ביאור:הכל הבל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

"הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל" (קהלת, א', 2).

מי לא מכיר את התחושה הזאת? אולי אם לא מכירים אות, אבל אני מכיר אותה טוב מאוד. התחושה שלשום דבר אין משמעות מיוחדת, הכול שטויות. והנה בתחושה הזאת מעוגנת בכתובים המכונים כתבי הקודש. אמנם זו לא המסקנה המתבררת מהספר, אך זה שלב חשוב, שאי-אפשר היה להגיע למסקנה בלעדיו. ומהפרט החשוב הזה הספר מתחיל, מה שמחדד את חשיבות הדבר הנאמר.

ובאמת, לאן שלא תסתכל תראה הבל ורעות רוח. נאמר, ישנה הגישה הדתית שאומרת שעל האדם לעבוד על מידותיו, אך מנגד ישנו האדם הטבעי עד שנשאלת השאלה מה רע בו כמו שהוא? והנה, כהתפתחות לנקודה זו הופיע פרויד עם הפסיכואנליזה שברשותו, שאמר לנו שאין לנו להסתכל על הדברים כמו שהם, אלא תמיד מסתתר דבר מה מתחת לפני השטח של הדברים. אך גם הדבר שמסתתר מתחת לפניהשטח של הדברים - איזו חשיבות יש לו? כלומר - אם הכול הוא חסר טעם. וזאת מלבד העובדה שתורת פרויד עצמה היא רובה ככולה הזויה, על-אף שההסתמות עליה בדורנו היא רבה. כך, למשל, בהסתמכותה הבסיסית על המיתולוגיה היוונית ברבים מעיקריה.

אך מנגד, אפשר להסתכל על הכול בצורה שונה: אולי העולם בכל-זאת מתפתח לכיוון כל-שהוא וזוהי מדרגה בדרך התפתחותו. כך שנשאלת השאלה - לאן אנו רוצים להגיע? וממנה מסתעפת שאלה אחרת והיא - האם היעד הוא העיקר, או אולי יש חשיבות גם לדרך?

וחזרה להסתכלות הראשונה: אפילו האהבה, זו הרומנטית, שבה נוטים אנשים רבים לתלות חשיבות רבה ואף להעמידה במרכז מעייניהם ולא בכדי, שהרי האהבה היא באמת מה שעומד במרכז החיים - אף היא הינה, או אפשר לראותה ככזו, בסך-הכול פולס אבולוציוני, שמטרתו המשך קיום החיים בעולם באמצעות ילודה.

אך אנו מחפשים יתר מזה. מדוע אנו מחפשים יותר מזה? ואולי באמת עדיף להסתפק במה שיש לטבע להציע ולהשלים עם כך - ועם המוות - בשלום? ...אך אנו מחפשים יותר מזה. אין אנו יכולים להשלים עם המוות וגם לא עם חיים חסרי משמעות ומובן. עלינו להבין את החלוקה לטוב ולרע, בין היתר. וכאן נשאלת השאלה - האין זהו בדיוק החטא הקדמון על-פי הכתוב? בגן-עדן לא היינו צריכים לחשוב על דברים מעין אלה. ואגב, אדם היה פרה ורבה גם ללא חטא עץ הדעת טוב ורע, שהרי דבר זה נכתב לפני החטא וגם לא הגיוני שהעולם האנושי היה מגיע לסיום עם מותו. אך כל זאת מעט מחוץ לענייננו.

ועוד יש לציין, כי קל מאוד לראות באמירה כי הכול הבל הלך רוח ותו לא ובזאת להקטין את האמירה, אך כפי שראינו האמירה הזאת תופשת עניין מאוד מהותי בחיים האלה. זה לא סתם אדם דכאוני מדבר. ואולי כן? כפי שהוא אומר בהמשך - "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" (פסוק יח). האדם הטבעי, הפשוט, לא מתעמק בדברים האלה וממילא הוא פטור מלתת דין וחשבון לעצמו.

אך האמת היא שעדיף להוסיף דעת, כי יתרון החכמה הוא כיתרון האור, כפי שנכתב בהמשך, וכל הלך הרוח הזה של חוסר המשמעות רק מוביל אותנו דווקא למימד של המשמעות, שהוא קיים, שהרי אם לא כן לא היינו מחפשים אחריו. כלומר - עצם העובדה כי נמצא בנפשנו היסוד המחפש אחר המשמעות אומר שמשמעות זו אכן קיימת. כל שצריך הוא למצוא אותה. ואולי, אם לא למצוא אותה - ליצור אותה, אף שבאמירה זו יש בעייתיות בפני עצמה.

לסיכום, הכל הבל, משמע הכל בלה, הולך וכלה. והמשעות קיימת בדברים הנצחיים או המתחדשים.


מקורותעריכה

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-09-15.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t3101_1