ביאור:האני האמיתי - בראי הפסיכולוגיה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

שמואל ב יח:

י וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד, וַיַּגֵּד לְיוֹאָב; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה רָאִיתִי אֶת-אַבְשָׁלֹם, תָּלוּי, בָּאֵלָה. יא וַיֹּאמֶר יוֹאָב, לָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ, וְהִנֵּה רָאִיתָ, וּמַדּוּעַ לֹא-הִכִּיתוֹ שָׁם אָרְצָה; וְעָלַי, לָתֶת לְךָ עֲשָׂרָה כֶסֶף, וַחֲגֹרָה, אֶחָת. יב וַיֹּאמֶר הָאִישׁ, אֶל-יוֹאָב, ולא (וְלוּא) אָנֹכִי שֹׁקֵל עַל-כַּפַּי אֶלֶף כֶּסֶף, לֹא-אֶשְׁלַח יָדִי אֶל-בֶּן-הַמֶּלֶךְ: כִּי בְאָזְנֵינוּ צִוָּה הַמֶּלֶךְ, אֹתְךָ וְאֶת-אֲבִישַׁי וְאֶת-אִתַּי לֵאמֹר, שִׁמְרוּ-מִי, בַּנַּעַר בְּאַבְשָׁלוֹם. יג אוֹ-עָשִׂיתִי בנפשו (בְנַפְשִׁי) שֶׁקֶר, וְכָל-דָּבָר לֹא-יִכָּחֵד מִן-הַמֶּלֶךְ; וְאַתָּה, תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד.

מצודת דוד: " או עשיתי - רצה לומר, ואף אם הייתי מעלים הדבר לבל יודע, הלא אם עשיתי אותה, הייתי עושה שקר בנפשי, כי המרד בדבר המלך ולשקר בו, יחשב לעון נפש".

הנה כאן הביטוי 'לעשות שקר בנפשי', כלומר להתנהג לא לפי המהות הפנימית שלי, אלא כהצגה חיצונית, כשלעיתים אף הדבר אינו מודע לאדם עצמו. האיש מהסיפור בשמואל לא מוכן לעשות הצגה של דברי שקר לפני המלך, מה גם שהוא בטוח שהוא יתגלה.

הדבר הזה הוא אבן-יסוד בפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית, השואפת לחיים אותנטיים וללקיחת אחריות מתוך אפשרות בחירה - במיוחד זו של רונלד ליינג בספרו "האני החצוי", כפי שמפורט בספר "אישיות: תיאוריה ומחקר" של האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב', עמ' 140-141:

"ליינג טוען, שאצל רוב בני-האדם קיימת הפרדה בין האני הפנימי האמיתי ובין האני השקרי, המסכה שאנו מציגים כלפי חוץ. ההתנהגות שלנו בהתאם לנורמות החברתיות ולנימוסים המקובלים היא חלק מהמסכה המאפשרת לנו להתמודד ביתר נוחות עם הזולת בחיי היום-יום. כאשר העולם שמסביבנו נעשה מבולבל, מאיים, יוצר חרדות קיומיות חזקות, אנו מנסים להתגונן על-ידי הפרדה גדולה יותר בין האני האמיתי והאני המזויף. כאילו ניסינו לומר: "מה שקורה לי, אינו קורה באמת לי, אלא לחלק ממני שאיננו באמת אני", כמו האסיר בבית-הכלא המנסה לשכנע את עצמו שגופו אמנם כלוא אך נשמתו חופשית.

זוהי אכן צורת ההתמודדות של האדם הפסיכוטי. הוא חווה את גופו ואת כל התנסויותיו ומגעיו עם העולם החיצון כשייכים למערכת של האני המזויף, ואילו באני האמיתי שלו אין שום אפשרות לגעת, ולכן גם אין אפשרות לפגוע בו יותר... אפשר לראות את התפרצות הפסיכוזה כניסיון נואש של העצמי האמיתי לתת קיום לעצמו ולפרוץ החוצה מבעד לקליפה של העצמי המזויף".

עם זאת, רבים רואים תפיסה זו כרומנטית ולא מציאותית, כשלדעתם יש בסיס תורשתי ופיסיולוגי למחלת הנפש.

פסיכולוג אקזיסטנציאליסטי נוסף, הידוע מאוד בארץ, הוא ויקטור פרנקל, ניצול שואה, שכתב על חוויותיו בשואה בספר "האדם מחפש משמעות", בו גם הציג את שיטתו – הלוגותרפיה, שאת עמוד התווך שלה ניתן לבטא באמירתו של ניטשה: "מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל 'איך'" (עמ' 143).

ובתנ"ך למשל: בראשית כט כ: "ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה".

וראה עוד התחפשויות בתנ"ך:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t08a28_2.html

יעקב מול יצחק – בראשית כ זיח-כה; תמר מול יהודה – בראשית לח יד-טו; הגבעונים מול יהושע וישראל – יהושע ח ג-טז; דוד מול אכיש – שמואל א כאי ג-טז; שאול מול בעל האוב – שמואל א כח ז-יב; אשת ירבעם מול אחיה הנביא – מלכים א יד א-ו; הנביא מול אחאב – מלכים א כ לח-מא; אחאב – עם יהושפט – במלחמה – מלכים א כב ל-לה, דברי הימים ב יח כט; ודומה – יוסף המתנכר לאחיו, משה ומסווה פניו, האישה החכמה ששלח יואב לדוד וכזבה לו.

ועל כך נאמר: משלי יט כב: "טוב רש מאיש כזב".

ובתלמוד:

"כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש" (ברכות כח א).

ובברית החדשה:

דרשת ההר, מתי 5:

14 אַתֶּם אוֹרוֹ שֶׁל־עוֹלָם עִיר יֹשֶׁבֶת עַל־הָהָר לֹא תִסָּתֵר׃ 15 גַּם אֵין מַדְלִיקִים נֵר לָשׂוֹּם אוֹתוֹ תַּחַת הָאֵיפָה כִּי אִם־עַל־הַמְּנוֹרָה לְהָאִיר לְכָל־אֲשֶׁר בַּבָּיִת׃ 16 כֵּן יָאֵר אוֹרְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי הָאָדָם לְמַעַן יִרְאוּ מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וְשִׁבְּחוּ אֶת־אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמָיִם׃

הראשונה ליוחנן 1:

5 וְזֹאת הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ וַנַּגֵּד לָכֶם שֶׁהָאֱלֹהִים אוֹר הוּא וְכָל־חֹשֶׁךְ אֵין בּוֹ׃ 6 אִם־נֹאמַר כִּי יֶשׁ־לָנוּ הִתְחַבְּרוּת עִמּוֹ וְנִתְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ דֹּבְרֵי שֶׁקֶר אֲנַחְנוּ וְלֹא פֹּעֲלֵי הָאֱמֶת׃ 7 אֲבָל אִם־נִתְהַלֵּךְ בָּאוֹר כַּאֲשֶׁר הוּא בָאוֹר הִנֵּה נִתְחַבַּרְנוּ יָחַד וְדַם־יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ יְטַהֲרֵנוּ מִכָּל־חֵטְא׃ 8 אִם־נֹאמַר שֶׁאֵין־בָּנוּ חֵטְא מַתְעִים אֲנַחְנוּ נַפְשֵׁנוּ וְהָאֱמֶת אֵין בָּנוּ׃ 9 וְאִם־נִתְוַדֶּה אֶת־חַטֹּאתֵינוּ נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לְחַטֹּאתֵינוּ וּלְטַהֲרֵנוּ מִכָּל־עָוֹן׃ 10 וְאִם־נֹאמַר שֶׁלּא חָטָאנוּ לְכֹזֵב נְשִׂימֶנּוּ וּדְבָרוֹ אֵין בָּנוּ׃

מקורותעריכה

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה בhagaihof @ gmail.com וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-12-17.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t08b18_2