ביאור:האפוד והחושן - אחדות וייחודיות

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בבגדי הכהונה אנו מוצאים פעמיים את פיתוחי שמותם של שבטי ישראל: תחילה, ה' מצווה להניח על כתפות האפוד שתי אבני שוהם:

"ופתחת עליהם שמות בני ישראל. ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדותם...

זכרון לבני ישראל ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון" (כח,ט-יב).

לאחר מכן, קיים ציווי דומה לגבי אבני החושן:

"והאבנים תהיין על שמות בני ישראל שתים עשרה על שמותם פתוחי חותם איש על שמו תהיין לשני עשר שבט" (שם,כא)

וגם כאן המטרה מקבילה:

"ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו בבואו אל הקודש לזכרון לפני ה' תמיד" (שם,כט).

מדוע יש צורך בכתיבת שמות בני ישראל פעמיים לזיכרון לפני ה'?

תשובה: האפוד - אחדות, החושן - ייחודיות

כשמדובר בשתי כתפות האפוד, שמות בני ישראל נמצאים על שתי אבנים מקבילות זו לזו. לכאורה, העובדה שהשמות מחולקים לפי סדר תולדות בני יעקב הייתה אמורה לגרום לפער בין האבן האחת לשנייה, אך לא כך: שתי האבנים נמצאות על כתפיו של הכוהן הגדול, מאזנות זו את זו ושוות זו לזו. דרך זו מבטאת יותר מכל את השוויון של שבטי ישראל לפני ה', ללא יתרון של שבט אחד על משנהו.

המקום היחיד הנוסף בתורה בו נזכרת המילה "כתפיו", היא בתיאור השראת השכינה בגבולות שבט בנימין - "ובין כתפיו שכן" (דברים לג,יב), כשגם שם, כידוע, המקום הנבחר נמצא על קו הגבול שבין יהודה ובנימין, במקום הממצע בין שבטי ישראל.

לעומת זאת, חושן המשפט מדגיש דווקא את ההבדל שבין השבטים. לכל שבט אבן משלו, מיוחדת לו ושונה מיתר האבנים. שכן, בצד הרצון לבטא את השוויון והאחדות שבין שבטי ישראל, קיימת גם מגמה לבטא את הייחודיות והגיוון שיש בכל שבט ושבט. חושן המשפט הוא המקום הטבעי להדגיש את הפן הזה, שכן כל הצורך במשפט נובע מן ההבדלים הקיימים בין האנשים ובין השבטים השונים.

שילוב שתי הגישות

הכוהן הגדול מזכיר אפוא את בני ישראל בעומדו לפני ה', הן בכתפיו - המבטאים את האחדות, הן על לבו - באופן המבטא את הייחודיות.

ויחד עם זאת, האפוד הוא הבסיס, ואליו מחברים את החושן. רק לאחר שקיים בסיס יציב של אחדות, יש ערך לפתח את הייחודיות השבטית. וגם לאחר שייחודיות זו באה לידי ביטוי, עדיין היא צריכה להישאר מחוברת לבסיסה המאחד - "ולא יזח החושן מעל האפוד" (שם,כח).

מקורות

הרב אמנון בזק בעלון שבת בשבתו, תשס"ז