ביאור:הקפדה על גמטריה לצורך מספור

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

"עמדה ומסרה לה סימנים" (רש"י כט,כה)

גם לסימנים – אותיות המשמשות כמספרים סידוריים (גימטריה) – יש משמעות.

משום כך בספרים רבים לא תמצאו עמוד רעה, אלא ערה; סימן רעב יהפוך להיות ערב, ושמד – מדש.

שימת הלב לסימן היא שהביאה אותנו, כולנו, לרשום אחרי הסימן י"ד את הסימנים ט"ו (ולא י"ה) ט"ז (ולא י"ו).

ר` יעקב עמדין, היעב"ץ, מצא קשר בין אות הסימן בשולחן-ערוך לתוכנו, למשל:

• סי` קנח באורח-חיים עניינו - קינוח ונקיון בנטילה;
• שיב (יבש) - ניגוב וקינוח בשבת.

הרב הנזיר זצ"ל, בעורכו את אורות-הקודש של רבו, הראי"ה קוק, נתן משמעות גם לסימני הפרקים.

למשל: לסימן קלח בשער הראשון (האחרון שבו) לא נתן כותרת; די היה בעצם הסימן הרומז לקל"ח פתחי חכמה, שהוא מספר בעל משמעות בקבלה, כשם ספרו של הרמח"ל.

ר` ישראל איסרליין קרא לשו"ת שלו תרומת-הדשן , אולי משום שיש בו שנ"ד סימנים.

חכמי המסורה ראו עניין במספר הפסוקים בכל פרשה, וציינו זאת בסופה.

כך, למשל, בסוף פרשתנו צויין שמספר פסוקיה הם קמ"ח, וסימנך: "מחנים" (בגימטריה 148).

אין זה סתם סימן, אלא זוהי המלה האחרונה שבפרשה.

בהקדמתו למשנה-תורה הבטיח הרמב"ם: "וכל פרק ופרק אחלק אותו להלכות קטנות כדי שיהיו סדורים על פה".

בכתבי היד לא מוספרו ההלכות, והמעבר מהלכה להלכה מסומן בכוכביות וברווחים.

יכולות אפוא להיות הלכות מאד ארוכות, למשל הלכות תשובה פרק ט, שהלכה א תופסת בו את מרבית הפרק.

במקום אחר אנו מוצאים דילוג על האות של הסימן: בהלכות תלמוד תורה פרק ז לא קיימת הלכה ח, אלא קופצים מהלכה ז להלכה ט.

יש שהסביר זאת בכך שהלכות אלו עוסקות בדיני חרם, ואילו היה כתוב שם באמצע ח, היה מישהו חושב שזהו קיצורה של המילה 'חרם'.

מקורות

הרמז שמעבר לסימן , הרב אורי דסברג בעלון שבת בשבתו