ביאור:החשיבות הבטחונית של המזון

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

במלחמת מכמש, מלחמתו הראשונה של שאול נגד הפלשתים, היתה לשאול בעיה: הוא לא הצליח לגייס אנשים ונשאר עם 600 איש בלבד (שמואל א יג טו). זה מאד מוזר, כי רק לפני שני פרקים, במלחמה נגד עמון (שמואל א יא ח), הוא הצליח לגייס 330000 איש (ראו גיוס לצבא )! מה גרם לשינוי העצום במספר החיילים? ועוד שאלה: בשמ"א יג נראה שהפלשתים שולטים בארץ, כמו שכתוב (שמואל א יג יט):"וחרש לא יימצא בכל ארץ ישראל, כי אמרו פלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית". אבל בשמ"א ז, לאחר נצחונם של ישראל במלחמת אבן-העזר השניה, כתוב: "וייכנעו הפלשתים ולא יספו עוד לבוא בגבול ישראל... כל ימי שמואל". " "" " אז איך פתאום הצליחו הפלשתים להשתלט על הארץ?

אפשר לפרש, שבמילים "כל ימי שמואל" הכוונה לא לכל ימי חייו של שמואל אלא לכל ימי שלטונו, כלומר – לתקופה שלפני המלכת שאול. אבל זה עדיין לא מסביר איך הפלשתים השתלטו על ישראל – מה גרם לשינוי?

דבר דומה לזה קרה גם אצל אחאב מלך ישראל: במל"א יח נראה שאחאב הוא מלך אדיר, ששולט בכל האזור, כמו שאומר עובדיה (מלכים א יח י): "חי ה' א-לוהיך, אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך... והשביע את הממלכה ואת הגוי...". כך נראה גם ממקורות חיצוניים: בכתובת קרקר (נדמה לי) מסופר שלאחאב היה צבא עצום של 2000 מרכבות – הצבא החזק ביותר באזור. ורק שני פרקים אחר-כך (במל"א כ) נראה שאחאב הוא מלך חלש – הוא נכנע ללא תנאי לדרישות של מלך ארם, וגם הצבא שלו קטן מאד – רק 7000 איש (מלכים א כ טו)! מה גרם לשינוי הזה?

נראה לי, שהשינוי הזה קשור לאוכל. בימי אליהו היה רעב כבד במשך 3 שנים (מלכים א יח א) (כנראה שהמשפט שאמר עובדיה במלכים א יח י נאמר על התקופה שלפני הרעב).

אנחנו, תודה לה', לא יודעים מה זה רעב. אבל אנחנו יכולים לתאר לעצמנו, שאנשים שאין להם אוכל – בוודאי גם אין להם מוטיבציה גבוהה לבוא להתגייס. גם אם הם היו באים להתגייס – הרופא בוודאי היה שולח אותם הביתה עם "גימלים", אחרי שהיה רואה את האיברים המצומקים שלהם... כשיש רעב הצבא מתפורר, ולאויבים אין שום בעיה להשתלט על ישראל.

ייתכן שזה מה שקרה גם בימי שאול. לאחר המלכת שאול בגלגל (שמואל א יב יז), ה' כעס על ישראל על כך שביקשו מלך, והוריד להם גשם בימי הקציר. גשם בימי הקציר הוא דבר הרסני: הוא סוחף את היבול שנקצר בשדות ומשאיר את האיכרים בלי אוכל לשנה הקרובה, כמו שכתוב במשלי (כח 3): "... מטר סוחף - ואין לחם" (לכן בנ"י נבהלו וביקשו משמואל: " התפלל בעד עבדיך אל ה' א-להיך ואל נמות"; ראו גם מושלים ומשקעים ). לכן בשנה הבאה היה רעב בארץ, והפלשתים ניצלו את המצב והשתלטו על ישראל.

ייתכן שזה מסביר גם למה היו עברים שהצטרפו לפלשתים (שמואל א יד כא) – הם פשוט רצו אוכל. וייתכן שזה מסביר גם למה שאול השביע את העם שלא יאכלו: שאול ידע כמה בנ"י רעבים, והוא חשש, שברגע שיראו אוכל – הם יתנפלו עליו ויתחילו לזלול, ולא ירצו יותר להמשיך במרדף. ואכן, זה בדיוק מה שקרה ברגע שהגיע הערב ונגמרה השבועה: בנ"י עטו על השלל (שמואל א יד לב) ואכלו אותו על הדם! ייתכן שהביקורת שמתח יונתן על השבועה של שאול לא היתה מוצדקת: בניגוד למה שחשב יונתן – לא כולם כמוהו, לא כולם מסוגלים לטעום קצת דבש ולהמשיך לרוץ.

הרעיון דומה כתוב כבר בתורה - ראו " החשיבות התזונתית של הבטחון ". '

מקורות

על-פי מאמר של ע"פ הרב וינר שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 5 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-05-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim2/okl_wbtxon