פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




הנימוק האחרון של משהעריכה

בעקבות חטא העגל, אמר ה' שלא ילווה את בני-ישראל בדרכם לארץ-כנען, אלא ישלח מלאך (ע' מלאך הדרך - מערכה ב ).

משה ניסה "לשכנע" את ה' שילווה את בני ישראל בעצמו, והנימוק האחרון שהשתמש בו היה

(שמות לד ט): "אם נא מצאתי חן בעיניך ד', יילך נא ד' בקרבנו; כי עם קשה עורף הוא , וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו". לדעתי אפשר לראות כאן שני נימוקים:

א. דווקא בגלל שעם ישראל הוא עם קשה-עורף, הוא צריך להרגיש את קרבת ה' כל הזמן, כדי שלא יתפתה שוב לעשות לו "אלהים אחרים אשר יילכו לפניו", כמו העגל.

ב. דווקא בגלל שבני ישראל חוטאים בקלות, הם צריכים שה' יהיה קרוב אליהם כדי שיוכל לסלוח לו לחטאתם (בניגוד למלאך, שאינו רשאי לסלוח כי הוא רק שליח - "כי לא יישא לפשעכם כי שמי בקרבו").

בעקבות הנימוק הזה, קיבל ה' באופן סופי את בקשתו של משה, ואף כרת איתו ברית על כך (לד10): "הנה אנוכי כורת ברית, נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים; וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא, אשר אני עושה עמך". ובהמשך, ירד משה מהר סיני וציווה על בני-ישראל להתחיל מייד במלאכת המשכן (לה4) - כדי שה' ישכון בתוכם מייד, עוד לפני שיגיעו לארץ.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-15.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:הנימוק האחרון של משה

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/jm-34-09