ביאור:הגאולה השלמה - בימי ירמיהו, בימי שיבת ציון, ובימינו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בירמיהו כ"ט מסופר על ספר ששלח ירמיהו אל הגולים בבבל, וכך נאמר בסופו (כט 10):
"כי לפי מלאת לבבל 70 שנה אפקוד אתכם, והקימותי עליכם את דברי הטוב, להשיב אתכם אל המקום הזה: כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם... לתת לכם אחרית ותקוה: וקראתם אותי, והלכתם והתפללתם אלי, ושמעתי אליכם... כי תדרשוני בכל לבבכם... ושבתי את שבותכם, וקיבצתי אתכם מכל המקומות אשר הדחתי אתכם שם..."
לפי הפירוש הפשוט נראה, שהנביא מבטיח לעם ישראל שבעוד 70 שנה יהיה קיבוץ-הגלויות הכללי של כל עם ישראל. זה לא התקיים, כידוע, כי בסוף ה70 שנה חזרו רק שבטי יהודה ובנימין (10 השבטים נשארו בגלות). איך זה יכול להיות? שתי אפשרויות:
1. אפשרות אחת היא, שהנבואה בטלה. כפי שהסברתי כאן , על-פי הפשט גם נבואה טובה יכולה להתבטל אם העם לא מקיים את תנאי הנבואה: במקרה זה, ה' נתן לבני ישראל אפשרות לעלות לארץ, אך הם לא רצו לעשות זאת והעדיפו להישאר בבבל, ומסיבה זו (או מסיבה אחרת) הנבואה בטלה והגאולה השלמה נדחתה.
2. ע"פ אברבנאל, הפסוק האחרון ("ושבתי את שבותכם") לא מדבר על התקופה שבסוף ה70 שנה, וכך צריך לקרוא את הנבואה לפי דעתו: "בסוף ה70 שנה אשיב אתכם (רק אתכם) אל המקום הזה, כדי לתת לכם תקווה, ואז - כשתהיו בארץ - תקראו אלי ותתפללו אלי, ואז תבוא הגאולה השלמה, ואשיב את שבותכם ויהיה קיבוץ-הגלויות הכללי".
לפי פירוש זה, שיבת-ציון בימי בית שני (אחרי 70 שנה) לא היתה אמורה להיות הגאולה השלמה. הגאולה השלמה תלויה בחזרה-בתשובה של בני ישראל. אבל כשבנ"י בבבל - קשה להם לחזור בתשובה, ויש סכנה שהם יאבדו תקווה וייטמעו שם. לכן ה' החליט להשיב חלק מבנ"י לארץ, באופן זמני, כדי "לתת להם אחרית ותקווה", ולתת להם הזדמנות להתפלל אליו ולחזור בתשובה 'בנוחות' – בלי הקשיים של הגלות. אם הם היו מנצלים את ההזדמנות ודורשים את ה' בכל לבם – אכן היתה באה הגאולה השלמה, ועמה קיבוץ-הגלויות השלם. אך הם לא ניצלו את ההזדמנות, ולכן חזרו לגלות.
לפי דעתי, אפשר להסביר כך גם את שיבת-ציון בימינו. לתופעה הזו הוצעו הסברים שונים:
- יש אומרים שזו גאולת "בעתה" - שהקץ קרוב וזה לא תלוי במעשים של עמ"י;
- יש אומרים שזו גאולת "אחישנה" - שעמ"י חזר בתשובה בכך שעזב את דרך-החיים הגלותית ולכן זכה לגאולה;
- לפי הפירוש של אברבנאל למעלה, אפשר להסביר את התופעה באופן אחר: במאה האחרונה עם ישראל סבל מאסונות כבדים מאד בגלות, והיתה סכנה גדולה שהוא יאבד תקווה ויאבד בגויים. ה' יתברך ריחם על עמו, ולכן - למרות שהקץ של "בעתה" עוד רחוק, ולמרות שאנחנו לא ראויים ל"אחישנה" - ה' החליט לתת לנו מדינה, כדי שלא נסבול כל-כך ויהיה לנו יותר קל לעסוק בתורה ולחזור בתשובה שלמה. ומכאן והלאה הכל תלוי בנו- אם ננצל את ההזדמנות תבוא הגאולה השלמה, ואם לא - נחזור לגלות ח"ו.
מקורות עריכה
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה במכתב וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-01-01.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvia/yrmyhu/geula