ביאור:הברכות והקללות הבינלאומיות

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



בטבלה הבאה מפורטות ההקבלות הניגודיות בין הברכות בפרשת "כי תבוא" לבין המחצית הראשונה של הקללות באותה פרשה, לפי הסדר בקללות .

בעניין השינויים בסדר בין הברכות לבין הקללות המנוגדות להן -- ע ' רמב " ן , כלי - יקר ורש " ר הירש .

הקללות הכתובות בכתב כזה הן קללות שאינן מנוגדות לאף אחת מהברכות ; נדון בהן בנפרד לאחר הדיון בפסוקים כה - לה .

לאחר הטבלה נתייחס לחלק מהניגודים בפירוט רב יותר .

<col width="350" /> <col width="38" /> <col width="246" /> <col width="38" />

"הקללה"

" ( " " דברים כ " " " " " ח טו " " - " " מה " " ) "

"פסוק"

"בקללה"

"הברכה"

" ( " " דברים כ " " " " " ח א " " - " " יד " " ) "

"פסוק"

"בברכה"

[ והיה אם לא תשמע בקול ה ' אלהיך , לשמור לעשות את כל מצותיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום ...]

טו1

  וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם-- וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ. .

א

"ובאו עליך כל הקללות האלה" , "והשיגוך" .

טו2

וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ:  כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ

ב

ארור אתה בעיר , וארור אתה בשדה . ארור טנאך ומשארתך . ארור פרי בטנך ופרי אדמתך , שגר אלפיך ועשתרת צאנך . ארור אתה בבאך , וארור אתה בצאתך .

טז-יט

בָּרוּךְ אַתָּה , בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה.

בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ.

בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ.

בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ .

ג-ו

ישלח ה’ בך את המארה את המהומה , ואת המגערת , בכל משלח ידך אשר תעשה , "עד השמדך ועד אבדך מהר  " מפני רע מעלליך אשר עזבתני . ( "כ" )

ידבק ה’ בך את הדבר "-" עד כלתו אתך מעל האדמה "," " "אשר אתה בא שמה לרשתה" " . ( כא )

יככה ה’ בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון "," " "ורדפוך עד אבדך" " . ( כב )

כ-כב

יְצַו ה' אִתְּךָ, אֶת- הַבְּרָכָה , בַּאֲסָמֶיךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ ; וּבֵרַכְךָ--בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ .

'והיו שמיך אשר על ראשך נחשת ; 'והארץ אשר תחתיך ברזל . יתן ה’ את מטר ארצך אבק ועפר : מן השמים ירד עליך , עד השמדך .

כג-כד

יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת-אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת- הַשָּׁמַיִם , לָתֵת מְטַר-אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ, אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה יָדֶךָ; ""

יב1

יתנך ה’ נגף לפני איביך - בדרך אחד תצא אליו , ובשבעה דרכים תנוס לפניו ; והיית לזעוה לכל ממלכות הארץ . והיתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ ; ואין מחריד . ( כה - כו )

יככה ה’ בשחין מצרים ובטחורים ובגרב ובחרס "-" " "אשר לא תוכל להרפא" " . ( כז )

יככה ה’ בשגעון ובעורון ובתמהון - לבב . * * * והיית משגע ממראה עיניך אשר תראה . ( כח - לד )

יככה ה’ בשחין רע על הברכים ועל השקים "," אשר לא תוכל להרפא "-" " "מכף רגלך ועד קדקדך" " . ( לה )

כה-לה

יִתֵּן ה' אֶת-אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ:  בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ.

'יולך' ה’ אתך , ואת מלכך אשר תקים עליך , אל גוי , אשר לא ידעת אתה ואבתיך ; ועבדת שם אלהים אחרים , עץ ואבן .

לו

יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ , כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לָךְ: 

כִּי תִשְׁמֹר, אֶת-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהָלַכְתָּ , בִּדְרָכָיו

ט

והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך ה’ שמה .

לז

וְרָאוּ כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ , כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ; וְיָרְאוּ, מִמֶּךָּ .

 .

י

'זרע רב תוציא השדה ; 'ומעט תאסף , כי יחסלנו הארבה . כרמים תטע , ועבדת ; ויין לא תשתה ולא תאגר , כי תאכלנו התלעת . זיתים יהיו לך בכל גבולך ; ושמן לא תסוך , כי ישל זיתך . בנים ובנות תוליד ; ולא יהיו לך , כי ילכו בשבי . כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל .

לח-מב

וְהוֹתִרְךָ ה' לְטוֹבָה, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ --עַל, הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ, לָתֶת לָךְ.

יא

הגר , אשר בקרבך , יעלה עליך מעלה מעלה ; ואתה תרד , מטה מטה . הוא ילוך , ואתה לא תלונו ; הוא יהיה לראש , ואתה תהיה לזנב . "ובאו עליך כל הקללות האלה" , "ורדפוך והשיגוך עד השמדך" כי לא שמעת בקול ה ' א - להיך לשמור מצותיו וחקתיו אשר צוך .

מג-מה

יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת-אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת-הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר-אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ, אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה יָדֶךָ; וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה.

וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ, וְלֹא לְזָנָב, וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה, וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה:   כִּי-תִשְׁמַע אֶל-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת

יב2 - יג

פסוק טו פותח את המחצית הראשונה של הקללות , והוא מקביל לפתיחה של פרשת הברכות ( פסוקים א - ב ). הפתיחה לפרשת הברכות ארוכה ו ' עשירה ' יותר מאשר הפתיחה לפרשת הקללות . לעומת זאת , הסיום של המחצית הראשונה של פרשת הקללות ( פסוקים מג - מה ) ארוך ועשיר יותר מאשר הסיום לפרשת הברכות ( פסוקים יב 2 - יג ). אך הבדלים אלו אינם פוגעים בהקבלה הכללית בין הפרשות .

בפסוק טו ( וכן בפסוקים מג - מה ) נזכר הביטוי " מצותיו וחקתיו ", במקום הביטוי " מצותיו " הנזכר בחלקים המקבילים בברכות . לעניין זה ע ' בפירוש רש " ר הירש .

פסוקים טז - יט בקללות מנוגדים לפסוקים ג - ו בברכות - כאשר המילה "ארור" מחליפה את המילה "ברוך". הסדר בקללות שונה מעט מהסדר בברכות ; המפרשים ( הנזכרים למעלה ) מתייחסים להבדל זה בדרכים שונות .

בפסוקים כ - כב : המושג "מארה" ( הוא בא מהשורש ' ארר ') מנוגד למושג "ברכה" , אולם בנוסף אליו נזכרו עוד שני מושגים : "מהומה" ו "מגערת" , שאין להם ניגוד בברכות . כדי להבין זאת נחזור על הפירוש שהזכרנו למעלה ( סעיף 2) -- הברכה " "יצו ה" ' "אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך" " אופיינית למצב של מלחמה , שבו אין חקלאות ולכן אוכלים את האוכל שבאסמים . לפי זה ניתן להבין את התוספת , שכן גם "מהומה" אופיינית למצב של מלחמה ( ע ' שמ " א י " ד כ : " "ויזעק שאול וכל העם אשר אתו" , "ויבואו עד המלחמה" ; "והנה היתה חרב איש ברעהו – מהומה גדולה מאד" "; ע ' עוד דברים ז ' כג , ישעיהו כ " ב ה , יחזקאל ז ' ז ); המושג "מגערת" בא מהשורש " גער ", כמו "גערה" ( ע ' רש " ר הירש ), וגם הוא אופייני למצב של מלחמה או עימות ( ע ' ישעיהו ל ' טו : " "אֶלֶף אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ עַד אִם נוֹתַרְתֶּם כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה" ." ע ' עוד : ישעיהו י " ז יג ס " ו טו , שמ " ב כ " ב טז , נחום א ' ד , תהלים ט ' ו ס " ח לא ע " ו ז פ ' יז קי " ט כא ).

לקללות בפסוקים כא - כב ( הכתובות בכתב נטוי ), שאין להן ברכות מקבילות , נתייחס בהמשך .

בפסוקים כג - כד : במקום שה ' יפתח את השמים וייתן מטר על הארץ -- השמיים יהיו מוצקים וסגורים כאילו הם עשויים ממתכת , וגם הארץ תהיה סגורה [ רוזנברג משום - מה כתב את פסוק כג (" "והיו שמיך אשר על ראשך נחשת" ... ") ברשימת הפסוקים הבלתי - משוייכים , אולם לפי התוכן ברור שהפסוק הזה מנוגד לברכה ( פסוק יב ) " "יפתח ה" ' "לך את אוצרו הטוב את השמים" " ] .

בפסוקים כה - לה : במקום שבני ישראל ירדפו את אויביהם בשבעה דרכים - הם ינוסו לפני אויביהם בשבעה דרכים. את הקטע שבפסוקים כח-לד הסברנו בפירוט כאן .

] כאמור, בפסוקים כא - כב וכה - לה מתוארות קללות של מחלות , שאינן מקבילות לאף ברכה; כפי שהסברנו בקישור זה, משמעות הדברים היא מלחמה - לא רק הגויים נלחמים בעם ישראל , כי אם גם ה ' מצטרף אל הגויים , ונלחם בישראל על - ידי מחלות שונות .

בפסוק לו הניגוד בין הקללה לבין הברכה ( שבפסוק ט ) הוא בתוכן ולא במילים : במקום שבני - ישראל יהיו עם קדוש לה ' -- הם יהיו ככל הגויים ויעבדו עץ ואבן . מכיוון שהניגוד התוכני הוא העיקר , אין הכרח למצוא קשר מילולי בין הקטעים , אולם אם בכל - זאת רוצים למצוא קשר כזה - ניתן לראותו בשורש ' הלך ': בברכות בני - ישראל הולכים בדרכיו של ה ', ובקללות הם הולכים לבין הגויים עובדי - האלילים [ ניתן אולי להסיק מכאן , שהמשפט " "והלכת בדרכיו" " שנזכר בברכות אינו חלק מהתנאי אלא חלק מהתוצאה – ' אם תשמור את מצות ה ' א - להיך אז תזכה ללכת בדרכיו '. ברכה זו מזכירה את ההבטחה הטובה שניתנה ליהושע הכהן הגדול ( זכריה ג ' ז ): " "כה אמר ה" "'" "צ" "':" "אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור" "," "וגם אתה תדין את ביתי" "," "וגם תשמור את חצרי" "-" "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" " ] .

הדגש בקללה זו על גלותו של "מלכך אשר תקים עליך" מראה , שהקללה הזאת לא מתארת בהכרח את הגלות הסופית [ בניגוד לדברי רוזנברג , שטען שהקללה הזאת מתארת את הגלות הסופית , ולכן היא ראויה להיכתב בסוף פרשת הקללות . ]

על - פי ההקבלה לברכה ניתן לראות שהעיקר בקללה זו אינו חורבן המדינה והיציאה הסופית לגלות , אלא ההשפלה הלאומית שבהליכה לבין הגויים . השפלה כזאת יכולה לבוא על עם ישראל גם כאשר המדינה עדיין קיימת , למשל -- כאשר מלך ישראל נאלץ להתייצב לפני מנהיגי הגויים ולקבל את פולחניהם ( כפי שעשה אחז מלך יהודה -- ע ' מלכים - ב ט " ז י ; וכפי שעשו הורדוס ובניו בימי בית שני ), או כאשר מנהיגי הגויים מגלים את מלך ישראל וממנים מלך אחר במקומו ( כפי שקרה פעמיים ביהודה לפני החורבן -- ע ' מלכים - ב כ " ג לא - כ " ד יז ; וכפי שקרה גם בסוף תקופת החשמונאים ).

[ המילה " "יולך ה" ' "אותך ואת מלכך" " אינה בהכרח מתייחסת לכל העם – ייתכן שהכוונה לשרים ולנכבדי העם ( כפי שקרה בגלות יהויכין ). ]

בפסוק לז מתואר רעיון דומה : בברכה -- בני ישראל נכבדים וכל העמים יראים מפניהם יראת - כבוד ; ובקללה -- הם נבזים וכל העמים לועגים להם [ רוזנברג שם לב לניגוד זה ולניגוד בפסוק לו , אך טען שהקללה בשתי פסקאות אלו היא רק " וריאציה מקוצרת " לקללה המופיעה במחצית השניה של הקללות ( פסוקים סד - סח ), ולכן שייך גם את הקללה מסוף הפרשה לקובץ הקללות המנוגד לברכות שבפרשתנו . נתייחס לטענה זו כשנדון במחצית השניה של הקללות . ] . גם בפסוקים לח - מב הניגוד הוא בתוכן ולא בצורה החיצונית : בברכה -- בני - ישראל מקבלים עודף , יותר מהרגיל (" "והותרך ה" ' "לטובה בפרי בטנך" ... "), כפי שהוסבר למעלה ; ובקללה -- בני - ישראל מקבלים מעט , פחות מהרגיל על - פי הטבע (" "זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף" ... ") [ רוזנברג טען שהקללה המנוגדת לברכה בפסקה זו היא הקללה בפסוק נד : " "האיש הרך בך והענוג מאד תרע עינו" ... "וביתר בניו אשר יותיר" ... ". אמנם , שתי המילים (" "והותרך" ", " "יותיר" ") הן נטיות של אותו פועל (" הותיר "), אך לפועל " הותיר " יש משמעויות שונות בשני הפסוקים : בברכות (" "והותרך ה" ' "לטובה" ") משמעותו " יתן יתרון " או " יתן יותר ", ובקללות (" "מבשר בניו אשר יותיר" ") משמעותו היא " השאיר ולא הרג ". בחיפוש קשר בין פסוקים יש להתייחס למשמעות של המילים ולא רק לצורתן החיצונית . בהמשך , כשנדון במחצית השניה של הקללות , נראה שהקללה בפסוק נד מתאימה היטב להקשר שבו היא כתובה , ואין טעם להוציאה מהקשרה על - סמך מילה אחת] .

פסוקים מג - מה סוגרים את המחצית הראשונה של הקללות , והם מקבילים לפסוקים הסוגרים את פרשת הברכות .

בדיון בפרשת הברכות שמנו לב לכך , שפסוקים שונים בפרשה מתארים יחסים שונים בין עם ישראל לבין הגויים . גם בפרשת הקללות ניתן למצוא את ניגודם של אותם יחסים , באותו סדר שבו הם מופיעים בברכות :

פסוקים כה - לה : " "יתנך ה’ נגף לפני איביך" - "בדרך אחד תצא אליו" , "ובשבעה דרכים תנוס לפניו" ... " - תבוסה צבאית .
פסוק לו - לז : " "יולך ה" ' "אותך ואת מלכך" ... "והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך ה’ שמה" " - בוז והשפלה .
פסוקים לח - מה : " "זרע רב תוציא השדה" ... "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה" , "ואתה תרד מטה מטה" . "הוא ילוך" , "ואתה לא תלונו" ; "הוא יהיה לראש" , "ואתה תהיה לזנב" " - תבוסה כלכלית .

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה במגדים מא וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-30.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-28-1545