פתיחת התפריט הראשי

ביאור:המבשר לעומת בשורתו - בראי הפסיכולוגיה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בספר "פסיכולוגיה חברתית, כרך ג'" של האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 37, כתוב: "ואולם, הנטייה להרמוניה יוצרת גם אסוציאציות שליליות... התופעה ידועה עוד מימי קדם: רץ, שחזר מן הקרב ובפיו בשורת ניצחון, עוטר בעלי דפנה וקיבל מתנות למכביר, אך מבשר התבוסה – אחת היתה דתו למות. כשם שהחזאי אינו אחראי למזג האוויר, כך גם לא המבשר הוא שחרץ את גורל הקרב. ואולם, מטבענו אנו נוטים לקשר בין תופעות המתרחשות בסמיכות של מקום וזמן, אפילו כאשר אין ביניהן קשר סיבתי של ממש". אבחנה זו יכולה להאיר כמה מקומות בתנ"ך:

המבשר לעלי על מות בניו אמנם יצא נקי:

שמואל א ד יז: "ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם שני בניך מתו חפני ופינחס וארון האלהים נלקחה"

אך המבשר העמלקי לדוד על מות דוד ויהונתן הומת. אך הוא גם טען שהרג את שאול בעצמו, אף כי לבקשתו האחרונה:

שמואל ב א:

13 ויאמר דוד אל-הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן-איש גר עמלקי אנכי. 14 ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את-משיח יהוה. 15 ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע-בו ויכהו וימת. 16 ויאמר אליו דוד דמיך על-ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את-משיח יהוה.

וכן הורגי אישבושת בן שאול הומתו לאחר שבשרו על כך:

שמואל ב ד:

ח וַיָּבִאוּ אֶת-רֹאשׁ אִישׁ-בֹּשֶׁת אֶל-דָּוִד, חֶבְרוֹן, וַיֹּאמְרוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה-רֹאשׁ אִישׁ-בֹּשֶׁת בֶּן-שָׁאוּל אֹיִבְךָ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת-נַפְשֶׁךָ; וַיִּתֵּן יְהוָה לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נְקָמוֹת, הַיּוֹם הַזֶּה, מִשָּׁאוּל, וּמִזַּרְעוֹ. ט וַיַּעַן דָּוִד אֶת-רֵכָב וְאֶת-בַּעֲנָה אָחִיו, בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי--וַיֹּאמֶר לָהֶם: חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר-פָּדָה אֶת-נַפְשִׁי מִכָּל-צָרָה. י כִּי הַמַּגִּיד לִי לֵאמֹר הִנֵּה-מֵת שָׁאוּל, וְהוּא-הָיָה כִמְבַשֵּׂר בְּעֵינָיו, וָאֹחֲזָה בוֹ, וָאֶהְרְגֵהוּ בְּצִקְלָג--אֲשֶׁר לְתִתִּי-לוֹ, בְּשֹׂרָה. יא אַף כִּי-אֲנָשִׁים רְשָׁעִים, הָרְגוּ אֶת-אִישׁ-צַדִּיק בְּבֵיתוֹ--עַל-מִשְׁכָּבוֹ; וְעַתָּה, הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת-דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם, וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם, מִן-הָאָרֶץ. יב וַיְצַו דָּוִד אֶת-הַנְּעָרִים וַיַּהַרְגוּם, וַיְקַצְּצוּ אֶת-יְדֵיהֶם וְאֶת-רַגְלֵיהֶם, וַיִּתְלוּ עַל-הַבְּרֵכָה, בְּחֶבְרוֹן; וְאֵת רֹאשׁ אִישׁ-בֹּשֶׁת לָקָחוּ, וַיִּקְבְּרוּ בְקֶבֶר-אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן.

ואילו אחימעץ מכונה "איש טוב" ולכן מסיק דוד שבשורה טובה בפיו, והוא באמת לא מבשר לו על מות אבשלום בנו, אלא הכושי הרץ אחריו:

שמואל ב יח:

26 וירא הצפה איש-אחר רץ ויקרא הצפה אל-השער ויאמר הנה-איש רץ לבדו ויאמר המלך גם-זה מבשר. 27 ויאמר הצפה אני ראה את-מרוצת הראשון כמרצת אחימעץ בן-צדוק ויאמר המלך איש-טוב זה ואל-בשורה טובה יבוא. 28 ויקרא אחימעץ ויאמר אל-המלך שלום וישתחו למלך לאפיו ארצה ויאמר ברוך יהוה אלהיך אשר סגר את-האנשים אשר-נשאו את-ידם באדני המלך.

לבסוף, גם המשיח הטוב מכונה במקורות רק "מבשר טוב":

ישעיהו נב ז: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אמר לציון מלך אלהיך"

נחום ב א: "הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל כלה נכרת".


תגובותעריכה

העמלקי והורגי איש-בושת הם דווקא דוגמה נגדית. הם לא הומתו בגלל שבישרו רע, אלא בגלל שרצחו.

ואולי זה יכול גם להסביר את דברי דוד על אחימעץ - הוא התרגל, בפרקים הקודמים, שכל מי שמביא בשורה רעה, הוא רוצח. ולכן, כשהוא רואה את אחימעץ, הוא אומר "זה איש טוב, הוא לא רוצח, הוא בטח מבשר בשורה טובה"...

-- Erel Segal Halevi, 2012-11-18 08:26:02

נכון, אף כי העמלקי טען שהרג את שאול כהמתת חסד, עדיין עצם המעשה לא מצא חן בעיניי דוד.

אך בעניין אחימעץ ובשורת הטוב לכאורה כן נראה קשר בין הבשורה ומבשרה, וכן בהמשיח.

כפי שציינתי צריך לדעת גם איך לבשר ואחימעץ מבשר רק על הניצחון ולא על מות אבשלום.

ולכושי שמבשר על כך לא נעשה דבר.

מהביטוי "עוטר בעלי דפנה" שבמקור ניתן ללמוד שמתכוונים לתרבות יוון דווקא.

-- hagai hoffer, 2012-11-18 10:25:22

מקורותעריכה

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה בhagaihof @ gmail.com וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-11-19.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t08b01_3