ביאור:הטומאה מידבקת והקדושה לא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

"כה אמר ה' צבאות שאל נא את הכהנים תורה לאמר. הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל השמן ואל כל מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא. ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא" (חגי, ב', 11-13).

מה ששואל חגי את הכהנים הוא בעצם, האם דין הטומאה ודין הקדושה זהים? והתשובה החד משמעית היא - לא. ומכאן אנו יכולים ללמוד, כי שני כוחות אלה אינם שקולים, אלא שיש לכל אחד מהם מאפיינים יחודיים. כמו שפלוס ופלוס זה פלוס, אך מינוס מינוס זה לא מינוס, אלא פלוס. או כמו שיצר הרע נחשב כשייך לעולם זה בלבד ואילו יצר הטוב, או הנשמה, או היות האדם 'חלק אלוה ממעל', באיזה שם שלא נקרא לזה, שייך גם לעולם הבא, כמובן, אך גם לעולם הזה, לפחות לפי משנתו של הרב קוק.

ועוד יש לשאול - האומנם זה כך, האומנם אין הקדושה 'מדבקת'? והרי זכור לנו משה, שהאציל מן הרוח אשר עליו לשבעים הזקנים - והנה קדושה שמתפשטת. אך נוכל לתרץ זאת ולומר, שאין ראי זה כראי זה - כאן זו קדושה שבחומר וכאן קדושה שברוח, שאכן יכולה להיות מושרה על רבים כתוצאה מאחד.

מקורות

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-04-28.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t2202_0