פתיחת התפריט הראשי

ביאור:הכפלת אותיות השורש

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ישנן מילים שבהן אותיות השורש מוכפלות, למשל "ירקרק", "רכרוכי", "שמנמן". להכפלה זו עשויות להיות שתי משמעויות מנוגדות:

  • חיזוק, למשל "רכרוכי" = מאד רך, "חלשלוש" = מאד חלש.
  • החלשה, למשל "שמנמן" = קצת שמן, וכן הצבעים "ירקרק", "אדמדם", "שחרחר" וכו'.

מהי המשמעות המקורית?

מפרשי המקרא נחלקו בשאלה זו:

  • לדעת רש"י (על ויקרא יג מט) " "ירקרק = ירוק שבירוקים, אדמדם = אדום שבאדומים" ", כלומר, הכפלת אותיות השורש מציינת ריבוי ותוספת;
  • אך לדעת אבן עזרא (שם) " "כפול - לחיסרון" ", וכן (על שיר השירים א ו - המילה "שחרחרת") " "הכפל - למעט" ".

במאמר זה ננסה לברר מי צודק - רש"י או ראב"ע? מהי המשמעות של הכפלת אותיות השורש בלשון המקרא - חיזוק או החלשה?

כדי לברר איזו משמעות נפוצה יותר בלשון המקרא, נבדוק כמה מילים שבהן הוכפלו אותיות השורש:

  • הפועל " התמהמה " = "השתהה זמן רב": לא ברור מה מקורו; ייתכן שהוא נוצר מהמילה " מ ה", ומשמעותו היא "אדם ששואל שוב ושוב 'מה?'"; אם כך, ההכפלה כאן באה לחיזוק ולריבוי.
  • הפועל "
תעתע " והביטוי "מעשה תעתועים" - נובעים, כנראה, מהשורש " תעה ", ומהקשר הפסוקים נראה שהכוונה לתעיה והתעיה גדולה, ואם כך - ההכפלה באה לחיזוק.
  • השם "חברבורו ת" (ירמיהו יג כג): "הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו..."- נובע כנראה, מהשורש " חבר ", כמו השם " ח בורה" = מכה שמשאירה סימן עגול על העור. עורו של הנמר מתאפיין בכתמים עגולים, הדומים לסימנים שנוצרים על העור כשמקבלים מכה; יש הרבה כתמים, אך הם כמובן קטנים וחלשים יותר מחבורה אמיתית. אם כך, במקרה זה ייתכן שהכפל מציין ריבוי (= חבורות רבות), וייתכן שהוא מציין החלשה (= חבורות קטנות)
  • השמות " קשקשת ", "קשקשים" = - לא ברור מה מקורם, אך גם הם יכולים לציין ריבוי (= הרבה בליטות שמכסות את הגוף) או החלשה (= בליטות קטנות).
  • הפועל " כלכל " = "פרנס במשך זמן רב" - לא ברור מה מקורו, אך הוא מתאר פעולה מתמשכת וארוכה; בהתאמה לדעת רש"י.
  • הפועל " כרכר " = רקד וקיפץ, והשם "כרכרה" = מרכבה מקפצת; לא ברור מה מקורם, אך נראה שגם כאן הכפל בא לחיזוק, כמו שנאמר (שמואל ב ו יד): "וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה'..."
  • השם " חלחלה " והפועל "התחלחל" - שורשם כנראה " חול " שעניינו פחד, ומהקשר הפסוקים נראה שמדובר בפחד גדול במיוחד, למשל (ישעיהו כא ג): "עַל כֵּן מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת"- כדעת רש"י.
  • " חלקלקות " - ראו דברים חלקים ; מהקשר הפסוקים נראה שהכפל בא לחיזוק - "חלק מאד".
  • "קלוקל" (במדבר כא ה): "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל"- ע"פ רש"י, משמעו "קל מאד"; בני ישראל התלוננו על כך שהלחם אינו משביע אותם כי הוא קל מדי. אם כך, גם כאן ההכפלה מציינת ריבוי.
  • הצבע "שחרחורת" (שיר השירים א ו): "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי"- ייתכן שהכוונה "שחורה מאד" ביחס לנשים אחרות, וייתכן שהכוונה "שחורה מעט"  - עור שזוף אינו מגיע לצבע שחור ממש ( פירוש הפסוק ) .
  • הפעלים "פרפר", "פצפץ" (איוב טז יב): "שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי וְאָחַז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי וַיְקִימֵנִי לוֹ לְמַטָּרָה"- מקורם אינו ברור, אך מהקשר הפסוק נראה שמטרתו להדגיש ולחזק.
  • "ארץ צלצל כנפיים" (ישעיהו יח א): "הוֹי אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ"- המשמעות אינה ברורה, אך יש אומרים שהכוונה לארץ שיש בה הרבה צֵל, כמו ביערות הטרופיים הנמצאים מעבר לנהרי כוש.
  • השורש  סלסל מורכב, לפי חלק מהמפרשים מהכפלה של השורש "סלל", שמשמעותו "רומם"; מכאן סלסל = רומם מאד, רומם שוב ושוב.
  • הפועל שעשע מורכב, לפי חלק מהמפרשים, מהכפלה של השורש "שעה, שמשמעותו "פנה אל-"; מכאן שעשע = פנה שוב ושוב.

לסיכום, נראה שיש פסוקים רבים יותר המתאימים לדעת רש"י - הכפלת אותיות השורש באה לחיזוק ולריבוי.

עוד מילים כפולותעריכה

כדי למצוא את כל המילים הכפולות, יש לחפש במנוע החיפוש של האתר את הביטוי הרגולרי "(.)(.)\1\2"; כדי להוציא את אותיות אהו"י יש להשתמש בביטוי "([^אהוי])([^אהוי])\1\2".

  • " דרדר "= נרדף ל'קוץ"
  • " עפעפיים " = נרדף ל"עיניים"
  • " ק דקד " = נרדף ל"ראש"
  • " גולגולת " = נרדף ל"ראש"
  • " אבעבועות " = נרדף ל"שחין"
  • " שרשרת "
  • " עקלקלות " = מהשורש " עקל "
  • " בקבוק " = כלי קיבול
  • " גלגל " = שם מקום שבו גלל יהושע את חרפת מצרים מעלינו, וגם - אופן של עגלה; והפועל "גילגל"
  • " צפצף " = השמיע קול כקול הציפורים
  • " שעשע " והשם "שעשועים"
  • " קרקר " = הרס קיר (ע"ע פעלים במשמעות הפוכה)
  • " ג רגרת " = כמו " גרון "
  • " צאצא " = ילד קטן; ייתכן שמקורו בשורש " יצא " (כמו "יוצא חלציים")
  • " כדכד " = מין אבן יקרה
  • " חמרמר "
  • " סכסך "
  • השם הארמי " רברבין " = גדולים ונכבדים.
  • "מנענעים", "צלצלים" = כלי נגינה (שמואל ב ו ה): "ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' בכל עצי ברושים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים", (תהלים קנ ה): "הללוהו בצלצלי שמע הללוהו בצלצלי תרועה"
  • השם "צלצל" = כנראה סוג של ארבה או תולעת (דברים כח מב): "כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל", (איוב מ לא): "התמלא בשכות עורו ובצלצל דגים ראשו"
  • השם "ערער" = מין צמח מדברי (ירמיהו יז ו): "והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב"
  • הפעלים "עירער", "התערער" (ירמיהו נא נח): "כה אמר ה' צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי ריק ולאמים בדי אש ויעפו"
  • הפועל "התקלקל" (ירמיהו ד כד): "ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו"
  • הפועל "קילקל" (יחזקאל כא כו): "כי עמד מלך בבל אל אם הדרך בראש שני הדרכים לקסם קסם קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד", (קהלת י י): "אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה"
  • השם "חרחור" = סוג של מחלה (דברים כח כב): "יככה ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפוך עד אבדך"
  • הפועל "חירחר" (משלי כו כא): "פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדונים לחרחר ריב"
  • השם "צנצנת" = כלי קיבול (שמות טז לג): "ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני ה' למשמרת לדרתיכם"
  • הביטוי "כתובת קעקע" = כתובת חקוקה על הגוף (ויקרא יט כח): "ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני ה'")
  • "זמזומים" = כינוי עמוני לרפאים (דברים ב כ): "ארץ רפאים תחשב אף הוא רפאים ישבו בה לפנים והעמנים יקראו להם זמזמים"
  • התואר "פתלתול" (דברים לב ה): "שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל"
  • השם "ברבור" = מין עוף (מלכים א ה ג): "עשרה בקר בראים ועשרים בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברברים אבוסים"
  • הפועל "טאטא" והשם "מטאטא" (ישעיהו יד כג): "ושמתיה למורש קפד ואגמי מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם ה' צבאות"
  • השם "גרגר" (ישעיהו יז ו): "ונשאר בו עוללת כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה פריה נאם ה' אלהי ישראל"
  • הפועל "שגשג" (ישעיהו יז יא): "ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש"
  • השם "זלזל" (ישעיהו יח ה): "כי לפני קציר כתם פרח ובסר גמל יהיה נצה וכרת הזלזלים במזמרות ואת הנטישות הסיר התז"
  • הפועל "טלטל" והשם "טלטלה" (ישעיהו כב יז): "הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ועטך עטה"
  • השם "סאסאה" ישעיהו כז ח: " "בסאסאה" "בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה ביום קדים" "
  • השם "צחצחות" (ישעיהו נח יא): "ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמתיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו"
  • השם "הבהבי" (הושע ח יג): "זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו ה' לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאותם המה מצרים ישובו"
  • הפועל "זיעזע" (חבקוק ב ז): "הלוא פתע יקומו נשכיך ויקצו מזעזעיך והיית למשסות למו"
  • השם "צעצועים" (דברי הימים ב ג י): "ויעש בבית קדש הקדשים כרובים שנים מעשה צעצעים ויצפו אתם זהב")
  • התואר "סחרחר" (תהלים לח יא): "לבי סחרחר עזבני כחי ואור עיני גם הם אין אתי"
  • הפועל "התלהלה" משלי כו יח: " "כמתלהלה" "הירה זקים חצים ומות" "
  • השם "תלתלים" (שיר השירים ה יא): "ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב"
  • השם "סנסינים" (שיר השירים ז ט): "אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים"
  • השם "חתחתים" (קהלת יב ה): "גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי הלך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הספדים"
  • השם הארמי "הרהורין" (דניאל ד ב): "חלם חזית וידחלנני והרהרין על משכבי וחזוי ראשי יבהלנני"
  • השם הארמי "שפרפרא" (דניאל ו כ): "באדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא ובהתבהלה לגבא די אריותא אזל"
  • הפועל "התמרמר" (דניאל ח ז): "וראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר את שתי קרניו ולא היה כח באיל לעמד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו", דניאל יא יא: " "ויתמרמר" "מלך הנגב ויצא ונלחם עמו עם מלך הצפון והעמיד המון רב ונתן ההמון בידו" "

בפורום "עצור כאן חושבים" כתב דגים  :

" "לצורך חידוש השפה, נאלצו מחדשי השפה לעבוד קשה כדי למצוא מלים מספיקות, שהלא כידוע הלשון העברית המקראית דלה למדי לצרכי השפה היום יומית (וכבר העיר על כך הרמב"ם כשציין את שיקוליו בבחירת הניב שהוא ישתמש בו). רק להזכיר את מלחמת השפות שהיתה בארץ, שהחלה בהחלטה לקבוע את שפת הלימוד בטכניון בחיפה, ובחרו בגרמנית, בטענה שבעברית אי-אפשר ללמד מקצועות מדעיים."

"מפני הלחץ זה הדחק, נתחדשו מלים הרבה בעברית המודרנית ובבת אחת, שלא כתהליך הרגיל של קליטת מלים זרות בשפה. מלים רבות נבחרו והוכנסו לשימוש על פי פירוש מסויים למלה מסויימת. היום באים חכמים בעיניהם ומלגלגים על השימוש המוזר של המלה בשפה."

"למשל: לא מזמן כתב אחד מבעלי הטורים בעיתון משפחה, מאמר מלגלג ותוקפני מאוד נגד ה'עברית', שהיא כולה המצאה חילונית-ציונית זדונית לקלקל את בני ישראל הכשרים. מצער הדבר, שאם כי יש משהו בטענה זו, מכל-מקום כאשר מישהו אין לו מושג בתורת הלשון ובהתפתחות הלשונות, כל דיונו יוצא נלעג וחסר טעם."

"זכורה לי למשל הדוגמה, שנוקט בה הכותב, ומתקצף מאוד, איך העיזו מחדשי השפה ליטול מלים כגון" "אדמדם" "או" "ירקרק" "ולהשתמש בהם במובן מוחלש (אדום חלש או ירוק חלש), בעוד רש"י פירש (" [[ביאור: "ויקרא יג מט" ]] "): "אדמדם" = אדום שבאדומים, "ירקרק" - ירוק שבירוקים!"

"אבל לא ידע הכותב, שכך הוא פירושו של רבי אברהם אבן עזרא!"

"מה פשעם של מחדשי הלשון שהלכו אחר ראב"ע ולא אחרי רש"י בעניין זה?" "

תגובותעריכה

למשל: לא מזמן כתב אחד מבעלי הטורים בעיתון משפחה, מאמר מלגלג ותוקפני מאוד נגד ה'עברית', שהיא כולה המצאה חילונית-ציונית זדונית לקלקל את בני ישראל הכשרים. מצער הדבר, שאם כי יש משהו בטענה זו, מכל-מקום כאשר מישהו אין לו מושג בתורת הלשון ובהתפתחות הלשונות, כל דיונו יוצא נלעג וחסר טעם.

זכורה לי למשל הדוגמה, שנוקט בה הכותב, ומתקצף מאוד, איך העיזו מחדשי השפה ליטול מלים כגון אדמדם או ירקרק ולהשתמש בהם במובן מוחלש (אדום חלש או ירוק חלש), בעוד רש"י פירש ( ויקרא יג מט ): אדמדם = אדום שבאדומים, ירקרק - ירוק שבירוקים!

אבל לא ידע הכותב, שכך הוא פירושו של רבי אברהם אבן עזרא!

מה פשעם של מחדשי הלשון שהלכו אחר ראב"ע ולא אחרי רש"י בעניין זה?"

גם הסיפרא וגם הרמב"ם מדגישים שזה חזק ! (מרש"י אין הוכחה ברורה שהוא מתכוון לחזק או חלש.

והפשט באבן עזרא "אין מיעוט (החלשות) אחר מיעוט (החלשות) אלא לרבות.

אם כדברך. הוא היה צריך לומר מדוע הוא חולק.

-- המפקח, 2011-04-07 22:32:42

שכחתי לכתוב תודה על המאמר הנפלא .

-- המפקח, 2011-04-07 22:33:31

מאמר לעניין

אכן הכפלת המילים באה לחיזוק

ירקרק = רק ירוק

אדמדם = אדום דם

כלכל = כל כל לאמור הכל בשפע [כאשר אומרים בברכת המזון "יברכנו מכל כל"]

סוף דבר מי שכותב מאמר יפה כזה הוא בהחלט ------לא "קשקשן" ----- כי הדברים אינם כקש מבוזים וקלים מלשון "הֲקִלֹּתַ" לאמור כי הדברים מכובדים

(מד) וַיַּעַן אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת אִישׁ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר עֶשֶׂר יָדוֹת לִי בַמֶּלֶךְ וְגַם בְּדָוִד אֲנִי מִמְּךָ וּמַדּוּעַ -----הֲקִלֹּתַנִי ----- וְלֹא הָיָה דְבָרִי רִאשׁוֹן לִי לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי וַיִּקֶשׁ דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל

-- daian moshe, 2011-04-08 08:18:16

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-18.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/1212