ביאור:האם ה' הטעה את בני ישראל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


אחד העניינים הקשים בפרשת מלחמת הגבעה הוא עניין התשובות שה' עונה לשאלות שבני ישראל שואלים אותו ית' במהלך המלחמה.

יש הרבה מקומות בתנ"ך, שבהם בני ישראל שואלים את ה' שאלות על מלחמות או על עניינים ציבוריים אחרים, וה' עונה להם, וכשבני ישראל מתנהגים לפי ההנחיות של ה' - הם מצליחים. במלחמת הגבעה קורה דבר הפוך. ביום הראשון של המלחמה שואלים בני ישראל (שופטים כ יז): " "מי יעלה-לנו בתחלה למלחמה עם-בני בנימין?" "

וה' עונה להם (פסוק יח): " "יהודה בַתחִלה" "

ואכן הם עולים למלחמה, אבל במקום לנצח – הם מובסים, ועשרים ושנים אלף איש מישראל נהרגים!

כאן עוד אפשר "ללמד זכות", כביכול, על התשובה של ה' ית', בכמה נימוקים:

1. ה' לא אמר להם 'יהודה יעלה' , אלא "יהודה בתחלה",  (בניגוד לכתוב בשופטים א' 2: גם שם בני ישראל שואלים שאלה דומה: " " "מי יעלה-לנו אל-הכנעני בתחלה להלחם בו" " ", וה' עונה " " "יהודה יעלה" " "). בני ישראל לא הבינו נכון את דבר ה': הכוונה לא היתה, שיהודה יעלה בתחילה וינצח, אלא שיהודה יובס בתחילה...

2. יותר מכך: בני ישראל כלל לא שאלו אם לעלות למלחמה או לא לעלות; הם כבר מראש החליטו, שהם עולים להילחם, בלי לשאול את ה'. הם רק רצו לדעת מי יעלה ראשון. אז ה' ענה להם: 'טוב, אם אתם בטוחים שאתם רוצים לעלות – אז שיהודה יהיה ראשון...'.

3. לא כתוב בפירוש, שבני ישראל קיימו את ההוראה ושיהודה אכן עלה בתחילה. כתוב רק: " " "ויצא איש ישראל למלחמה" " "..." " (פסוק כ).

אולם נימוקים אלה לא מתאימים לשאלה השניה שבני ישראל שואלים. בפעם השניה בני ישראל שואלים:

" "האוסיף לגשת למלחמה עם-בני בנימין אחי..." "

וה' עונה להם בפירוש:

" "עֲלוּ אליו" " (פסוק כג)

והם עולים, אבל גם הפעם הם מובסים, ועוד שמונה עשר אלף איש נהרגים!

ניתן להציע כמה תשובות.

1. פקודה ולא הבטחה / ע"פ פרשניםעריכה

הפרשנים אומרים, שתשובת ה' לא היתה שקרית, כי ה' לא הבטיח לבני ישראל שינצחו (גם זה בניגוד לכתוב בשופטים א ב: " " "יהודה יעלה הנה נתתי את-הארץ בידו" " ".

  • אבל זה עדיין לא פותר את הבעיה. אפילו אם אין זה שקר – זו הטעיה. הטעיה מעין זו נאסרה בפירוש בתורה, בפסוק (ויקרא יט יד) "ולפני עור לא תתן מכשל", שאחד מפירושיו הוא: שאסור לתת לאדם עצה שתכשיל אותו (ע' תורת כהנים לפסוק - הערת עורך). אז איך ה' ית' עושה דבר כזה ומכשיל את בני ישראל?!

2. עצה רעה כעונש / ע"פ פרשניםעריכה

[ראו רמב"ן על בראשית יט, אברבנאל ומלבי"ם על שופטים כ]

תשובה נוספת היא, שבני ישראל באותו דור היו חוטאים, והגיע להם להיענש.

  • אבל גם תשובה זו אינה פותרת את הבעיה: הקב"ה לא צריך להשתמש בתחבולות 'מלוכלכות' של הטעיה כדי להעניש את החוטאים. להפך: דרכו של הקב"ה היא להזהיר את החוטא כדי שלא ייפגע, כמו שרואים במקומות רבים בתנ"ך.

3. זה מה שהם רצו לשמוע / ע"פ הרב מנשה וינרעריכה

תשובה שלישית היא, שבני ישראל נכשלו כי הם לא באמת התכוונו לשאול האם לעלות או לא. עוד לפני שהם שאלו הם כבר החליטו בלבם שהם עולים, והשאלה היתה רק כדי "לצאת ידי חובה". ומכיוון שהם היו כל-כך להוטים כבר לצאת למלחמה נגד בנימין – ה' ענה להם את התשובה שהם רצו לשמוע והם נכשלו.

  • לענ"ד, התשובה הזאת נכונה חלקית – בני ישראל באמת היו יותר מדי להוטים להילחם בבנימין (ע' במאמר " מספרים במלחמת הגבעה ") אבל נראה לי שיש מקום להסבר נוסף.

4. טעות בהבנת העצה / אראל סגל ע"פ יהוידע קלרמןעריכה

יש הבדל בין שאלת ה' באמצעות נביא ובין שאלת ה' באמצעות כהן. בניגוד לנביא, הכהן לא מקבל את התשובה במילים באופן ישיר; על החושן שנשא הכהן על ליבו היו כל אותיות הא"ב, וכשהכהן היה שואל שאלה – האותיות של התשובה בלטו או האירו, והכהן היה צריך להרכיב מהן את התשובה. אנחנו לא יודעים בבירור איך בדיוק פעל החושן, אבל ייתכן שהאותיות לא הופיעו לפי הסדר שבתשובה, אלא לפי הסדר שבו הן היו כתובות על החושן (עיין שמות כ"ח 30 ובפירושים שם - במיוחד פירוש הרמב"ן. סדר האותיות היה ע"פ שמות שבטי ישראל).

אם זה באמת כך, אז באופן תיאורטי יכולים להיות כמה פירושים לתשובה – כי יש כמה דרכים שונות לסדר את האותיות.

הרעיון הזה נזכר כבר בפירוש "אדרת אליהו" מאת הגר"א על הפסוק (שמואל א א יג-טז): "ויחשבה עלי לשִכֹּרָה":

" "במדרש שמואל רבתא איתא כשרה רבקה רחל והכוונה שהיו עקרות והתפללו על בנים... אך לצרף האותיות היה צריך הכהן על פי רוח הקודש, כי היכולת לצרף האותיות באופנים שונים, לדוגמא כאשר שאלו מי יעלה לנו בתחלה כו' בתחלת ספר שופטים ועלה "יהודה יעלה"... והיתה היכולת לצרף "הוי הד עליו" או "הי על יהודה" ותיבות רבות אחרות... ושאל באורים ותומים שלו ויצאו בולטים או מאירים האותיות ה' כ' ש' ר' והוא צרפם שהוראתם היא "שִכֹּרָה" וצירופם באמת הוא "כְּשָֹרָה" "

למה עלי חשב שחנה שיכורה? ולמה המילה "שיכורה" כתובה בכתיב חסר? -לפי המדרש, עלי שאל על חנה בעזרת החושן, וראה את האותיות (– לפי סדר א"ב):

"ה כ ר ש"

ומכיוון שעוד קודם הוא חשד בה – הוא מיהר להסיק מסקנות ולהרכיב מהאותיות את המילה " שִכֹּרָה ", בעוד שהכוונה היתה ל" כְּשֵרָה " או "כְּשָׂרָה"... ( הערת העורך: יש לשים לב לכך שע"פ המדרש, המצוטט בפירושו של הגר"א עלי היה אמור לקרא "כְּשָׂרָה" ולא "כְּשֵׁרָה", אך פירוש זה לא הוזכר שם כי לפי דעתו, חנה כשֵרה היתה ולכן תמה רק על מעשיה. הסבר זה מדגיש את האמור בפירושו של הגר"א על היכולת לצרף את האותיות באופנים שונים (או בניקוד אחר).)

ייתכן שזה גם מה שקרה במלחמת הגבעה. בני ישראל שאלו את ה' באמצעות פינחס הכהן, והאותיות שהתקבלו היו (– לפי סדר א"ב):

"א ו ו י ל ל ע"

בני-ישראל היו, כאמור למעלה, להוטים מאוד לצאת למלחמה, ולכן הרכיבו מהאותיות את המילים " עֲלוּ אליו " (שופטים כ' 23), אבל למעשה הכוונה היתה אחרת לגמרי: ה' התכוון להגיד להם שמעשיהם " לֹא יועִלו " (הביטוי "לא יועִלו" מופיע בתנ"ך בכתיב חסר - ירמיהו ב ח, או "לוא יועִל", או "לוא יַעֲלו", או "לוא עליו" (המילה "לוא" מופיעה בתנ"ך כמה פעמים בכתיב מלא - בראשית לא לה)

טעות זו היא שגרמה לתבוסת בני ישראל.

ייתכן שהאחריות לתבוסה מוטלת לא רק על בני ישראל, אלא גם על פינחס, הכהן שקיבל את התשובה ופרש אותה (ראה שופטים כ' 28). אנחנו מכירים את פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן מספר במדבר (כ"ה 7). משם אנחנו לומדים כמה קנאי הוא: הוא פועל באופן ספונטני והורג חוטאים בלי לחשוב פעמיים. ייתכן שגם כאן הוא פועל באותו אופן, ומתוך קנאותו הרבה – נחפז להורות לבני ישראל שיצאו למלחמה נגד בנימין. אבל שם, במקרה זמרי וכזבי, הקנאות שלו היתה חיובית והצילה את ישראל ממגיפה, וכאן הקנאות היתה מוגזמת וגרמה לתבוסה.

יש דמיון נוסף בין המקרים: בשניהם העבירה קשורה לגילוי עריות. דמיון מסויים ישנו גם במספרים: בספר במדבר נהרגים במגפה 24,000 איש מישראל, וכאן נהרגים במלחמה 25,000 איש מבנימין. ויש גם דמיון רב בפעולה שננקטת לאחר החיסול: שם – יוצאים למלחמה נגד מדין, אשר בה משתתפים 12000 איש מישראל, והורגים כל זכר וכל נקבה לא-בתולה. וגם כאן – יוצאים למלחמה נגד יבש גלעד, ומשתתפים בה 12000 איש מישראל, והורגים כל זכר וכל נקבה לא-בתולה.

מכאן ניתן ללמוד, שכאשר אדם שואל את ה' שאלה – הוא צריך לנקות את עצמו לגמרי מכל דעה קדומה לגבי הנושא שעליו הוא שואל, כי אחרת, אפילו אם ה' יענה לו – הוא עלול להבין את התשובה לא-נכון.

אולם בפירוש זה ישנן כמה בעיות:

  • הפירוש סותר את הגמרא ביומא (עג ע"ב) שמפרשת את המילה אורים ותומים, אורים - שדבריהם מפורשים, תומים - שהדברים מוחלטים וא"א לחזור מהם (עופר סיון) . מעבר לכך, הפירוש מרוקן מתוכן את האורים והתומים: אם כל תשובה שנותנים האורים והתומים אפשר לפרש בדרכים שונות - אז למה בכלל צריך אותם? אפשר להחליט בדרכים שונות גם בלעדיהם.
הפירוש לא מתאים לפשט הפסוק, כי כתוב שם " ויאמר ה' עלו אליו " - ה' אמר ולא הכהן (ע"פ רותי פולצ'ק) .
 

5. השאלות הראשונות היו לפסל מיכה / שחר מיידנבאוםעריכה

[ע"פ חלק קטן מהשיעור "הפסל והפילגש", שבת נח"ת חשוון ה'תשס"א]

שאילה באלהים נזכרה כמה פעמים בפרק יח: בני דן באו לבית-האלהים של מיכה, בהר אפרים, והלוי שכיהן שם שאל להם באלהים.

גם כאן בני ישראל שאלו בה' בבית-אל, עיר בהר אפרים. ייתכן שהם שאלו בה' באמצעות פסל מיכה! לפי זה ברור למה הם לא קיבלו תשובות נכונות בשתי השאלות הראשונות - השאלה עצמה נעשתה בכלים של עבודה זרה,

וייתכן שזו דעתו של ר' אליעזר (תלמוד בבלי, שבועות לה:) : " "כל שמות האמורים בגבעת בנימין... ר' אליעזר אומר: חול... וכי מבטיח ואינו עושה?!..." ".

השאלה השלישית שונה משתי השאלות הראשונות בכמה עניינים:

  1. לפני השאלה השלישית בני-ישראל חזרו בתשובה (שופטים כ כו) - צמו עד הערב והקריבו קרבנות (כנראה כדי לכפר על חטא השימוש בפסל),
  2. הם שאלו בה' באמצעות ארון ה' (שופטים כ כז).
  3. הם שאלו בה' באמצעות פינחס הכהן (שופטים כ כח). חשוב מאוד מי הוא השואל בה', אומר זאת המרש"א ביומא (שם) וגם ספר החסידים אומר שבזכות זה ששאלו בפנחס הצדיק ניצחו (עופר סיון) .

אז, ורק אז, הם קיבלו תשובה נכונה.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בכף של נח"ת ה'תשנ"ט וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 1999-08-01.

תגובותעריכה

מאת: עופר סיון

אומנם זה רעיון יפה שהם טעו בפירוש של המילות האורים ותומים, אבל זה סותר את הגמרא ביומא (עג ע"ב) שמפרשת את המילה אורים ותומים, אורים - שדבריהם מפורשים, תומים - שהדברים מוחלטים וא"א לחזור מהם.

בהחלט נכון שחשוב מאוד מי הוא השואל בה', אומר זאת המרש"א ביומא (שם) וגם ספר החסידים אומר שבזכות זה ששאלו בפנחס הצדיק ניצחו.וגם דברי שחר סותרים את הגמרא הזו ובשבועות לה ע"ב שמסבירה שהם שאלו בה' אך לא נכון ולכן מהשמים הטעו אותם

מאת: אראל
תודה על התגובה, שילבתי את דבריך בגוף המאמר.
מה שכתבת בסוף דבריך "דברי שחר סותרים את הגמרא הזו ובשבועות לה ע"ב שמסבירה שהם שאלו בה' אך לא נכון ולכן מהשמים הטעו אותם" לא מדוייק:
  • לדעת ר' אליעזר (שם בשבועות) "כל שמות האמורים בגבעת בנימין... חול", כלומר לדעתו בני ישראל לא באמת שאלו בה', וזה מתאים לדברי שחר.
  • גם לדעת ר' יהושע, שאמר שהשמות הם קודש, עדיין יש לפרש שהם שאלו בה' על-פי דעתם והבנתם, אך עשו את זה בכלי של עבודה זרה (כמו שאמר ריה"ל לגבי חטא העגל, שבני ישראל התכוונו לעבוד את ה' אך עשו זאת באמצעות פסל, ונענשו על כך).

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/joftim/mlxmt_gvaa_2