פתיחת התפריט הראשי

ביאור:הגאולה בספר יחזקאל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



הנחת היסוד היא כי בני ישראל עתידים להגאל. למה, ואיזה תהליך גאולה ייווצר? ישנן שלוש תשובות לכך: ברית סיני, ברית מואב, והאזינו.

ברית סיני ( "ויקרא כ"ו, מב" ): "
"וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" ", כלומר ברית אבות. חלק מברית סיני שנדחתה מסיבה לא ברורה לסוף פרשת בחוקתי.
ברית מואב ( "
דברים כ"ח, סג "
): "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ", כל פעם נמוג ליבנו כאשר קוראים את הקללות נראה כאילו אין תקנה. תחושה קשה, קללה סוגרת עניין. פרשת ניצבים הינה המשך הברית. סיבת הגאולה היא החזרה בתשובה.
  • "
האזינו " "
"
משהו מרחף מעל ההיסטוריה ועל מה שעתיד להתרחש. מנבא בציור לירי. "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם (פאה, אזרוק אותם מעליי) אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם...". הסיבה לגאולה הוא חילול ה' במובן הפשוט. כאשר בנ"י בגולה סובלים אזי הגויים אומרים: 'תראה מה קרה לעם שהקב"ה בחר בו'.   בנ"י, עם ה', מתהלך עם השלט 'העם שה' בחר'. והגויים אומרים 'ראו מה היה לנו'.

"   "

אם הגאולה תלויה בחילול ה' - היא תהיה כפויה על בנ"י.

אם הגאולה תלויה בברית אבות - די גבולי, ייתכן שהעם צריכים לשוב בתשובה ואז תיזכר ברית אבות.

אם הגאולה תלויה בתשובה - יכול להיות שהגאולה לא תבוא לעולם.

 

גאולת התשובה היא הגאולה הרצויה. גאולה כפויה היא מידת הדין.

אך בנבואות יחזקאל, מאד ברור מהי ההכרעה שלו לגבי דגם הגאולה (הוא הנביא היחיד שניתן להגיד עליו שכל-כך ברור מה הדגם). בני ישראל מחללים את ה' בעצם הימצאותם בגלות - "עם ה' המה ומארצו יצאו".

" יחזקאל ל"ו "

פס' לא ואילך מתמיהים. מה עושים פסוקים כאלו בתוך נבואת נחמה? באמצע נבואת נחמה הוא מעביר ביקורת ואומר "בושו והכלמו". אף נביא אחר לא עושה זאת.

בכל זאת בנ"י צריכים להתבייש במעשיהם, וזאת בגלל סיבת הגאולה (גאולת האזינו, ולא גאולה מתוך תשובה). ברור מההמשך כי זוהי גאולה כפויה. חלק אפילו לא ירצו להגאל, ובעל כורחם הם יגאלו. אנו מצפים למצוא סממנים והשפעות מסיבת גאולה זו.

" יחזקאל כ' "

פותח בתיאור היסטורי באופן שונה מהמתואר בשמות:
שלב 1
מצרים, הקב"ה מוכיח על חטאיהם, ולא מעניש בשביל שלא יחל שמו בגויים.
שלב 2
במדבר, לא נפרע, שוב על מנת שלא יחל שמו בגויים.
שלב 3
דור הבנים במדבר, כנ"ל.
שלב 4
בארץ, אתם חושבים שאתם יכולים להיטמא כדרך הגויים.   בנ"י לא רוצים להגאל, "והעולה על רוחכם לא תהיה... ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם".

" ההשלכה הראשונה " "

"

לא כולם יזכו להגאל, כולם בעל כורחם יצאו אבל לא כולם נכנסו לארץ. משפט במדבר העמים, לא יעשה לעיני הגויים כי שמו יתחלל עוד יותר. "וברותי ממכם" - ברירה מדויקת. ל"ד, יא: "כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי אָנִי וְדָרַשְׁתִּי אֶת צֹאנִי וּבִקַּרְתִּים כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ". אותו דבר, ארבע לשונות של גאולה – מזכיר את יציאת מצרים. "ושפטתי בין שה בריה לבין שה רזה", "את האובדת אבקש... ואת החזקה אשמיד אותה במשפט". החזקים שותים כמו שצריך, ומלכלכים את המים, אבל מה קורה עם העניות שאין להן כוח לדחוף? מי הכבשה הראויה להגאל ומי לא ראויה להגאל?

" ההשלכה השנייה "

שאלת הבחירה החופשית. לעיתים נביא מביא את אותה נבואה מספר פעמים (יחזקאל 3 פעמים). וזה מביא אותנו להשוות ביניהם ודווקא ההבדלים הדקים הם המשמעותיים. ההקבלה היא בין יחזקאל י"א ול"ו. ההבדל בגופים: י"א – גוף שלישי ("ונתתי להם"), ל"ו – גוף שני ("ונתתי לכם"). כנראה ניבא פעם אחת ומחליט לשבץ זאת פעמיים. ישנו הבדל בתוכן שהופך זאת לנבואה שונה לגמרי (כמעט). ההבדל הוא במטרה:

בפרק   י"א – הליכה ושמירה על המשפטים והחוקים.

בפרק ל"ו: הקב"ה עוזר בשביל שיחזרו בתשובה.

אם בנ"י לא יפנימו אזי ישנה אפשרות לעונש – "דרכם בראשם נתתי" (פרק י"א);

לעומת זאת בפרק ל"ו ישנה אופציה אחת – חזרה בתשובה. המעשים הרעים בזיכרון העבר הרחוק.

בפרק י"א – בנ"י הם הפועלים,

ובפרק ל"ו – הקב"ה הוא זה שפועל. פרק ל"ו הוא סוג של שלילת הבחירה החופשית. עמ"י כפוי לחזור בתשובה. הגאולה כפויה, והתשובה ממילא תעשה כשיבואו לארץ.

ירמיה כ"ט משתמש באותם ביטויים (בעיקר בפס' י'). בירמיה הכול נזרק אל העם ואילו ביחזקאל – "בושו והיכלמו בדרכיכם". דווקא בגלל שזה מסיבה של חילול ה', העיקר חסר מן הספר. ההיבטים הרוחניים חסרים מן הספר. ישנה גאולה לפני שהערכים הופנמו בעם. כי הגאולה הזו אינה סוף פסוק. ישנה נקודת מוצא. מטרת הגאולה היא להראות לגויים את קידוש ה' (ל"ו, לו). מצד שני – "וידעתם כי אני דיברתי ועשיתי נאום ה'" (ל"ז, יג). הביטוי מופיע בשני המקומות, השאלה מי הלומדים. קודם נגאלים ואז מתחיל הלימוד וההפנמה. גם הגויים וגם בנ"י ילמדו וידעו לאחר הגאולה.

יחזקאל מתחיל בתיאור גוג ומגוג. בתחילה תיאורו ואז פתאום באה מלחמה מן הצפון. הקב"ה מושך את גוג כמו חיות בשביל המלחמה בישראל. למה? בנ"י היו כ"כ הרבה זמן בגלות וכל מה שהם רוצים זה מדינה קטנה, שלווה, המושתת על צדק. אז למה פתאום הקב"ה מושך את גוג?   -   פיצוי על חילול ה' הגדול שנעשה בזמן הגלות (מצד אחד ומצד שני לבנ"י).

פרק ל"ט מחדש דבר מה, פס' כ"ט – הסוף: מלמד את בנ"י מה היה התהליך. יש פרספקטיבה אחרת על כל מה שקרה, מבין מה קרה.

יחזקאל מ"ד, יז:   תיאור של הכוהנים. בבהמ"ק ילבשו כל הזמן בגדי לבן. הכוהנים לא יפגשו את העם בבגדיהם. אף ישראל לא יראה את הכוהנים בבגדים (וכן מ"ב, יד*. – לשכות מיוחדות בהן שמו את בגדיהם). חומה – להבדיל בין הקודש לחול. נוצר ניכור בין מקור השכינה לבין בנ"י.

" פרק מ"ה "

תיאור השטח, בכל האזור של המקדש גרים כוהנים ולידם הלויים. מפה בע"מ 55 {לפי הגר"א} - קודם הכוהנים ומתחתיהם הלויים ואז העיר. לפי יחזקאל -   בהמ"ק קרוב לעם. בהמ"ק בהקשר גיאוגרפי קרוב לעם. ובית המלך היה מרחק יריקה מהמקדש.

לו עמ"י היה שב בתשובה, דגם ניצבים היה הדגם כנראה אח"כ. הואיל והמקדש נבנה לשם קידוש ה' ולא מזכויות העם, לכן נוצר ריחוק מן העם. פרק מ"ג, ז ואילך:   " "וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם בִּזְנוּתָם וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם בָּמוֹתָם בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם וְטִמְּאוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וָאֲכַל אֹתָם בְּאַפִּי עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת זְנוּתָם וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם מִמֶּנִּי וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם לְעוֹלָם" " - לא עוד החטאים ישפיעו על המקדש, לא עוד חטאות מנשה, לא עוד יטמאו את המקדש. אין רמז לאווירת הנחמה של "שבע דנחמתא", ישנו חוסר פירגון לעם בגלל שהוא נגאל גאולה כפויה.

"בגדי פשתים ילבשו ולא יעלה צמר" – רק פשתים ולא כלאים. השינוי שיחזקאל עושה – הכוהנים כיום הועלו לדרגת כהן גדול. אבל העם לא עלה ולכן נהיה ריחוק בין העם לכוהנים. בגדי לבן = תוספת קדושה.  

מכנסי בד מופיעים שוב במלאכת הוצאת הדשן – מלאכת גרועה (הכי טוב והכי רע). למה גם פינוי המזבח נעשה בבגדי לבן? פינוי דשן – הפיכת יוצרות, פשטות. הכהן יזכה לשוב לבגדיו בסוף התהליך.

יחזקאל כועס גם על הכוהנים, אין עוד בגדי זהב שאפיינו את הכוהנים, הכהנים יורדים לבגדי לבן, למדרגה הבסיסית (ירידה ברמה).

למה ההדגשה של חילול ה' וגאולה כפויה? אלו שהגדירו את החטא החברתי-מוסרי אזי גם התשובה תהיה חברתית-מוסרית (ניצבים).

היחס בין יחזקאל א' ליחזקאל י': שני הפרקים מתארים את המרכבה. בתחילת הספר המרכבה רק הניעה ולא זזה (תנועה פנימית), כמו רכב שהסטרטר בו פועל. בפרק י' הרכב כבר נע. היה שלב שרק התניעה והיה אפשר לעוצרה. ואז יחזקאל מתאר משהו בין פרק א' לפרק י' שגורם למרכבה לנוע. התיאורים הקשים מתחילים מפרק ח', ה' (ארבעת המראות בבהמ"ק). יחזקאל מתאר שוב ושוב ע"ז. הכול מתחיל מחטא דתי, הכשל שרואה מול עיניו. עקב הכשל הדתי בנ"י גולים, הכשל ממשיך בגלות. הקב"ה לא יכול לחוס עוד על חילול ה' הנורא. והפתרון האבסורדי הוא גאולה כפויה וברור למה בנ"י לא רוצים כי זוהי גאולה במידת הדין (שרק חלק יגיעו לארץ – מדבר העמים?) – תיקון דתי, תיקון של קידוש ה'.

ירמיהו גבולי, גם וגם (חטאים דתיים וחברתיים).

בימי ירבעם השני עולים שני נביאים – הושע ועמוס. שניהם נביאי אותה תקופה, ואי אפשר להשוות ביניהם ולו בפסוק אחד. עמוס מדבר על עוולות חברתיות, ואילו הושע מדבר על חטאים דתיים.

הושע ויחזקאל – פן אחד ובמקביל יש לזכור שיש דגמים אחרים. התמונה תהיה עם זיקה של חברה ודת. רק כאשר יהיו שני נביאים באותו פרק כאשר האחד מדבר על המצב החברתי ואילו השני ידבר על המצב הדתי.

כיום – גאולת יחזקאל, ניתן לאמץ מחדש, ניתן להכריע שדגם הגאולה יהיה כדגמו של ישעיהו.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של הרב יונתן גרוסמן [סיכמה: פרידה נובוגרודסקי] שפורסם לראשונה ביום עיון ישיבת הר עציון וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-01-30.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/geulot3