ביאור:הפסוק הראשון בפרשת בחוקותיי

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם (ויקרא כ"ו).

שאלות

נראה לשאול מדוע נאמר, אם בחקתי תלכו, בלשון תנאי, הלא נאמר לעיל בלשון ציווי, את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלהיכם (ויקרא י"ח)?

א.

ועוד, מדוע נאמר אם בחקתי תלכו, דהיינו, כביכול ניתנת לישראל זכות בחירה בין שתי אפשרויות: אם יבחרו ללכת בדרך ה' יקבלו שכר, כגון: שובע, שלום ופרי בטן. ואם יבחרו לא ללכת בדרך ה' יקבלו עונש, כגון: מחלות, רעב וגלות. כלומר, בפועל אין לישראל זכות לבחירה חופשית, כי מי הוא הכסיל שיבחר לא ללכת בדרך ה'?

ב.

ועוד, מדוע נאמר אם בחוקותי בלשון רבים. היה צריך לומר, אם בחוקתי תלכו בלשון יחיד?

ג.

ועוד, מדוע נאמר אם בחוקותי תלכו בלשון הליכה, היה צריך לומר, אם בחוקותי תנהגו או אם חוקותי תשמרו?

ד.

ועוד, מדוע נכפל הציווי ואת מצוותי תשמרו, הלא נאמר בתחילת הפסוק אם בחוקותי תלכו?

ה.

ועוד, אם כבר נכפל הציווי בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו, מדוע נאמר שוב ועשיתם אותם?

ו.

כיצד נלמד מן הפסוק שזכות הבחירה החופשית היא רק ביראת שמים ולא בחובת קיום המצוות?

ז.

זמן קבלת שכר המצוות הוא בעולם הבא, ממעשה ר' עקיבא המובא בתלמוד.

ח.

תשובות

נראה להשיב, שמילת אם האמורה בתחילת הפסוק אינה מילת תנאי הכוללת את כל המשך הפסוק, אלא רק את מילת בחוקותי הסמוכה לה. דהיינו, שה' הבטיח לישראל שאם ילמדו תורה לשמה, יזכה אותם לשמור ולעשות את מצוותיה. כלומר, אם בחוקותי תלכו כפי שכבר ציוויתי אתכם – זה התנאי. והתמורה לקיום תנאי זה: ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם. דהיינו, האות "ו" היתרה של ואת מצוותי, באה להורות את מתן השכר לקיום התנאי. וכן מצאנו כשיעקב נדר: אם יהיה אלהים עמדי … והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים. ופירשו: אם תעשה לי את אלה אף אני אעשה זאת (רש"י - בראשית כ"ח). כיוצא בזה אמר ר' ישמעאל: הלומד על מנת לעשות, דהיינו, אם בחוקותי תלכו. מספיקים בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות (אבות ד'), דהיינו, ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם. כלומר, בא הכתוב ללמדנו שהדרך לביצוע הציווי לשמירת המצוות האמור לעיל, ראשיתה בלימוד התורה על מנת שיזכה לקיימה כראוי, לפי שמצוה גוררת מצוה. דהיינו, המקיים תחילה את מצות לימוד התורה, נגרר מאליו לשומרה ולקיים מצוותיה. ולא זו בלבד אלא שלימוד התורה גורם לעושר אמיתי ללומדיה. שנאמר, כי טוב סחרה מסחר כסף (משלי ג'). ונאמר, ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה (משלי י'). כי על ידי לימוד התורה, זוכה האדם ללמד את יראי ה' דעת. על ידי כך גם הוא מחכים וגם הם מחכימים, ונעשה אהוב לה' ולבריות לפי שאוהבי העשיר בתורה רבים. ודע, שהעושר נמשל לשמש שזריחתה משלבת בתוכה שתי פעולות הפוכות. מחד גיסא מלבינה את בגדי הכביסה, ומאידך גיסא משחירה את פני הכובס. דהיינו, ההנאה מן העושר נקבעת לפי טיב מקבל העושר.

א.

התורה השתמשה במילת אם בחוקותי תלכו, לא במובן מילת תנאי. אלא במובן השני של מילת אם מלשון כי (כאשר) בחוקותי תלכו. וכן מצאנו שהתורה משתמשת בלשון אם במובן כי. כפי שנאמר, אם כסף תלוה את עמי, אם כופר יושת עליו, אם תקריב מנחת ביכורים, ואם יהיה היובל. כלומר, אם בחוקותי תלכו לא נאמר על מנת ללמדנו שיש לישראל זכות בחירה בין שתי האפשרויות. לפי שעם ישראל ויתרו על זכות הבחירה החופשית, וקיבלו עליהם ועל בניהם לדורות בברית עולם, להיות עבדי ה' בעת שאמרו בסיני נעשה ונשמע. שנאמר, לא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת כי את אשר ישנו פה עמנו … ואת אשר איננו פה עמנו היום (דברים כ"ט). גם השכר המובטח לשומרי התורה כאמור בפרשתינו, מכוון לשכר שיתקבל בעתיד לבא, בעולם הבא ובימות המשיח, ואין הכוונה למתן שכר מיידי בגין קיום מצוות ה'. כי אילו היה ניתן שכר מיידי לעושה מצוה, ועונש מיידי לעובר עבירה. אזי לא היה מגיע שכר לעושה המצוה שהרי הוא מקיימה מפחד העונש המיידי. לפיכך לא ניתן היה להשיג כסיל שיעבור עבירה, ולא היתה ניתנת מצות התשובה. משום כך הבטחת ה' למתן השכר לשומרי המצוות מכוונת היא לעתיד לבא. לכן מבחנו של האדם בעולם הזה הוא הביטחון בה' ובהבטחותיו לעתיד לבא, משום כך גם מתקיימת בעולם הזה מציאות של צדיק ורע לו. שנאמר, יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים (קהלת ח'). כלומר, אף ששכר המצוות הוא לעתיד לבוא, למרות זאת הצדיקים מקיימים את ברית התורה, מתוך אמונה בהבטחות ה' לעתיד, אף על פי שבהגיון הפשוט של העולם הזה נראית השקעתם בלתי משתלמת. ולפי שגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, ציוה ה' את ישראל לעשות את מצוותיו בעולם הזה כדי שיהיו ראויים לשכר גדול יותר בעולם הבא. שנאמר, וחי בהם, ופירשו חז"ל וחי בהם לעולם הבא. כלומר, על ידי קיום מצוות ה', זוכים לקבלת שכר נוסף עבור קיום המצוות מתוך ביטחון ואמונה בה'. לפי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, הנתונה לבחירת האדם. כלומר, קיום כל המצוות הוא חובה, פרט ליראת שמים. דהיינו, הבחירה שניתנה לישראל היא הזכות לבחור בין קיום כל המצוות מיראה תתאה וכעושה על מנת לקבל פרס, לבין קיום כל המצוות מאהבה ושלא על מנת לקבל פרס.

ודע, שיש הבדל בין זמן מתן השכר ליחיד לבין זמני מתן השכר לרבים. זמן מתן שכר המצוות ליחיד, הוא בעיקר בעולם הבא. ואילו זמן מתן השכר לרבים, הוא גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. דהיינו, כשרוב העם שומר את מצוות התורה, מתן שכרם הוא הן בעולם הזה והן בעולם הבא. משום כך נאמרה הפרשה בלשון רבים. שנאמר, אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם. מפני שישראל ערבים זה לזה הן לטוב והן לרע. וכן מצאנו נאמר בתלמוד: מלמד שכפה ה' עליהם את הר כגיגית, ואמר להם: אם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם (שבת פח.). הטעם שה' אמר בלשון כללית: שם תהא קבורתכם ולא אמר פה תהא קבורתכם. על מנת ללמדנו שבכל מקום בעולם הזה שרוב עם ישראל אינם מקיימים את מצוות התורה שם תהא קבורתם. דהיינו, שואה משותפת לרוב הרשעים ומיעוט הצדיקים. את השכר של הצדיקים שיספו ה' יתן להם בעולם הבא. שנאמר, ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע (מלאכי ג').

ב.

הטעם שנאמר אם בחוקותי בלשון רבים, משום שחוקות התורה הם כפולים. כלומר, ה' כרת עם ישראל שתי בריתות האחת בסיני והשניה בערבות מואב, וגם מצות לימוד התורה היא כפולה, דהיינו, ללמוד וללמד. שנאמר, ולמדתם אתם את בניכם (דברים י"א. וגם מצוות התורה נחלקות לשני סוגים, מצוות קלות ומצוות חמורות. משום כך נאמר אם בחוקותי תלכו בלשון רבים. דהיינו, ישראל נצטוו כאן לשמור את שתי הבריתות עם ה', וגם ללמוד וללמד את התורה, וגם לשמור את המצוות הן הקלות והן החמורות, משום שאין יכולת לאדם לדעת את שכרם של המצוות. דהיינו, שלא יעזוב אדם מצוה קלה בעבור קיום מצוה חמורה, לפי שאין מעבירים על המצוות. וגם אין אנו יודעים מהו מתן השכר הצפון לכל מצוה. כלומר, שמא מצוה הקלה בעיננו כשילוח הקן, חמורה היא בעיני ה' ככיבוד אב ואם, ששכר שתיהן הוא אריכות ימים. ועוד, שמא במצוה הקלה הכריע את עצמו מיד לכף זכות. כפי שאמרו חז"ל: לעולם יראה האדם את עצמו חציו זכאי וחציו חייב. עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות (קידושין מ.). ודע, שחז"ל אמרו שהמקיים מצוה אחת בשלמות, כאילו קיים תרי"ג מצוות.

ועוד טעם שנאמר אם בחוקותי בלשון רבים, ללמדנו שהתורה שניתנה למשה רע"ה בסיני מורכבת משני חלקים: תורה שבכתב ותורה שבעל פה. וכאן נצטוו ישראל לקיים את שני חלקי התורה כאחת כולל מצוות דרבנן. שנאמר אם בחוקותי, דהיינו, שה' הסמיך את חכמינו לעשות סייג לתורה. שנאמר, על פי התורה אשר יורוך (דברים י"ז). ואמרו חז"ל: חומר בדברי סופרים יותר מדברי תורה (סנהדרין פח). משום כך גם המצוות שנתחדשו כביכול לאחר מתן תורה, דהיינו, בזמן הנביאים וחז"ל. כגון: ט' באב, מגילה, תקנות עזרא וחנוכה, גם הם בבחינת חוקי ה' עליהם נאמר, אם בחקתי תלכו.

ג.

הטעם שנאמר אם בחקתי תלכו בלשון הליכה. ללמדנו שמצות עשה היא לרדוף אחרי המצוות כדי לקיימן. דהיינו, שלא יאמר האדם: אם תבא לידי מצוה אקיימנה. שנאמר, דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי (תהילים קי"ט). ועוד, טעם שנאמר אם בחוקותי תלכו בלשון הליכה. לרמוז על המצוות הקשורות להליכה. כגון: ניחום אבלים, ליווי האורח, עליה לרגל, לימוד תורה גם בדרך, שנאמר, ובלכתך בדרך (דברים י"א), וגם ללכת בדרכי ה', שנאמר, ללכת בכל דרכיו (דברים י"א). ופירשו חז"ל: הוא רחום ואתה תהא רחום, הוא גומל חסדים ואתה גומל חסדים.

ד.

הטעם שנכפל הציווי אם בחקתי תלכו ואת מצוותי תשמרו. כדי ללמדנו שחייב אדם לקיים את שתי סוגי המצוות. דהיינו, אם בחוקותי תלכו הם מצוות העשה, ואת מצוותי תשמורו אלה הם מצוות הלא תעשה. לפי שעיקר מצוות הלא תעשה מחייבות להישמר שלא לעשותן. כלומר, אם באה לידי האדם מצות לא תעשה, ושמר את עצמו ממנה ולא עשאה, נחשב לו הדבר כקיום מצוה. ודע, ששכר ההימנעות ממצות לא תעשה, הוא הפך מעונשה האמור בתורה. משום שכלל הוא בתורה: מכלל לאו אתה שומע הן. יתרה מזאת הנשמר ממצות לא תעשה, זוכה לקיים מצות עשה. כפי שנאמר בסמוך, ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם. וכן מצאנו נאמר בפרשת אשה סוטה, ונקתה ונזרעה זרע (במדבר ה'). שזוכה לילד בריווח אם היתה יולדת בצער, אם היתה יולדת שחורים יולדת לבנים (סוטה כו:), ויהיה לה בנים צדיקים בעלי תורה (בעל הטורים). כלומר, גם האיש שחשד, וגם בניו, וגם אשתו שנחשדה מקבלים שכר על כך שהאשה לא בגדה בבעלה ונטמאה מאיש אחר. אף על פי שזו חובתה של האשה שלא להיטמא, ואף על פי שכשרותה הייתה מוטלת בספק בתחילה, זוכה לקבלת שכר יותר מאישה כשרה שלא נחשדה כלל.

ה.

הטעם שנכפל הציווי שלש פעמים ברציפות: בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם. ללמדנו שמצווה האדם לקיים את שלושת סוגי המצוות בשלושה אופנים שונים שהם: בחוקותי תלכו, דהיינו, מצוות עשה המצריכות עשיה ממשית. ואת מצוותי תשמרו, דהיינו, מצוות לא תעשה המצריכות הימנעות ממעשה. ועשיתם אותם, דהיינו, מצוות עשה ולא תעשה הקשורות במחשבה ורוחניות. כגון: ואהבת את ה' אלוהיך (דברים ו'), ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (במדבר ט"ו), וכן נאמר, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו (דברים ל'). כי יראת ה' גורמת לשמירת כל המצוות. הטעם שבמצוות הרוחניות נקטה התורה בלשון עשייה, שנאמר, ועשיתם אותם. ללמדנו שמכל מצוה שאדם עושה, אפילו מצוה רוחנית נעשה ממנה מלאך וסניגור על מקיימה. שנאמר, ועשיתם אותם, דהיינו, ועשיתם את הסניגורים שלכם מן המצוות. ועוד למדנו מכאן, שאף על פי שיכול אדם לקיים חלק מן המצוות על ידי שליח, מכל מקום המצוה היא בו יותר מאשר בשליחו. לפי שנכתב, ועשיתם אתם בלי "ו" למרות שנקרא אותם עם "ו".

ו.

נמצאנו למדים שבמעמד סיני ויתר עם ישראל מרצונו החופשי על זכות הבחירה החופשית של קיום מצוות התורה, על ידי כך שקיבלו עליהם את התורה בנעשה ונשמע, שלא על מנת לקבל פרס. כי מבחינת ישראל הפרס ניתן להם מראש, בעת שהוציאם ה' ממצרים מבית עבדים. משום כך בפתיחת עשרת הדיברות נאמר, אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים (שמות כ'). קבלת ישראל את התורה בנעשה ונשמע ללא תנאים, גרמה לה' לאהוב את ישראל, ולבחור בהם להיות לו לעם סגולה, ולהבטיחם שכר גדול בעתיד לבא מבלי שישראל יבקשו שכר. שנאמר, אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם וגומ'. בכך נתן ה' בידי ישראל כח להתגבר על יצר הרע. דהיינו, כשיצר הרע יאמר לישראל, הואיל וכבר קיבלתם את שכרכם מראש, מה הטעם לעמול בתורה? ישראל ישיבו לו: ה' הבטיחנו שכר גדול מאוד גם בעתיד לבא, משום כך כדאי לנו לעמול בתורה. וכן אמר דוד המלך ע"ה, חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך (תהילים קי"ט). הבחירה החופשית היחידה שניתנה לישראל היא יראת שמים. כלומר, בחירה בין קיום המצוות מאהבה ושלא על מנת לקבל פרס, לבין קיום המצוות מיראה על מנת לקבל פרס. אמנם גם כשישראל עושים את המצוות על מנת לקבל פרס ה' משלם להם את שכרם. לפי שאין ה' מקפח כל שכר בריה ובריה. וכן דרשו חז"ל משני הפסוקים הסותרים זה את זה לכאורה. שנאמר, כי גדל עד שמים חסדך (תהילים נ"ז), ונאמר כי גדל מעל שמים חסדך (תהילים ק"ח). ללמדנו שכישראל מקיימים את התורה על מנת לקבל פרס מגיע שכרם רק עד השמים. אך שכישראל מקיימים את התורה מאהבה שלא מנת לקבל פרס מגיע שכרם הרחק מעל השמים עד ה'. יתר על כן למען ישראל המקיימים את התורה על מנת לקבל פרס, גילה ה' את גודל שכר המצוות בתורה. וכן איפשר להם לבוחנו במצות המעשר. שנאמר, הביאו את כל המעשר … ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די (מלאכי ג'). למרות זאת ה' בוחר ומקרב אליו את האדם השלם אשר מקיים את התורה מאהבה לשם שמים כעבד ה', ושלא על מנת לקבל פרס. דהיינו, מתוך הכרה שעצם בריאתו והיבחרותו להיות עבד למלך מלכי המלכים, הוא השכר הגדול שכבר קיבל. לפיכך נתן ה' לעבדיו שלווה ונחת רוחנית, לפי שעבד ה' קיבל עליו עול מלכות שמים, ולכן אין לו שאלות בלתי פתורות ואילו לכופר בה' אין פתרונות בלי שאלות. שנאמר, אתם עדי נאום ה' ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה (ישעיה מ"ג).

ז.

זמן קבלת שכר המצוות הוא בעולם הבא, ניתן ללמוד ממעשה ר' עקיבא המובא בתלמוד:

מעשה שגזרה המלכות על ישראל, שלא יעסקו בתורה. מה עשה ר' עקיבא הלך והקהיל קהילות ברבים וישב ודרש, ומצאו פפוס בן יהודה. אמר לו פפוס לר' עקיבא: אין אתה מתיירא מפני אומה זו? אמר לו ר' עקיבא: אתה פפוס שאומרים עליך חכם אתה? אין אתה אלא טיפש. אמשול לך משל למה הדבר דומה. לשועל שהיה מהלך על שפת הנהר, ראה דגים שהיו רצים לכאן ולכאן. אמר להם: מפני מה אתם רצים? אמרו לו: מפני הרשתות והמכמרות הבאות עלינו. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כדרך שדרו אבותי ואבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות, אין אתה אלא טיפש. ומה במקום חיותינו (בנהר) אנו מתייראים, במקום מיתתינו (ביבשה) לא כל שכן. ואף אנו, בזמן שאנו עוסקים בתורה אנו מתייראים, כשאנו פוסקים מדברי תורה על אחת כמה וכמה. לאחר ימים מועטים, תפסו חיילי המלכות את ר' עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו גם את פפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו: מי הביאך כאן? אמר לו: אשריך ר' עקיבא שנתפסת על דברי תורה, ואוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים. אמרו: כשהוציאו את ר' עקיבא להריגה היה זה זמן קריאת שמע, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מתכוון לקבל עליו עול מלכות שמים באהבה. אמרו לו תלמידיו: רבינו עד כאן. אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה בכל נפשך ואפילו הוא נוטל את נפשך. אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצאה נשמתו באחד. יצאה בת קול ואמרה: אשריך ר' עקיבא שיצאה נשמתך באחד ואתה מזומן לחיי העולם הבא (ברכות סא:) .

ח.

מקורות

על-פי מאמר של חגי רפי שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-04-03.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/sofrim_hagay_prjot_0_9