשה ובקשה שהצדיק יוריד מהסכום משום שאין באפשרותה לשלם אף לא רבע מהסכום הנקוב, אך הצדיק עמד בעקשנות על המחיר ולא אבה להוריד אף מעט מהסכום. כשראתה האשה שהיא נותרה ללא ברירה, אמרה לצדיק שהיא תפנה לקב"ה ישירות והוא לבטח יתן לה את בקשתה בחינם. כששמע הצדיק את דבריה אורו עיניו, ואמר לה: כעת אני מבטיח לך שבעוד תשעה חדשים תחבקי בן, כי כל מה שאמרתי נועד לגרום לך שתכניעי את לבך לה' יתברך ותבטחי באל מקבל התפילות אשר הוא הכתובת האמיתית למלא אחר כל בקשותיך.

מקורות

על-פי מאמר של רפאל ב"ר אשר חגבי שפורסם לראשונה בHagay-R @ tahal.com וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-09-13.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/sofrim_hagay_index_32