ביאור:דן בן יעקב - קוים לדמותו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

רש"י דברים פרק לג פסוק כב</title> <style> </style>

רבות נכתב על הפרשנות הפנימית של אופיים של שבטי ישראל השונים. במאמר אנסה לסרטט קוים לדמותו של אחד מהם, שבט דן.

בין דן ליהודה

מעיון קל במקראות ובפרשניהם ניכר דמיון רב בין דן לבין אחיו יהודה.

ישנו דמיון לשוני בין הברכות שקיבלו שניהם.

ברכתו של יהודה מיעקב (בראשית מט ט):" גור אריה יהודה ",לעומת ברכתו של דן ממשה (דברים לג כב):" דן גור אריה ".

אמנם, חז"ל ראו בהבדל לשוני זה, אות להבדל מהותי.

הירושלמי (מסכת עירובין פרק ה ה"א) כותב:" לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין ¹ ] היה נוסע באחרונה וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו הדא הוא דכתיב מאסף לכל המחנות לצבאותם " .

ופירש רבינו אבן עזרא(במדבר פרק א פסוק יט) את המהות של הבדל המיקום:" ואם תסתכל היטב , אז תדע כי הראש הוא הדרום , והזנב הוא הצפון , ולא אוכל לפרש , על כן ראובן בדרום כי הוא הראש , ודן בצפון . ודע , כי לא היו גבורים בשבטים כשבט יהודה , הנמשל לגור אריה , וכשבט דן , הנמשל כן בדברי משה , על כן היו הם בראשונה ובאחרונה ".

לדעת ראב"ע,סיבת היותם של בני דן בסוף אינה רק בגלל ריבויים של בני שבט דן,אלא גם בגלל גבורתם הגדולה, כגבורת יהודה.

ובזוהר(פרשת ויחי דף רמד עמוד ב) הביא סיבה פנימית לעניין המיקום, ואף קישר זאת למיקומו של שבט יהודה:" ת " ח בשעתא דמטי ברכאן לידא דמשה לברכא לכלהו שבטים חמא לדן דהוה קטיר בחויא אהדר קטר ליה באריא הדא הוא דכתיב ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן , מ " ט בגין דיהא שירותא וסופא דד ' דגלין קטיר ביהודה דאיהו מלכא כמה דאת אמר גור אריה יהודה והוא שירותא דדגלין , וסופא דדגלין דן דכתיב דן גור אריה וגו ' למהוי שירותא וסופא קטיר בחד אתר ".

העולה מדברי הזהר, כי מיקומו של דן בסוף המחנה נקבע בגלל מיקומו של יהודה בראשו^²
] ,או יותר נכון, מיקומם של שניהם נקבע במקומות אלו, בגלל המכנה המשותף אשר להם^³
] .

המכנה המשותף,כדברי הזהר,הוא דימוים לאריה או היות אישיותם בתכונתה המרכזית של חיה זו^⁴
] .

תכונתם המרכזית של דן ויהודה

מקובל ליחס ליהודה את ענין המלכות בישראל^⁵
] . במקרא, מלכות מתפרשת כמידה עליונה של ביטול האדם לממלכת ישראל^⁶
] .

כל מעשיו,דבוריו ומחשבותיו,נפעלות ופועלות על ומכלל ישראל^⁷
] .

מצינו,שלא רק באידיאל השלטוני-ממלכתי שוים שבט דן ויהודה^⁸
] ,כי אם אף בציוויי התורה לבנין המשכן והמקדש(פסיקתא רבתי פרשה ו) :" ותשלם כל המלאכה את מוצא כשנעשה המשכן שני שבטים היו שותפין במלאכתן א " ר לוי בשם ר ' חמא בי ר ' חנינא שבטו של דן ושבטו של יהודה שבטו של יהודה בצלאל שבטו של דן אהליאב בן אחיסמך למטה דן , וכן במלאכת המקדש שני השבטים הללו היו שותפין וישלח המלך שלמה [ ויקח את חירם וגו '] ( מלכים א ' ז ' י " ג ) בן אלמנה הוא ממטה דן ושלמה בן דוד שהיה משבטו של יהודה "^⁹
] .

הקב"ה בוחר דוקא בשבטים בעלי הזיקה הלאומית לבנין המקדש.

אמנם,אין הבחירה בהם כמבצעי שליחות ה' בדברי הקדש ענין אלהי לא מובן,שכן הדבר מתבקש מאליו שמשרתי ישראל יבנו את המקדש המשרת את ישראל^¹⁰
] יותר מכל דבר.

ועוד יותר מכך,מתבקשת מדן ויהודה מדריגה שאינה מתבקשת כל כך מכל אחד מישראל(ספרי במדבר פיסקא קלא):" נענה פנחס באותה שעה ואמר אין אדם כאן שיהרגו ויהרג היכן הם אריות גור אריה יהודה ( בראשית מט ט ) דן גור אריה ( דברים לג כב ) התחיל צווח ... ". פנחס דורש מיהודה ודן בדוקא התערבות בתיקון חילול ה' שבחטא השיטים.

המשותף בין יהודה לדן הוא הזיקה הממלכתית-שלטונית^¹¹
] ,האחריות הלאומית, הנדרשת מהם בכל המישורים.

כן גם מצינו, שהמדרש מיעד לשבטים אלו תפקיד מכריע באחרית הימים [בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה צז ט]:" גור אריה יהודה אמר ר ' חמא בר ' חנינא זה משיח בן דוד שיצא משני שבטים , אביו מיהודה ואמו מדן , ובשניהן כת ' אריות גור אריה יהודה , דן גור אריה ( דברים לג כב ) ".

אולם שלא כשבט יהודה אשר ברוב ההסטוריה המקראית התנזר מעבודה זרה (שלא כממלכת ישראל), אצל דן הנטיה לכך שברה כל פרופורציה ביחס לשאר השבטים.

הנה כך הוא בפסיקתא דרב כהנא [פרשה ג יב]:" כל הנחשלים אחריך , ר ' יודה ור ' נחמיה ורבנין . ר ' יודה או ' כל מי שהיה נינוח היה נישול . ור ' נחמיה א ' כל מי שהענן פולטו היה נישול . ורבנין אמרין זה שבטו של דן שפולטו הענן , שהיו כולן עובדין עבודה זרה ". כולן עובדי ע"ז! ועוד בתקופת הניסים הגלויים שבמדבר.

כן מצינו בפסיקתא רבתי [(איש שלום) פרשה כז]:" אמרו המלאכים לפני הקב " ה רבונו של עולם אינו זו ירושלים שנאמר זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה , אמר להם ותמר את משפטי לרשע מכל הגוים , אמרו לו והם עמך ונחלתך אשר הוצאת בכחך הגדול , אמר להם כי שכחוני [ עמי לשוא יקטרו וגו '] , אמרו לו עשה בשביל האבות , אמר להם והאבות מבערים את האש , אמרו לו עשה בשביל הבנים , אמר להם וימרו בי הבנים לא אבו לשמע אלי , אמרו לו עשה בשביל שבטו של יהודה , אמר להם ויעש יהודה הרע , אמרו לו עשה בשביל הגדולים , אמר להם ראשיה בשוחד ישפטו , אמרו לו עשה בשביל השבטים , אמר להם , וגד וראובן וחצי שבט המנשה , בה ' אלהיכם וגו ', אמרו לו עשה בשביל שבטו של דן , אמר להם ויקימו להם בני דן את הפסל ". יחוד חטאו של דן אינו בשאר חטאים כי אם בעבודה זרה.

הדברים כה בולטים עד שאת חטא דן בפני עצמו בוחר ה' להראות למשה לפני מותו(ספרי דברים פיסקא שנז):" עד דן , מלמד שהראהו ארץ דן מיושבת על שלותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה . דבר אחר עד דן מלמד שהראהו שבטו של דן עובד עבודה זרה כענין שנאמר ויקימו להם בני דן את הפסל , וחזר והראהו גואל ישראל שעתיד לעמוד הימנו ואיזה זה זה שמשון בן מנוח ".^¹²
]

כמובן נדרשים אנו לשאלה,במה שורשו של דן שונה מזה של יהודה שזה בבחינת מלך וזה בבחינת מלך,אלא שזה משוך לעבודה זרה וזה לא.

בין דן ליוסף

לבירור ההבדל בין דן ליהודה,נדרשת השוואה בין דן לבין עוד אחד מאחיו.

הנה כך אומר המדרש (בראשית רבה פרשה עג ד):" ר " ה ור ' אחא בשם רבי סימון אמר דן יוסף ובנימין , בזכות דן נפקדה רחל , בזכות דן עמד יוסף ובנימין ".

על פי המדרש, ישנו קשר פנימי בין דן ליוסף. דן הוא הגורם ליוסף להופיע במציאות.

באופן חיצוני, ניכר הקשר בעובדה שיוסף הוא בנה של רחל ודן הוא בנה של שפחת רחל, בלהה.

גם נחלתו של דן,על שני חלקיה,היתה בקרבת נחלתם של בני רחל. במרכז הארץ,ליד נחלת בנימין אחי יוסף מאם ונחלת אפרים, ובצפון הארץ,בגולן^¹³
] ,על יד נחלת חצי שבט המנשה שבצפון עבר הירדן המזרחי.

מקובל לשוות למשיח בן יוסף את הגאולה הגשמית והנצחון על האומות בכח^¹⁴
] .

והנה,אחד השבטים המצטיינים בברכה מעין זו הוא דוקא דן,וכדברי רשב"ם (על בראשית פרק מט פסוק טז):" דן ידין עמו - המפרשו על שמשון לא ידע בעומק פשוטו של מקרא כלל . וכי יעקב בא להתנבאות על אדם אחד שנפל ביד פלשתים וינקרו את עיניו ומת עם פלשתים בעניין רע ? חלילה חלילה . אך על שבטו של דן נתנבא שהיה מאסף לכל המחנות וגם ביהושע כת ' והמאסף הולך אחר הארון . ולפי שהיה הולך כל הימים בין בימי משה בין בימי יהושוע אחר כל הדגלים והיה צריך להלחם ¹⁵ ] עם כל האומות הרודפים אחריהם לזנב הנחשלים אחריהם בדרך , ולהנקם מן האומות ¹⁶ ] , כי גיבורים היו , לכך אמר יעקב דן ידין עמו , ינקום ¹⁷ ] נקמת עמו כאחד כל שבטי ישראל היה נוקם נקמתם ומשמרם מרודפיהם . כמו כי ידין י " י ( את ) עמו וגו ' דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו . וכמו ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה : ".

ואח"כ כותב (שם שם יז):" יהי שבטו של דן נחש עלי דרך - להרוג את האומות : ויפול רכבו - האויבים נופלים לפניו : ".

וקדמו לרשב"ם המדרש [אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד יט]:" ושם הנשיא הגדול אליצפן מבני אהליאב למטה דן , ודגלו לבן כתוב בשחור : שמע ישראל ה ' אלהינו ה ' אחד . ובעת אשר יבקש לצאת למלחמה יצעק הצועק בקול שופר ויבא שר הצבא ויצאו החיילות מאה ועשרים אלף דגלים לבנים קטנים . וכל חדש וחדש יוצא שבט אחד למלחמה והשבט עומד בחוץ שלשה חדשים , וכל מה שיביאו משלל אויביהם יחלקו עם שבט שלהם . ומבני שמשון שבט בן דן אלו על כלם , אין בורחים כלל כי בושה גדולה אצלם , והם כחול הים עתה ואין להם עסק כ " א מלחמה , ובעת שילחמו יאמרו , לא טוב לגבור שינוס , ימות בחור ואל ינוס , יחזק לבו אל ה ', ואומרים כמה פעמים וצועקים כולם יחד , שמע ישראל ה ' אלהינו ה ' אחד , ואז ישמרו כולם "^¹⁸
] .

כך גם מצינו בענין זעמו של יהודה על יוסף,שכן כשבא לידי החלטה להרוס את מצרים בגלל האשמה שהוטחה בשבטים על גניבת הגביע של יוסף,דוקא חושים בנו של דן,הנתפס כגואל החומרי, בא לסייע לו בדבר (בראשית רבה פרשה צג):" אמ ' ר ' יוחנן בשעה שתפס יוסף את בנימן ואמ ' להן לאחיו האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד וגו ' ( בראשית מד יז ), אמ ' לו יהודה , בנימן תתפוס ושלום בבית אבא , מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ארבע מאות פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ ובא אצל יהודה ושאגו שניהם וביקשה ארץ מצרים ליהפך , עליהן אמ ' איוב שאגת אריה וקול שחל ושיני כפירים נתעו ( איוב ד י ) , שאגת אריה זה יהודה דכת ' גור אריה יהודה ( בראשית מט ט ) , וקול שחל זה חושים בן דן , ששניהם משולים כאריה שנ ' דן גור אריה ( דברים לג כב ) ".

ניתן להניח , כי אופיים של דן ויוסף הינו השלמה של אותו משיח^¹⁹
] ,הגואל החומרי הנוקם^²⁰
] באומות.

יתכן כי הנחה זו מסבירה את להיטותו של דן אחר עבודה זרה,שכן נטיתו אל עולם החומר היא כשל יוסף,שגם הוא (שבטו כמובן^²¹
] ) הרבה לחטוא בעבודה זרה^²²
] .

אמנם, דוקא נחיתות זו,טומנת בחובה את מעלת יוסף ודן,כגואלים את ישראל ממדריגה של חומריות 'רעה' למדריגה של חומריות 'טובה' וקדושה.

דן בין יהודה ליוסף

אשיותו של דן כאמור,"נקרעת" בין שני גואלים,משיח בן דוד ומשיח בן יוסף (על כל הופעותיהם במציאות^²³
] ).

מקובל להניח,כי משיח בן יוסף הוא המכין את הקרקע להופעת המלכות השלמה של משיח בן דוד,יוסף הוא הדרך ויהודה הוא המגמה והסוף^²⁴
] .

מעניין לראות בנושא את דברי יעקב ומשה בברכתם לדן והוספת המדרש עליהם (במדבר רבה פרשה יד ט):" ולזבח השלמים בקר שנים כנגד שני דברים שמשלו אביו נחש ושפיפון שנא ' ( בראשית מט ) יהי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח וגו ', ד " א כנגד שנמשל בשני דברים מפי שני בני אדם , יעקב משל אותו לנחש ושפיפון ומשה לגור אריה שנא ' ( דברים לג ) דן גור אריה ".

שפיפון ונחש קשורים לדרך ואורח. הם מזיקים ומרפאים כאחד,אבל הכל בדרך ובשביל,בהם אדם הולך כדי להגיע אל המטרה. השביל,הדרך והאורח אינם מטרה בפני עצמם (באופן הגלוי).

אך משה בוחר להדגיש בדן את מקומו לא רק בדרך אלא גם במלכות המתוקנת,השלמה. " דן גור אריה ".

את פיצול האשיות החיובי הזה מצינו גם במדרש אגדה [(בובר) בראשית פרק מט ט]:" גור אריה יהודה . בתחלה גור כשלטון , ולבסוף אריה כמלך : ד " א גור אריה יהודה . זה משיח בן דוד , שעתיד לצאת משני שבטים , אביו מיהודה ואמו מדן ובשניהם כתיב גור אריה , בדן כתיב [ דן ] גור אריה ( דברים לג כב ) , וביהודה כתיב גור אריה [ יהודה ]".

השלטון הוא זמני,לעומת המלכות הקבועה. מלכות אינה בכח הזרוע אלא ההפך הגמור,היא הפועל היוצא מרצון העם^²⁵
] , ועל כן אין היא כפופה לעולם התמורות של "כל דאלים גבר". השלטון הכוחני השולט לעומת זאת,נתון למערכת שציינו ולכן סופו גם ליפול בשלב כל שהוא.

על כן,דן משולב משתי הדרכים,בחינת יוסף השולט הזמני ובחינת יהודה המלך הקבוע.

כן פירש המיוחס ליונתן בן עוזיאל (בראשית מט יח) את תפילת יעקב בברכת דן "לישועתך קיויתי ה'" בדרך דומה:" ולא לפורקנה דשמשון אנא מודיק דפורקניהון פורקן דשעתא אלא לפורקנה דמשיח בן דוד דהוא עתיד לפרוקה ית בני ישראל ... ". דן הוא זמני כיוסף ולא קבוע כיהודה,על אף שיש בו בחינה של מלכות יהודה,כפי שמצינו לעיל וכן פירש רשב"ם (בראשית מט יח):" לישועתך . דן : קיויתי ה '. אני מקוה ה ' שיושיע אותך וישגבך על האומות ".

ובמקום אחר דורשים חז"ל דברים ברוח זו (ילקוט שמעוני זכריה רמז תקעד):" ובמרכבה הרביעית סוסים ברודים אמוצים כנגד מחנה דן שהיו גבורים ואמוצים שנאמר דן גור אריה , וכתיב יהי דן נחש עלי דרך , והם ארבע מרכבות שבארבע מלכיות כנגד ארבע מחנות דגלים . שבשעה שעשו מעשים לא טובים נפלו אלו ביד אלו גם את זה לעומת זה והאלהים עשה שייראו מלפניו , סוסים אדומים זו מלכות בבל ששפכה כמה דמים בישראל אנת הוא ראשה דדהבא , סוסים שחורים זו מלכות פרס ומדי , תנינה דמיה לדוב שהושחרו פניהם של ישראל בגזרת המן , סוסים לבנים זו מלכות יון שהלבינו פניהם של ישראל בחרופין ובגדופין , סוסים ברודים ואמוצים זו מלכות הרביעית שגזרו גזרות כמה גוונים משונים זו מזו ".

ניתן לומר כי שבט דן,המשולב מנחש ואריה,מדרך וסוף,דוקא הוא^²⁶
] יכול להתמודד לעתיד לבוא עם אותם סוסים ברודים ואמוצים,שגווני גזירותיהם מגוונים ונוראים.

הגבורה והאחריות הממלכתית של דן נצרכת למילוי הכוחות במהלך הדרך לגאולה השלמה, וההבטה שלו לאחרית^²⁷
] ,היא הנותנת כח למגמה זו.

כך כותב הראי"ה קוק בענין תפקידו של דן במהלך הגאולה(באגרות,ח"ד עמ' פט):" על ענין הגבורה שבאורות , הדברים מבוארים שלפי קדושתה של כנסת ישראל הכל הוא קדוש ונשגב לאין חקר . ושמשון שנשתבח בגבורת גופו הוא קדוש ה ', ודן את ישראל לאביהם שבשמים , ונקרא ע " ש הקב " ה ( סוטה י .). ומתוך הצורך הגדול של התגברות הקדושה בעולם באחרית הימים ע " י כנס " י , מוכרחת גם הגבורה הגופנית להתעורר ברב כח . ועל עובדי ה ' באמת החובה מוטלת לזכור את היסוד הפנימי של הגבורה , בגבורה קדומה ברוחניות ... וכשם שהעבודה הפנימית של קדושי עליון שבדורות כולם היא נמשכת מהשפעת קדושתו של בניהו בן יהוידע ע " ה , כן כל העבודה של התגברות הגבורה הגופנית בכללות כנס " י היא נמשכת מקדושת נזיר אלקים שמשון הגבור ע " ה ".

לדברי הרב קוק,קדושתו של דן היא קדושת הגבורה הגופנית^²⁸
] הכלל-ישראלית,הנצרכת לשלמותה של כנסת ישראל במהלך הגאולה(כמהותו של יוסף) ובגאולה עצמה(כמהותו של יהודה).

סיכום

דמותו של דן,האדם והשבט,איננה ברת סיכום.

זאת משום שדן שייך לפי דברינו במאמר הן לדרך ולתהליך במעלה הגאולה והן למגמה ולסוף עצמם. דבר שלמעשה אכן אינו בר סיכום, כיון שהוא הולך ואור עדי עד.

שיוינו לדן מזיגה של יוסף ויהודה אחיו, כשהוא מתווך בין המידות והאישים, ומופיע מצב שלם מתוך שתי הדמויות.

1] כן הוא גם במסכת בבא בתרא (קמג:):"ובני דן חושים שהיו מרובים כחורשה של קנים".

2] עיין בזהר שם בקטע שלפני זה,בענין חטאו של דן שהחטיא את ישראל בע"ז כמה פעמים,שהקישור ליהודה הוא רפואה לנטיתו זו. ויעויין גם בשל"ה הקדוש (תושב"כ על פרשת וזאת הברכה בחלק 'דרך חיים תוכחות מוסר') שכתב: "ודבר זה רומז על התעוררות איזהו גיבור הכובש את יצרו שלא יזכר לו הראשונות,אדרבה זוכה לשינוי השם למעליותא,כמו כאן נתהפך מהנחש להיות נקרא גור אריה".

3] וכדברי הכלי יקר (בראשית מט טז):"יאמר שאע"פ שבדגלים יהודה נוסע בראשונה ודן באחרונה,מכל מקום ישוה לו גם הוא שידין את עמו כאחד המיוחד...הוא יהודה...וכמו שאמר במלך המשיח שיבוא מיהודה...כן יהיה דן נחש עלי דרך...שמדבר ברשעי ישראל שידין אותם ויכלה הקוצים מן כרם ה' צבאות".

4] מלכות, כעין מה שבמדרש תהלים (מזמור כב פסוק כח):"...לפי שהאריה מלך על כל החיות והבהמות...".

5] למשל בבראשית רבה (פרשה צט,ח):"לא יסור שבט מיהודה ,זה כסא מלכות".

6] בעצת הזקנים לרחבעם (שהיו זקניו של שלמה ג"כ,וצדקו בדבריהם במשפט ההסטוריה המקראית) מצינו (מלכים א פרק יב):"וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הָיוּ עֹמְדִים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי לֵאמֹר אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב אֶת הָעָם הַזֶּה דָּבָר:

וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים:

והרמב"ם (בהלכות מלכים ב ו) הביא את המלצתם לרחבעם כהדרכה ראויה לכל מלך בישראל:"כשם שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול,וחייב הכל בכבודו,כך צוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל שנאמר 'ולבי חלל בקרבי',ולא ינהג גסות לב בישראל יותר מדאי,שנאמר 'לבלתי רום לבבו מאחיו',ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים,ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם,ויחוס על כבוד קטן שבקטנים... ואומר 'אם היום תהיה עבד לעם הזה וגומר',לעולם יתנהג בענוה יתירה".

ועיין מאמרי ראיה א 38 ועולת ראיה א קצז.

7] גם זה פשוט,כפי שמצינו בכל מלכי יהודה וישראל,שמגמת הצדיקים שבהם (לפחות) היתה בעיקר למען העם, הן בתפילותיהם הן במעשיהם.

8] בחפיפה מסוימת בין האישים.

9] כן הוא גם בבמדבר רבה (וילנא) (פרשה יד ט) בענין קדימותו של דן לאחיו בהקרבת קרבן הנשיאים:"ביום העשירי נשיא לבני דן אחיעזר בן עמישדי הרי נותרו שלשה שבטים דן ואשר ונפתלי מה ראה דן להקריב תחלה להם לפי שאביו הקישו ליהודה כמה דתימא (בראשית מט) דן ידין עמו וגו', כמיוחד שבשבטים זה יהודה לפיכך היה ראש לאלו שנשארו כשם שיהודה היה ראש לכולם".

וכן במדרש אגדה (בובר) (במדבר פרק א יב) בענין הנ"ל:"לדן אחיעזר בן עמישדי. לפי שדן אביו נעשה אח ליהודה במלכת המשכן, שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל וגו' (שמות לה ל) , ואמר (ואתו) אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שם שם לד) , ואין עזר אלא יהודה, שנאמר ועזר מצריו תהיה (דברים לג ז) , וכן נאמר על דוד שהיה מלך כי הוא משבט שנקרא עזר, שנאמר שויתי עזר על גבור (תהלים פט כ) , וכן יעקב אמר דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל (בראשית מט טז) , כמיוחד שבשבטים, וזה היה יהודה ולכך נקרא בן עמי שדי, שדן עמו כיהודה, וכן את מוצא כשם שנקרא יהודה אריה , כך דן נקרא אריה, לכך נקרא נשאי שבטו אחיעזר בן עמישדי".

10] כמו שרואים למשל בתפילת שלמה (במלכים א פרק ח כט):"לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחוֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:

וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ:".

11] ולא מלכות,המיוחדת ליהודה,והרגיש בזה כבר יונתן ותרגם בבראשית (מט יח) בענין ברכתו של יעקב לדן וסיומה בתפילה "לישועתך קיויתי ה'":"...ולא לפורקנה דשמשון אנא מודיק דפורקניהון פורקן דשעתא אלא לפורקנה דמשיח בן דוד דהוא עתיד לפרוקה ית בני ישראל".

וכן כתב רמב"ן (על בראשית מט טז):"והזכיר ידין,כי היה הנוקם הזה שופט,לא מלך". אולם מצד שני יש לו שייכות למלכות (שם):"ויתכן שיהיה כאחד שבטי ישראל,כמיוחד שבשבטים,הוא יהודה". הוי אומר ממלכתיות כן,מלכות ממש לא.

ואמנם,מצינו שיעקב נסתפק באשיותו של דן,ובתחילה אכן חשבו למשיח (בבראשית רבה פצ"ח):"לישועתך קיויתי ה'. לפי שהיה אבינו יעקב רואה אותו וסבור בו שהוא מלך המשיח,כיון שראה אותו שמת אמר אף זה מת,לישועתך קיויתי ה'".

12] כן הוא גם במסכת שבת (דף סז עמוד ב):"רבי יהודה אומר: אין דן אלא לשון עבודה זרה, שנאמר הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן".

13] אמנם זו אינה נחלתו ה'רשמית', אך בה התישב.

14] למשל במאמר הגאולה המיוחס לרמב"ן(עמוד רצא בכתבי הרמב"ן הוצאת מוסד הרב קוק):"כי אז יתגלה משיח בן אפרים... כי ארבעים שנה ילך ויקבץ מן הנידחים וילחם מלחמות וימות במלחמת גוג,עד שיתגלה משיח בן דוד וינצח אותם ויאספנו אוסף שלם ויטהר אותנו". משיח בן יוסף גואל גשמי. וכן מודגש לכל אורך 'המספד בירושלים' לראי"ה קוק.

15] ורד"י אברבנאל רואה הבדל בין שיטת הלחימה של יהודה לזו של דן בבראשית מט יז:"יהי דן. אינו כיהודה לעשות גבורתו ברוב עם כי אם כלסטים מזוין שאינו נלחם פנים אל פנים".

16] ובפירוש דעת זקנים מבעלי התוספות וכן בפירוש הרא"ש (לדברים לג כב) מצינו גם צד של שמירה על ישראל וארצם,ולא נקמה בלבד:"דן גור אריה.שהיה עומד על הספר ושוקד ושומר על ישראל שלא יכנסו אויבים לארץ". וכן משמע בהמשך הרשב"ם שהבאנו:"...ומשמרם מאויביהם...". וכן פירש גם ר"י בכור שור (בבראשית מט יז):"שהיה דן אחרון לדגלים,וגם בא"י היה עומד על הגבול,וכשהיו שונאים באים על ישראל,בו היו פוגעים תחילה,והוא נלחם בהם ומונע אותם מלעבור". וכן בפירוש רד"י אברבנאל (לבראשית מט יז):"דן מאסף לכל המחנות במדבר ומגין עליהם,כנחש המכניס זנבו באמצע ומגביה ראשו לראות אם אין אויב".

17] ומעין זה מצינו במדרש בראשית רבה (פצ"ט) על שמשון הבא משבט דן:"יהי דן נחש עלי דרך. כשם שהנחש נקמן,כך היה שמשון שנאמר ואנקמה נקם אחת". וכן הוא בנוסח דומה בתנחומא (ויחי אי"ב).

18] ובענין גבורתם המיוחדת של בני דן מצינו מדרש יוצא דופן מכמה בחינות,אך מדגיש את נאמנותם לאחיהם בצד גבורתם [אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד שנו]:"אמרו רבותינו בשעה שעמד ירבעם בן נבט ועשה שני עגלים מזהב והחטיא את ישראל ונחלקו במלכות בית דוד, כנס עשרת השבטים מישראל ואמר להם צאו והלחמו עם רחבעם ועם יושבי ירושלם. אמרו לו נלחמים אנו עם אחינו בני אדונינו דוד מלך ישראל ויהודה? עלו אליו זקני ישראל וא"ל אין לנו בכל ישראל גבורי חיל ואנשי מלחמה כשבט דן צוה אותם שילחמו עם יהודה. מיד א"ל ירבעם לבני דן צאו והלחמו עם יהודה ובנימין. א"ל בחיי אבינו דן אין אנו עושים מלחמה עם אחינו ולא נשפוך דמם חנם. מיד נטלו בני דן חרבות קשתות וחצים ורמחים ומסרו עצמם לעשות מלחמה עם ירבעם עד שהצילם ה' מלשפוך דמי אחיהם, והיו מכריזין בכל שבט דן ואומרים נוסו בני דן וצאו מארץ ישראל ונלך אל מצרים. ויועצו על ארץ מצרים להכחידה ולהרוג את כל יושביה, א"ל נשיאיהם אנה תלכו הלא כבר כתוב בתורה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם (שמות י"ד י"ג) ועוד היו יועצים על עמון ומואב, וכשראו כתוב בתורה שהקב"ה מנע את ישראל מלירש גבולם נתן להם הקב"ה רוח טובה והיו בני דן עולים נגד נהר פישון ונוסעים על הגמלים וחונים עד שהגיעו לנהרי כוש ומצאו הארץ שמנה טובה ורחבה, שדות וכרמים גנים ופרדסים, ולא מנעו יושבי הארץ את בני דן משבת עמהם וכרתו להם ברית, והיו בני כוש פורעים להם מס וישבו עמהם שנים רבות עד שפרו ורבו עד למאד".

19] וכן רמז הרקנטי (בפרשת ויחי מט יז):"יהי דן נחש עלי דרך. המשילו לנחש רמז לנחש הקדמוני." ופירש שם ר"מ יפה בפירושו לבוש אבן יקרה (ד"ה 'ואתה תשופנו עקב'):"פירוש שהוא רומז לעטרה שהוא כח נחש הקדמוני". וזה קרוב למדריגת יוסף גם כן.

20] כפי שהבאנו לעיל בשם רשב"ם ועוד,וכן כתב החזקוני (בראשית מט יז):"יהי שבטו של דן נחש עלי דרך להרוג את האומות".

21] כידוע,כמו בהושע (פרק יד):"אֶפְרַיִם מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא:".

22] בענין הקשר שבין נטיה חומרית יצרית לעבודה זרה,ולא רק טעות שכלית גרידא בהבנת האלוקות,יעויין למשל בנצח ישראל למהר"ל (פ"ג) בענין תשובת מנשה מלך ישראל לרב אשי (בחלום) על זלזולו בו שעבד ע"ז:"כי רב אשי היה סובר כי היו טועים אחר הע"ז,ולא היה הדבר הזה משום יצרם הרע שהיה גובר בהם,רק בשביל שלא היו חכמים כ"כ ולכך טעו אחר הע"ז. והשיב לו כי דבר זה אינו,כי חכמים היו,רק בשביל שהיה היצר גובר בם היו עובדים ע"ז...".

23] וכן בין שתי נחלותיהם,שכן נחלת דן הראשונה במישור החוף,קרובה ליהודה לבנימין ולאפרים כאחד.

24] למשל יעויין ברמב"ן (שמות יח ט) שכתב:"והנה כל אשר עשו משה ויהושע עמהם בראשונה יעשו אליהו ומשיח בן יוסף עם זרעם". משמע שמב"י הוא המכין לגאולה,כמשה ויהושע.

ובמאמר הגאולה (עמוד רצא בכתבי הרמב"ן הוצאת מוסד הרב קוק) הוסיף וכתב:"כי אז יתגלה משיח בן אפרים... כי ארבעים שנה ילך ויקבץ מן הנידחים וילחם מלחמות וימות במלחמת גוג,עד שיתגלה משיח בן דוד וינצח אותם ויאספנו אוסף שלם ויטהר אותנו". מלחמות והתקדמות לבית יוסף וטהרה ושלמות לבית דוד.

25] כפי שמצינו במשיחתו השניה של דוד על ידי בני יהודה,שכתב בטעם הענין רד"ק (בשמואל ב פרק ב ד): "וימשחו שם את דוד - ואעפ"י שכבר היה נמשח ע"י שמואל אעפ"י כן בעת שקבלוהו עליהם למלך משחוהו:"

הרי שהמלך נפעל מרצון העם לקבלו.

26] ונראה שדוקא בחינתו של דן יכולה לעמוד מול הרשעות הזו,כדברי ר"י בכור שור על בראשית (מט יח):"לישועתך קיויתי ה'. אני מקוה אל הקב"ה ומצפה לו שיושיעך,שכל זמן שהקב"ה מושיע אותך,אין ישראל יראים,שאתה עומד כבריח".

27] כפי שמצינו בדברי המדרש בבראשית רבה (פצ"ח) בענין ברכתו של דן "לישועתך קיויתי ה'":"לישועתך קיויתי ה'. א"ר יצחק הכל בקיווי: יסורין בקיווי,קדושת השם בקיווי,זכות אבות בקיווי,תאוותו של עוה"ב בקיווי...". ברכתו של דן היא יסוד הקיווי והצפיה קדימה.

28] ואף שלפעמים דומה שגבורה גופנית זו היא חיצונית, כתב ר' מרדכי יוסף מאיזביצא (מי השילוח,ליקוטים מנביאים,ספר יהושע פ"א פס' ד):"ויהושע בקע את הירדן שירדן בעולם נגד כבד באדם שמורה על כעס...אכן משורשו ממקום שיוצא שם הוא נקי שיוצא מחלק דן ממערת פמייס כדאיתא בגמרא...ובדן נאמר יהי דן נחש היינו שכעסו הוא נקי...ולכן עברו בתוך הירדן בחרבה שנתבררו שכעסם הוא רוגזא דרבנן".

מקורות

על-פי מאמר של הרב ברוך אפרתי שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-05-08.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/sofrim/efrati/dan