ביאור:האומנם בפורים אנו חוגגים טבח שעשו היהודים בגויים חפי מפשע?

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

האומנם אנו חוגגים בפורים טבח ללא הבחנה שעשו היהודים בשכניהם הגויים החפים מפשע?

האומנם אסתר הייתה אכזרית כל-כך, שלא הסתפקה בהרג עשרה ילדים תמימים, רק משום שהיו בניו של המן, אלא אף ביקשה לתלותם על עץ?

תשובה

למעשה, המן הרשע לא הספיק ליהנות זמן רב מהצלחתו להכריז על הגזֵרה "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים".

הגזֵרה הוכרזה בי"ג בניסן, מרדכי ואסתר הכריזו מיד על צום של שלושה ימים, וביום השלישי הזמינה אסתר את אחשוורוש והמן אל המשתה שעשתה להם. באותו משתה הזמינה את השניים למשתה נוסף למחרת היום, ובמשתה הזה נחרץ גורלו של המן, והמלך ציווה לתלותו על העץ שהכין למרדכי. לכאורה הכול כבר התהפך לטוב כעבור ארבעה ימים בלבד.

אלא שהדברים לא היו פשוטים כלל וכלל. גם לאחר שהמן הרשע נתלה על העץ, עדיין עמדה גזירת ההשמדה בתוקפה.

אסתר באה שוב לפני המלך, "ותיפול לפני רגליו, ותבך ותתחנן לו". היא ביקשה "להשיב את הספרים, מחשבת המן בן-המדתא האגגי, אשר כתב לאבד את היהודים". אחשוורוש משיב לה שהדבר בלתי-אפשרי: "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך – אין להשיב". הוא פותח פתח אחד של תקווה – הוא מתיר ליהודים להגן על עצמם. וכך יוצא צו נוסף, שאינו מבטל את הצו הראשון, המדבר על השמדת היהודים בי"ג באדר, אלא מתיר ליהודים "להיקהל ולעמוד על נפשם, להשמיד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם".

הצו השני אינו מבטיח את הצלתם של היהודים, שכן הגויים רבים מהם פי כמה וכמה, ומי יודע מה תהיה תוצאתה של מלחמה כזאת. היהודים נערכו אפוא למלחמה קשה, שבה קיוו לפגוע בשונאיהם ובמבקשי-נפשם. לולא היו עושים זאת, היו אויבי-ישראל יכולים להשמידם, מכוח צו-המלכות הראשון. זו הייתה אפוא מלחמת-הגנה מובהקת שאין צודקת ממנה.

הנס הגדול היה ש"נפל פחד היהודים עליהם", עד ש"איש לא עמד בפניהם". כאשר הגיע יום הגזֵרה והיהודים יצאו להגן על חייהם, נפל פחדם על אויביהם, וכך יכלו לפגוע בשונאיהם ולהשמיד את צוררי-היהודים. הנס היה, שהצליחו לפגוע בצוררי-היהודים קודם שהצליחו הללו לבצע את זממם.

גם בני המן לא היו תינוקות תמימים. הם היו אנשים מבוגרים, שותפיו ועוזריו של צורר-היהודים. אסתר ביקשה לתלותם על העץ, כדי להפגין לעין כל את דינם וגורלם של צוררי-ישראל, למען ירְאו ויירָאו.

פורים הוא אפוא חג של הצלה מופלאה, שבה הצליחו היהודים לקיים את הצו המוסרי "הקם להורגך השכם להורגו".

מותר בהחלט להרים כוס 'לחיים' בלי תסביכים. פורים שמח!

מקורות

מלחמת-הגנה שאין צודקת ממנה מאת: הרב מנחם ברוד בעלון שיחת השבוע