ביאור:דין ביכורים בזמן שאין המקדש קיים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
דין ביכורים בזמן שאין המקדש קיים / אברהם ווייס
א. מבוא – הביכורים והמקדש עריכה
מצוות ביכורים היוותה ציר מרכזי שקישר את ישראל היושב על נחלתו, תחת גפנו ותחת תאנתו, לבית המקדש בירושלים. החל מחג השבועות, במשך חודשים ארוכים, עלו גלים גלים של קהילות מעם ישראל לקיים את מצוות הבאת הביכורים למקדש. הביכורים הובאו משבעת המינים – ברוב עם ובחגיגיות, והיו מלווים בשיר, בהקרבת קרבנות ובלינה בירושלים. במקרא הביכורים הנאמר עם הנפת הביכורים לפני המזבח 'נסגר המעגל': הקורא סוקר את המסלול שראשיתו בגלות יעקב לארם ולמצרים, וממשיך דרך השעבוד, ליציאת מצרים, לכניסה לארץ, ועד ליום הזה שבו עומד איש ישראל לפני ה' ומביא לפניו את ראשית יבולו. לאחר הנחת הביכורים לפני המזבח הם ניתנו לכהנים, ואלו אכלום בקדושה ובשמחה בירושלים. כל זאת כשהמקדש היה קיים.
במאמר נעסוק בשאלות הנוגעות לזמן שבו אין המקדש קיים: דין מצוות ביכורים כשאין מקדש, והאם יש אפשרות להקדיש ביכורים בזמן הזה. לסיום – נסקור מספר שאלות שהתעוררו בהקשר זה עם שיבת ציון בדורות האחרונים.
ב. האם יש מצווה להפריש ביכורים בזמן הזה? עריכה
פסוקי התורה עריכה
מצוות ביכורים מוזכרת בתורה בהקשר של הבאה לבית ה', למקדש:
| ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' א-להיך לא תבשל גדי בחלב אמו | ||
| – (שמות כ"ג, יט). | ||
אותו פסוק חוזר כלשונו גם בפרשת כי תשא (שמות ל"ד, כו). היחס לביכורים כאל קרבן המוקרב לה' מופיע גם בפרשת ויקרא:
| קרבן ראשית תקריבו אתם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח | ||
| – (ויקרא ב', יא-יב). | ||
חז"ל מבארים שהפסוק עוסק במצוות ביכורים, אשר קרבים לה' (במקדש) , אם כי הם אינם עולים למזבח עצמו. גם בפרשת הביכורים שבפרשת כי תבוא מודגשת העלאתם אל המקדש:
| והיה כי תבוא אל הארץ ... ולקחת מראשית כל פרי האדמה ... והלכת אל המקום אשר יבחר ה' א-להיך לשכן שמו שם: ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' א-להיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו: ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' א-להיך | ||
| – (דברים כ"ו, א-יא). | ||
בפסוקים אלו מפורש שהמצווה כוללת הליכה אל מקום המקדש, וכן הנחה לפני המזבח.
דרשות חז"ל עריכה
חז"ל דרשו את הפסוקים ולמדו מהם שמצוות ביכורים אינה נוהגת אלא בנוכחות מקדש ומזבח. התוספתא מדייקת מלשון הפסוקים שבספר שמות שאכן המצווה נוהגת רק בזמן שהמקדש קיים: ומפני מה אמרו בכורים אין נוהגין אלא בפני הבית משום שנאמר: "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך". כל זמן שיש לך בית – יש לך בכורים; אין לך בית – אין לך בכורים (תוספתא שקלים פ"ג הכ"ד). דרשה דומה מאוד מופיעה בספרי דברים: "והניחו לפני מזבח ה' אלהיך". כל זמן שיש לך מזבח – יש לך בכורים; וכל זמן שאין לך מזבח – אין לך בכורים (ספרי דברים, כי תבוא פסקה ש'). ניתן להבין שתהיה מחלוקת בין התוספתא ובין הספרי, כגון במצב שבו יש מקדש אבל המזבח פסול, לפי התוספתא תהיה מצווה להביא את הביכורים, ואילו לפי הספרי לא תהיה מצווה. כן להיפך: אם יש מזבח ללא מקדש, לפי התוספתא ודאי שלא ניתן להביא ביכורים אך לפי הספרי ייתכן שניתן להביא ביכורים. עם זאת, ייתכן שהספרי והתוספתא משלימים זה את זה, ומשניהם ביחד עולה שמצוות ביכורים קיימת רק כאשר יש גם מקדש וגם מזבח .
ההלכה עריכה
דין ביכורים בזמן הזה מופיע במשנה במסכת ביכורים: יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בבכורים – שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן ויש להם שיעור ונוהגים בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית... הרי אלו בתרומה ובמעשר, מה שאין כן בבכורים (משנה, בכורים פ"ג מ"ג). במשנה זו נמנים ההבדלים בין תרומה ומעשר, ובין ביכורים. אחד ההבדלים הוא שתרומה ומעשר נוהגים גם שלא בפני הבית, ואילו ביכורים אינם נוהגים אלא בפני הבית. כך פסק להלכה הרמב"ם: מצות עשה להביא בכורים למקדש, ואינם נוהגין אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד שנאמר "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך" (הל' בכורים פ"ב ה"א).
ג. המקדיש ביכורים בזמן הזה – האם הפירות קדושים? עריכה
השאלה הבאה בה נדון – היא האם בזמן שאין מקדש, יש אפשרות להקדיש פירות לביכורים. נקדים לדיון תיאור תמציתי של תהליך הקדשת הביכורים, ושל האיסורים הכרוכים בהם, כפי שהיו בזמן שבית המקדש היה קיים. הביכורים הם מתנת הכהונה הראשונה המופרשת מיבול שבעת המינים . השלב הראשון של תהליך ההקדשה מתואר במשנה:
| כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים, יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכֵּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִכּוּרִים | ||
| – (משנה, בכורים פ"ג מ"א). | ||
אדם שלא הפריש את הביכורים במחובר, צריך לקרוא להם שֵם ביכורים לאחר שנתלשו. השלב הבא בהתקדשות הביכורים הוא הכנסה לפנים מן החומה, והשלב האחרון הוא מקרא ביכורים והנחת הביכורים לפני המזבח. לאחר מכן הביכורים נמסרים לכהנים לאכילה בירושלים. האיסורים הכרוכים בפירות הביכורים: איסור אכילת הביכורים לזרים, חיוב חומש, איסור אכילת הביכורים לכהנים לפני שהונחו לפני המזבח, איסור אכילת ביכורים חוץ לירושלים.
לאחר ההקדמה הגענו לשאלה: אדם שלוקח פירות בזמן הזה ומכריז שהם ביכורים : האם הפירות מתקדשים בקדושת ביכורים? האם היכולת להקדיש את הביכורים תלויה אף היא בקיומו של המקדש? נבאר מעט את שאלתנו: ביכורים נמצאים במרחב שבין המצוות התלויות בארץ ובין קדשי המקדש. הקרבנות, על אף שאינם קרבים בזמן הזה, ניתנים להקדשה. אם ביכורים דומים באופן מלא לקרבנות ייתכן שעל אף שאין מצווה להביאם בזמן הזה, ניתן יהיה להקדישם. לעומת זאת מצוות התלויות בארץ, כמו תרומות ומעשרות, לכאורה קיימות רק מכוח המצווה להפרישם. אם אדם ייקח פירות חולין ויגיד עליהם שהם תרומה או מעשר, וודאי שדבריו לא יחולו. אם ביכורים דומים לתרומה, קריאת שם ביכורים לא תחול כאשר אין מצווה להביא ביכורים.
במשנה בביכורים נחלקו רבי יהודה וחכמים לגבי אופיים של פירות הביכורים:
| ורבי יהודה אומר: אין נותנים אותם אלא לחבר בטובה. וחכמים אומרים: נותנין אותם לאנשי משמר והם מחלקין ביניהם כקדשי המקדש | ||
| – (משנה בכורים פ"ג מי"ב). | ||
רבי יהודה סובר שכשם שבתרומה כל אדם יכול לבחור למי מבֵּין הכוהנים לתת את התרומה, כך גם בביכורים. חכמים לעומת זאת סוברים, שעל ביכורים חלים כללים דומים לאלו של הקרבנות – הם ניתנים לאנשי המשמר ואלו מחלקים את הפירות ביניהם.
לאחר הצגת האפשרויות העקרוניות בסוגייה, נעבור לעיין במקורות השונים.
המשנה בשקלים עריכה
המשנה במסכת שקלים, לכאורה עוסקת בדיוק בשאלה זו:
| השקלים והבכורים אין נוהגין אלא בפני הבית אבל מעשר דגן ומעשר בהמה והבכורות נוהגין בין בפני הבית בין שלא בפני הבית. המקדיש שקלים ובכורים הרי זה קדש. רבי שמעון אומר: האומר בכורים קדש – אינן קדש | ||
| – (משנה שקלים פ"ח מ"ח). | ||
ברישא של המשנה נקבע שהביכורים אינם נוהגים אלא בפני הבית. מפשט המשנה נראה שהסיפא ממשיכה לדון בנושא שבו עוסקת הרישא. אם כן, היא מטפלת בדיוק בשאלה שלנו – המקדיש בזמן הזה. תנא קמא סובר שניתן להקדיש ביכורים אף בזמן הזה, ורבי שמעון חולק וסובר שבזמן הזה לא ניתן להקדיש ביכורים.
כך מסביר הרא"ש בפירושו למשנה בשקלים:
| ..אבל אם הקדיש שקלים ובכורים קדשי. ור' שמעון פליג בבכורים דאף אם הקדשן לא קדשי. ומפרש טעמא בתוספתא מפני מה אמרו בבכורים אין נוהגין אלא בפני הבית, משום שנאמר "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' א-להיך", כל זמן שיש לך יש לך בכורים, אין לך אין לך בכורים. הילכך לא קדשי אפילו בדיעבד. | ||
| – משנה שקלים | ||
כראיה לפירוש זה, הוא מביא את לשון התוספתא (שקלים פ"ח הכ"ד), שאותה ציטטנו לעיל: "אין לך בית – אין לך בכורים".
הרא"ש מבין את לשון התוספתא "אין לך בכורים" כמשמעם – אין כל אפשרות למציאות ביכורים כשאין מקדש. התוספתא המצוטטת לעיל היא אליבא דרבי שמעון ובה מתבארים דבריו ונימוקו. המשנה עוסקת המקדיש ביכורים בזמן הזה, ורבי שמעון סובר שאינם קודש בגלל הלימוד מהכתוב שהביכורים אינם חלים אלא בפני הבית.
ראיה נוספת לכך שהמשנה עוסקת בהקדשת שקלים וביכורים בזמן הזה עולה מסוגיית הירושלמי בשקלים: תני, הגר בזמן הזה צריך להביא קינו ריבעת כסף. אמר רבי שמעון: ביטלה רבן יוחנן בן זכאי... ר' יודה ענתודרייה בעא קומי רבי יוסה: הכא את אמר קדשו והכא את אמר לא קדשו... רב אדא ורב המנונא רב אדא בר אחוה בשם רב: הלכה כרבי שמעון.
נבאר מעט את סוגיית הירושלמי – כפי שראינו, במשנה ר' שמעון מחלק בין שקלים – שאותם ניתן להקדיש, ובין ביכורים שאותם לא ניתן להקדיש. הירושלמי מביא גירסה אחרת בשיטת ר' שמעון, לפיה בין בשקלים ובין בביכורים – לא ניתן להקדישם. בהמשך, הירושלמי מברר את דין קרבן הגר בזמן הזה, כלומר כאשר בית המקדש אינו קיים. רבי שמעון מביא תקנה של רבן יוחנן בן זכאי שמבטלת את החובה של הגר להפריש סכום כסף (רבעת כסף) לצורך הקרבן, ומבואר שאם הגר הפריש את סכום הכסף בדיעבד, הכסף קדוש. על כך מקשה הגמרא: מדוע כאן (בקרבן הגר) אתה אומר קדשו, וכאן (בשקלים) אתה אומר לא קדשו?
מקושיית הגמרא אנו רואים שהיא מבינה שהקדשת שקלים והקדשת קרבן גר – מתייחסים לאותו מצב, להקדשה בזמן הזה. עוד נתון חשוב שעולה מהירושלמי הוא פסיקת ההלכה, הירושלמי מביא מסורת פסיקה בשם רב, שהלכה כר' שמעון. לסיכום, מפשט המשנה, מהתוספתא (לפי פירוש הרא"ש) ומהירושלמי עולה שהמשנה עוסקת בהקדשת ביכורים בזמן הזה, ומהתוספתא והירושלמי עולה שלהלכה אין כל אפשרות להקדיש ביכורים בזמן הזה.
שיטת הרמב"ם עריכה
על רקע דברינו לעיל בולטת שיטת הרמב"ם בפירוש המשנה בשקלים:
- ואמרו, המקדיש שקלים ובכורים, הוא שיעשם הקדש לבדק הבית. והלכה כר' שמעון.
הרמב"ם מבאר את המשנה באופן אחר – לא מדובר כאן על הקדשת שקלים ביכורים בזמן הזה, אלא על אדם שלוקח מחצית השקל או ביכורים שהופרשו למקדש, ומקדיש אותם לייעוד אחר – לבדק הבית (מחצית השקל נועד במקור לקרבנות, וכאן האדם משנה את הייעוד של הכסף).
שיטה זו של הרמב"ם מעוררת שתי שאלות גדולות:
- א.מה דחק אותו לפרש שהסיפא של המשנה עוסקת בנושא חדש ולא ממשיכה את הרישא (ומדוע פירש את המשנה בניגוד לירושלמי)?
- ב.מה דעתו של הרמב"ם בהקדשת ביכורים בזמן הזה?
בנוסף, יש להבין – האם השאלות קשורות זו בזו? ניתן להציע שני טעמים לשאלה הראשונה – מדוע פירש הרמב"ם שהמשנה עוסקת במקדיש שקלים וביכורים לבדק הבית, טעם לשוני וטעם הלכתי:
הסבר לשוני – ת"ק אומר "המקדיש שקלים ובכורים" –לשון "המקדיש" בדרך כלל אינה משמשת לפעולת ייחוד הפירות למצוות הביכורים. הלשונות הנפוצות הן – 'הפרשה' ו'קריאת שם'. השימוש בלשון "המקדיש" הרבה יותר מובנת לפירוש הרמב"ם, שמדובר על הקדשה לבדק הבית . כך נראה מלשון ר' שמעון אומר: "האומר ביכורים קודש – אינן קודש". אדם אומר על ביכורים קודש, כלומר – יש פירות שהם ביכורים, ועליהם האדם מנסה להחיל קדושה בדיבורו, קדושת בדק הבית.
הסבר הלכתי – נעיין בדברי הרמב"ם בהלכות ביכורים :
| הבכורים נותנין [אותן] לאנשי משמר והן מחלקים אותן ביניהן, כקדשי המקדש. וכבר בארנו שהן קרויין תרומה, ולפיכך זר שאכל בכורים בכל מקום חייב מיתה בידי שמים והוא שיאכלם מאחר שנכנסו לחומת ירושלים.
היו מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ, זה שבפנים חייבין עליו מיתה והרי הוא הקדש לכל דבריו, וזה שבחוץ הרי הוא חולין לכל דבריו |
||
| – (הל' בכורים פ"ג ה"א-ב). | ||
מדברי הרמב"ם עולה כי הקדושה חלה על הביכורים לא מרגע ההפרשה שלהם כאשר האדם עדיין בשדהו או בביתו, אלא רק מרגע שנכנסו לחומת ירושלים . אם כך, לא ייתכן שהמשנה בשקלים מתייחסת להפרשת ביכורים בלשון "המקדיש", ויש לפרש את לשון המשנה על הקדש ממש, הקדש לבדק הבית .
אמנם יש להקשות על פירושנו, מדברי הרמב"ם בהלכות ביכורים:
| וכן יראה לי שהבכורים שנטמאו אינו מסיק בהן התנור כתרומה טמאה מפני שהן כקדשי מקדש | ||
| – (הל' בכורים פ"ב הי"ט). | ||
בהלכה זו, הרמב"ם מדבר על ביכורים שנטמאו, הוא משווה ביניהם ובין קדשי מקדש, ומסיק שאסור ליהנות מהם, אפילו על ידי שריפה. בפשטות לא מדובר כאן שהם נטמאו דוקא אחרי שנכנסו לפנים מן החומה. עוד קשה על פירושנו מדין וידוי מעשרות, בהם עולה כי ביכורים נקראו קודש, לכאורה מרגע הפרשתם:
| וכן אם לא היה לו אלא ביכורים בלבד מתודה שנאמר בערתי הקדש. הקדש הראשון שהוא הבכורים | ||
| – (הל' מעשר שני, פי"א הי"ד). | ||
מהו אם כן מעמד פירות הביכורים בטרם כניסתם לפנים מן החומה? בתחילת פרק ג' בהלכות ביכורים הרמב"ם קובע שפירות הביכורים לפני הכניסה לירושלים הם חולין, ובמקומות אחרים רואים שיש בחינות של קדושה גם קודם. נראה שתהליך היווצרות הקדושה בפירות הביכורים לפי הרמב"ם הוא הדרגתי. בשלב הראשון, קודם הכנסת הפירות לירושלים, הקדושה נובעת ממצוות העשה , להעלות את הפירות למקדש. לאחר הכנסתם לירושלים, הפירות כבר הופכים להקדש ממש, וחלים עליהם איסורי הלאוים – האיסורים החלים על זרים ועל כהנים.
דברים אלו מעבירים אותנו לשאלה השנייה שהעלינו – מהי שיטת הרמב"ם בשאלת "המקדיש ביכורים בזמן הזה". אם כנים דברינו, ומקצת הקדושה החלה על פירות הביכורים קודם שהתקדשו בראיית הבית, היא מכוח המצווה להביאם למקדש, אזי בזמן שמצווה זו לא קיימת, לא יכולה להיווצר קדושת פירות ביכורים! בזמן שהמקדש לא קיים, המצווה "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' א-להיך" לא חלה, ולכן לא ניתן להחיל שם ביכורים על הפירות. בהלכות ביכורים, הרמב"ם לא כותב בצורה מפורשת מה הדין אם אדם הקדיש בכורים בזמן שאין מקדש, נשוב ונעיין בדבריו:
- מצות עשה להביא בכורים למקדש, ואינם נוהגין אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך... ואם הביא בכורים מחוץ לארץ אינן בכורים.
דברי הרמב"ם מעוררים תמיהה: הרמב"ם מביא בהלכה זו שני תנאים לקיום מצוות ביכורים: "בפני הבית, ובארץ ישראל בלבד", אך מה קורה כאשר התנאים לא מתקיימים? הרמב"ם מתייחס רק לאחד התנאים: "ואם הביא בכורים מחוץ לארץ אינם ביכורים". מדוע הרמב"ם לא מתייחס לתנאי השני – התנאי של "בפני הבית"?
נשים לב, שהרמב"ם חוזר פעמיים בהלכה זו, על התנאי של "בפני הבית" לקיום מצוות ביכורים: "...להביא בכורים למקדש...בפני הבית...". מה פשר כפילות זו? הפעם הראשונה שהרמב"ם מזכיר את תנאי המקדש, היא בהגדרת המצווה. הגדרת מצוות ביכורים היא: להביא ביכורים למקדש. כאשר עצם הגדרת המצווה לא מתקיים – ברור שאין כאן ביכורים, אין לביכורים כל משמעות כאשר הם עומדים לעצמם. ממילא אין צריך לומר שכאשר המקדש לא קיים לא קיימים כלל ביכורים, כפי שאין צריך לומר שכאשר אין פירות לא קיימים ביכורים. לפי דברינו עולה שגם הרמב"ם סובר שבזמן הזה לא ניתן להחיל על פירות שם "ביכורים".
נסכם את דברינו בשיטת הרמב"ם: הרמב"ם לא מפרש את משנת שקלים כעוסקת ב"מקדיש ביכורים בזמן הזה" בגלל קשיים לשוניים והלכתיים בפירוש זה, ונראה שלשיטתו כאשר אין מקדש, ואין מצוות עשה להביא ביכורים, אין אפשרות להחיל קדושת ביכורים על פירות שבעת המינים.
הסוגייה במכות – ביכורים ומעשר שני בזמן הזה עריכה
הגמרא במסכת מכות דנה במקרא ביכורים, אגב כך, הגמרא מביאה דיון בשאלת אכילת פירות מעשר שני בזמן הזה, ומנסה ללמוד על כך מדין ביכורים בזמן הזה:
| רבי ישמעאל אומר: יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה בירושלים ויאכלנו? ודין הוא: בכור טעון הבאת מקום ומעשר שני טעון הבאת מקום, מה בכור אינו אלא בפני הבית אף מעשר אינו אלא בפני הבית. מה לבכור שכן טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח! בכורים יוכיחו. מה לבכורים שכן טעונים הנחה! תלמוד לומר (דברים י"ד, כו): "ואכלת [שם] לפני ה' אלהיך וגו'", מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו אלא לפני הבית אף מעשר אינו אלא לפני הבית... ותיתי במה הצד, משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח. ומאי קסבר: אי קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, אפילו בכור נמי! אי קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, אפילו בכור נמי תבעי! אמר רבינא: לעולם קסבר קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והכא בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית וחרב הבית ועדיין בשרו קיים, ומקשינן בשרו לדמו, מה דמו במזבח אף בשרו במזבח. ומקיש מעשר לבכור... | ||
| – (מכות יט ע"א). | ||
רבי ישמעאל מברר את השאלה האם אדם יכול להעלות בזמן הזה מעשר שני ולאכלו בירושלים, ואומר "ביכורים יוכיחו": כשם שלא ניתן להעלות בזמן הזה ביכורים לירושלים ולאכלם, כך לא ניתן להעלות בזמן הזה מעשר שני ולאכלו בירושלים. הלימוד נדחה בשל העובדה שביכורים טעונים הנחה לפני המזבח, בניגוד למעשר שני.
מדברי רבי ישמעאל נראה לכאורה שניתן להקדיש ביכורים בזמן הזה, ואף על פי כן אין חובה להעלותם לירושלים, שאם לא כן, ההשוואה בין מצוות ביכורים למצוות מעשר שני אינה ברורה – שהרי על מעשר שני בוודאי חלה קדושה גם בזמן הזה, וכל הדיון הוא האם קיימת חובה לאוכלם בירושלים שלא בפני הבית.
בעלי התוספות עומדים על הקושי שבדבר, ומבארים שאף רבי ישמעאל סובר שבזמן הזה לא ניתן להקדיש ביכורים כלל: והא דאמר בברייתא בכורים יוכיחו, צ"ל דמיירי בבכורים שהופרשו בפני חורבן הבית דאם הופרשו אחר הבית אינן קדושין כלל וחולין הן, דתנן פרק שני דבכורים... "ובכורים אינן אלא בשבעה מינין ובפני הבית" (תוספות, מכות יט ע"א ד"ה "מה").
את הקושי שהעלינו בהבנת הלימוד של רבי ישמעאל פותרים התוספות בדרך של אוקימתא – מדובר בפירות שהופרשו בפני הבית וכבר חלה עליהם קדושת ביכורים, ולאחר שהופרשו, חרב המקדש. אוקימתא זו נראית לכאורה רחוקה מאוד, אך נשים לב שהגמרא בעצמה בהמשך הסוגייה משתמשת באוקימתא דומה להבנת הלימוד מבכור על מעשר שני:
- והכא בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית וחרב הבית ועדיין בשרו קיים.
עדיין יש להבין מדוע האוקימתא לא הובאה בגמרא בפירוש לגבי ביכורים? נראה לומר כי מכיוון שמדובר רק על הוא-אמינא שנדחית, הגמרא לא דקדקה בכך (ואולי אף סמכה על הדקדוק בבכור, שניתן להשליכו על ביכורים).
נעיין כעת במקור של התוספות – המשנה בביכורים (פ"ב מ"ג) שהובאה לעיל. המשנה קובעת "שהתרומה והמעשר... ונוהגים בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית... הרי אלו בתרומה ובמעשר מה שאין כן בבכורים". כיצד תוספות מבינים מהמשנה ש"אם הופרשו אחר הבית אינן קדושין כלל וחולין הן"? ייתכן שתוספות מדייקים מההיקש בין התנאי של "בפני הבית" לבין "שבעת המינים". כשם שהתנאי של שבעת המינים הוא מוחלט – אם הפריש אבטיח לביכורים, הוא לא קדוש. כך גם התנאי של בפני הבית – אם הפריש שלא בפני הבית אינם קדושים וחולין הן.
לסיכום, מפשט דברי ר' ישמעאל ניתן היה לדייק כי ניתן להקדיש ביכורים בזמן הזה, אך לפי תוספות לא ניתן להקדיש ביכורים בזמן הזה, ור' ישמעאל דיבר על פירות שהופרשו בפני הבית, והבית חרב בעודם קיימים.
מחלוקת בין בעלי התוספות עריכה
כפי שראינו, תוספות במכות סובר שלא ניתן להקדיש ביכורים בזמן הזה. לעומת זאת קיימת שיטה אחת בין בעלי התוספות הסוברת כי ניתן להקדיש ביכורים בזמן הזה. הראב"ן בסימן נ' קובע כי המקדיש ביכורים בזמן הזה – הפירות קדושים, ומכיוון שהאדם עלול לבוא לידי תקלה בפירות, אסור בזמן הזה להפריש פירות לביכורים: וביכורים דבעו הנחה לפני המזבח וליכא מזבח, לא מפריש להו כלל, דלא ליתי בהו לידי תקלה דלאו בני פדייה נינהו, ובעי לשהויינהו עד שירקבו, ואדהכי אתי בהו לידי תקלה, כדאמרינן גבי מעשר בהמה דלא מפרישינן ליה האידנא משום תקלה.
הראב"ן מניח כדבר פשוט שניתן להקדיש ביכורים בזמן הזה, אך הוא לא מביא מקור לדבריו. הפסקה הקודמת בסימן עוסקת באיסור להקדיש בהמות לקרבן בזמן הזה. לאור זאת, ייתכן שהראב"ן למד מסברה את ההלכה שניתן להקדיש ביכורים בזמן הזה, מכך שניתן להקדיש בהמות לקרבנות בזמן הזה .
סיכום עריכה
השאלה שאותה ביררנו, האם ניתן להקדיש ביכורים בזמן הזה, קשורה לבירור מקומם של הביכורים על הציר שבין הארץ ומצוותיה לבין המקדש וקדשיו. לפי הכיוון המרכזי שהבאנו, לא ניתן להקדיש ביכורים בזמן הזה. כך עולה מהמשנה בביכורים לפי התוספות, מהמשנה בשקלים לפי סוגיית הירושלמי, מהתוספתא בשקלים לפי הרא"ש ונראה שאף מהרמב"ם. לפי כיוון זה, קדושת הביכורים תלויה בקיומו של המקדש. הבאת הביכורים מבטאת, לא רק תנועה מהארץ אל המקדש, אלא גם תנועה של השראה – מבית המקדש אל הארץ ואל פירותיה. קיומו של המקדש משרה על הארץ ועל פירותיה פוטנציאל של קדושה, שמתממש עם הבאת הביכורים למקדש. לפי הראב"ן לעומת זאת, דין הביכורים שווה לדין הקרבנות בזמן הזה, העדר המקדש הוא טכני בלבד. הקדושה "קביעא וקיימא" ומכוחה ניתן להקדיש את כל הקרבנות (אם כי לא להקריב אותם כמובן), וכן להקדיש פירות לביכורים.
ד. הציפייה לחידוש מצוות הבאת הביכורים למקדש עריכה
עם חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל, קמו לתחייה מצוות רבות התלויות בארץ, ואיתן התעוררה הציפייה לחידוש העבודה במקדש, מהרה ייבנה. לגבי מצוות ביכורים שכפי שראינו ניצבת בתווך שבין ארץ ישראל לבין עולם המקדש, התעוררו מספר שאלות מעניינות. בבסיסן עומדת השאלה שבה עסקנו – האם אדם שהכריז בזמן הזה על פירות שהם ביכורים – אכן הפך אותם לקדושים ואסורים בקדושת ביכורים. הרב זולדן ב"חגיגות ביכורים לאחר החורבן", בתוך ספרו מועדי יהודה וישראל, עסק בהן בהרחבה ובפירוט, ואנחנו רק נזכיר אותן בתמצית.
הבאת 'ביכורים' לקרן הקיימת לישראל עריכה
שאלה אחת התעוררה בעקבות מבצע גיוס כספים (לא פירות!) לקרן הקיימת לישראל, שכונה "הבאת ביכורים לקק"ל". השאלה הייתה האם יש לחוש שתרומות שיועברו לקרן הקיימת לישראל במסגרת מבצע זה, עשויות להיתפס בקדושת ביכורים. הרב קוק מתייחס לפרשייה זו בתשובה המופיעה בשו"ת "משפט כהן". בתשובתו, הוא מסתפק בשאלה האם ניתן באופן עקרוני להקדיש ביכורים בזמן הזה, בעיקר בשל אי הבהירות בשיטת הרמב"ם, עליה הרחבנו את הדיבור לעיל. למסקנה הוא סובר שאין לחשוש להקדשת ביכורים במקרה המדובר, אם כי הוא מתריע מפני הקלות היתרה בה משתמשים במושגים של קודש שעלולה לבוא מהם תקלה: כאן שהכל יודעים, שכונת בכורים לקרן הקיימת לישראל היא לגאולת הארץ, בודאי אין איסור בדיעבד... על כן לא מצאתי בזה מקום להקפיד כל כך, בדיעבד... ומכל מקום מה שאפשר בדרכי נועם למנוע מבטוי זה משום לעז, ודאי ראוי הוא והגון. (משפט כהן, ענייני ארץ ישראל, נז).
טקסי 'הבאת ביכורים' בתיישבות החדשה עריכה
דיון נוסף התעורר סביב טקסי הבאת הביכורים בהתיישבות החדשה, בהם הציגו את היבול החקלאי של היישובים, והתעוררה השאלה האם יש בעיה של הקדשת פירות לביכורים בטקסים אלו. בין שאר המקורות, הרב זולדן מביא התכתבות הלכתית מעניינת של חברי קיבוץ טירת צבי שביקשו לוודא שהם אינם חורגים מההלכה, בקיום טקס 'זכר לביכורים'. סימון פירות הביכורים, לצורך הבאה למקדש לכשייבנה.
שאלה אקטואלית שהתעוררה, היא האם אדם יכול לסמן את פירותיו המבכירים, כדי שלכשייבנה המקדש הוא יוכל להביא אותם ולקיים בהם מצוות ביכורים . השאלה היא האם יש לחשוש שמא סימון הביכורים מהווה הקדשה שלהם, ואז הפירות ייאסרו. אם אנחנו פוסקים שאין אפשרות כלל להקדיש ביכורים בזמן הזה, ודאי שהפירות לא ייאסרו בעקבות סימונם. אם חוששים לשיטת הראב"ן, פיתרון אפשרי הוא הדגשה שהסימון הוא 'זכר לביכורים' ושאין כוונה להקדיש את הביכורים כעת. כשמהרה ייבנה המקדש, נחזור ונפריש את הפירות לביכורים .
משמעות תלות הביכורים במקדש עריכה
הרמב"ם בתחילת הלכות ביכורים , כורך שני תנאים בביכורים – הבאתם רק מפירות ארץ ישראל וקיומו של מקדש. נראה ששני התנאים קשורים זה בזה ומבטאים יסוד עמוק: משמעות הבאת הביכורים היא תנועה מהנחלה שאותה קיבלנו מה', אל עבר המקום שבו אנו עומדים לפני ה', אל עבר המקדש. תנועה זו מבטאת יציאה מהמסגרת האישית של הנחלה הפרטית של האדם אל המסגרת הכללית, המרכזית, שבמקדש.
הבאת הביכורים גם מבטאת יציאה מהחיים הקבועים והסטטיים של האיכר שיושב על נחלתו, לתנועה לעבר הקודש, לדינמיות של עולם הקודש. בתנועה זו האדם מתעלה ומתקדש תוך מסירת ראשית פירות נחלתו לה' בידי כהניו. יהי רצון שנזכה שלימוד מצוות הביכורים יהיה בבחינת 'הלומד על מנת לעשות'.
הערות שוליים עריכה
- הדברים המופיעים במאמר התלבנו והתחדדו בלימוד בחג השבועות בבית הכנסת בכרמי צור, והם מוקדשים לקהילת כרמי צור ולשאר היישובים בארץ ישראל בתפילה שיתקיימו בנו דברי הנביא עמוס "ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' א להיך". מהרה ייבנה המקדש, ונזכה להביא אליו ביכורים מנחלת ה'.
- משנה ביכורים פרק ג', ירושלמי שם, ורמב"ם הלכות ביכורים פרק ד' הלכות טז-יז.
- מעניין להשוות את הלשון שבה נוקטת התורה בצוותה על העלאת הביכורים לירושלים ונתינתם לכהן. בספר שמות, התורה משתמשת בלשון "הבאה", בויקרא – בלשון "הקרבה", ובדברים נוקטת התורה בשרשרת פעולות: "ולקחת... ושמת... והלכת.. ובאת...".
- יש להבין, מדוע הספרי לא לומד את תלות מצוות הביכורים בקיום המקדש מתחילת פרשת פרשת הביכורים שבה נאמר: "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' א להיך לשכן שמו שם". אכן אם נבין שהדרשה בספרי באה להשלים את הדרשה בתוספתא, הדבר מובן, שכן הספרי בחר לדרוש דווקא את הפסוק שבו נתחדש דבר על פני הדרשה שבתוספתא – התלות בקיום המזבח. עם זאת, הלשון "המקום אשר יבחר ה'" אינה מחייבת בהכרח שהכוונה למקדש, שהרי גם ירושלים נקראת כן, כפי שמצינו במעשר שני (דברים י"ד, כג): "ואכלת לפני ה' א-להיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם", ומעשר שני נאכל בירושלים ללא הבאה למקדש. להלן נדון ביחס שבין מעשר שני לבין ביכורים, בהקשר לסוגייה במסכת מכות דף יט.
- הסוגייה של משמעות השלבים השונים בתהליך הקדשת הביכורים, והאיסורים החלים בכל שלב, היא רחבה, ויש בה שיטות שונות בש"ס ובראשונים. במסגרת מאמר זה נתאר את המושגים הבסיסיים בסוגיה, ובהמשך נתעמק בשיטת הרמב"ם בסוגיה.
- רמב"ם הל' תרומות פ"ג הכ"ג. יבול שלא הפרישו ממנו ביכורים והפרישו תרומות ומעשרות, אינו טבל.
- רמב"ם הל' ביכורים פ"ב הי"ט. לפי ר' שמעון במשנה שם בכל מקרה צריך לקרוא להם שם ביכורים לאחר שנתלשו.
- חלק מהאיסורים על פירות ביכורים חלים רק משלב זה. כפי שנראה להלן. הראשונים נחלקו האם מדובר על לפנים מחומת ירושלים או לפנים מחומת העזרה.
- למשל בטקסי הבאת ביכורים בקיבוצים.
- ההלכה נפסקה כחכמים, רמב"ם ביכורים פ"ג ה"א.
- גם הר"ש סיריליאו בפירוש הירושלמי לשקלים מסביר את המשנה ואת התוספתא כמו הרא"ש.
- לכאורה ניתן היה להציע הסבר שיענה על שתיהן כאחד – הרמב"ם יוצא מתוך נקודת הנחה שניתן להקדיש ביכורים בזמן הזה, ולאור זאת, אם הוא יפרש שהמשנה עוסקת ב"מקדיש ביכורים בזמן הזה" הוא יצטרך לפסוק הלכה כתנא קמא. אך הרמב"ם מקבל את פסק הירושלמי – שהלכה כרבי שמעון, והוא לא יכול לפסוק הלכה כתנא קמא! לכן, הרמב"ם משך את המשנה לנושא אחר, למקדיש שקלים וביכורים לבדק הבית, ובנושא זה הלכה אכן הלכה כרבי שמעון. למסקנה עולה מהסבר זה שהרמב"ם סובר שניתן להקדיש ביכורים בזמן הזה. אך הסבר זה קשה מאוד – לא מובן מה המקור לנקודת ההנחה שניתן להקדיש ביכורים בזמן הזה? המקור צריך להיות מספיק חזק על מנת ש'יכפה' על הרמב"ם לפרש את המשנה בניגוד לפשט ובניגוד לירושלמי – אותו הרמב"ם הכיר, כפי שרואים מפסק ההלכה שלו. נראה יותר שיש לחפש טעמים אחרים לפירוש הרמב"ם למשנה.
- מעין זה כתבו הר"ח אלבק ב'השלמות ותוספות' לפירוש המשנה שקלים, עמ' 464, הר"ש ליברמן, ב'תוספתא כפשוטה', והרב אברהם מענדעל פרידלאנד ב'בצרור החיים', חלק ז עמ' כד-לג (נמצא באתר HebrewBooks).
- מקורם של הדברים הוא בבבלי מכות יט ע"א, סוגייה שעוד נדון בה בהמשך.
- ישנן שיטות אחרות בראשונים, לפיהן איסור אכילת ביכורים לזר (עליו חייבים מיתה בידי שמים), חל כבר ברגע הפרשת הביכורים, אך אנחנו עוסקים בשיטת הרמב"ם ולדעתו גם איסור ביכורים לזר, חל רק משיראו פני הבית.
- הרב פרידלאנד, בצרור החיים, שם. הרב פרידלאנד, מעלה כיוון נוסף, שמסתמך על שיטת הרמב"ם שתרומה ומעשר הפכו להיות מדרבנן החל מסוף ימי בית ראשון, שנאמר "כי תבואו", בעינן ביאת כולכם. לדבריו, גם ביכורים הפכו להיות מדרבנן, ובזמן שבית המקדש לא קיים, אין יותר מקום לתקנת חז"ל להביא ביכורים, ולכן אחרי החורבן לא ניתן יותר להקדיש ביכורים. החלת חידושו המפליג של הרמב"ם שכל התרומות והמעשרות בימי בית שני היו מדרבנן, גם על מצוות ביכורים – הוא חידוש מרחיק לכת, ולכאורה היה לו לרמב"ם לומר זאת בפירוש. ואכן המנחת חינוך (צא, ט ד"ה "וכבר"), כותב שחידושו של הרמב"ם הוא "דווקא בתרומות ומעשרות... אבל לעניין שאר דברים חייב...", וכן סובר ערוך השלחן העתיד (הל' ביכורים קלח, ה) שמוכיח זאת מהלשון בביכורים – "כי תבוא", לשון יחיד, בניגוד ל"כי תבואו" (שבתרומה) שממנה הרמב"ם מוכיח שתרומה היא מדרבנן בזמן שאין כל יושבי הארץ עליה.
- כך סובר החזון איש, בשיטת ספר החינוך: "אבל בחינוך (מצוה תמט), כתב דאין חייבין עליהן משום קדם הנחה אלא לאחר שנכנס לירושלים... ולדעת החינוך צ"ל דלאו ליכא אבל עשה איכא וכמו במעשר שני קדם שנכנס לירושלים דלא אמרה תורה לאוכלן אלא כמצותן לאחר הנחה" (חזון איש, זרעים, ליקוטים ט, א). החזון איש מתלבט בשיטת הרמב"ם - האם איסור אכילת ביכורים קודם הנחה בעזרה חל אף קודם שהביכורים נכנסים לירושלים: "ובר"מ אין הכרע לזה ומה שכתב בפ"ג מהל' בכורים ה"ב אם אכלן הכהן בירושלים וכו', יש לומר דנקט מלתיה בליכא איסורא אחרינא" (שם). אמנם ברמב"ם, בהל' סנהדרין, מפורש שדין מלקות על אכילת ביכורים קודם הנחה בעזרה הוא דווקא לאחר שהביכורים נכנסו לירושלים: "כל לא תעשה שבתורה... שלוקין עליהן... כהן שאכל בכורים משנכנסו לירושלים קודם הנחה בעזרה" (הל' סנהדרין פי"ט ה"ד).
- אפשרויות אחרת היא שהראב"ן מדייק זאת מהגמרא במכות, או שהוא סובר שבמשנה בשקלים הלכה כחכמים. אם זה נכון, תמוה שהוא לא מזכיר מקור לשיטתו.
- יש להעיר, כי גם ללא סימון הפירות שהבכירו ראשונים ניתן יהיה להביא ביכורים למקדש, לכשייבנה. כך פוסק הרמב"ם (הל' בכורים פ"ב הי"ט): "לא הפרישן במחובר ולא קרא להם שם ותלשם הרי זה מפרישם אחר שנתלשו".
- הרב ארל'ה הראל, ב'אמונת עיתך', 53, תומך ומעודד את סימון פירות המבכירים, תוך הדגשה שלא מתכוונים להקדיש את הפירות לביכורים, אלא רק כזכר לדבר. הרב יהודה זולדן, בתגובה ב'אמונת עיתך', 54, מסתייג מהרעיון.
- פ"ב ה"א, צוטט לעיל.
- ראיה לכך שהרמב"ם התכוון לקשור את שני הדינים ניתן להביא מכך שבפירוש המשניות לביכורים (פ"ב מ"ב) הרמב"ם מביא את כמקור לכך שביכורים אינם נוהגים אלא בפני הבית דווקא את הדרשה מהספרי שדורשת את הפסוק בדברים: "אבל שהבכורים בפני הבית בלבד הרי הוא מפורש בתורה שנאמר 'ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך', עד שיהא שם מזבח ואז חייבין בהן", ואילו במשנה תורה הרמב"ם שינה והשתמש בדרשה שמופיעה בתוספתא, אשר דורשת את הפסוק בספר שמות.