ביאור:דחיק/סטטיסטיקה של מופעי הדחיק

סטטיסטיקה של מופעי הדחיק

מסד הנתונים שהכנו במסגרת כתיבת ערך זה מעלה כדלקמן:

קיימים 235 דחיקי סגול ובנוסף, עוד 76 "מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר" ובסה"כ 311 דחיקין לאחר תנועת סגול.

קיימים 467 דחיקי קמץ. מתוכם 124 ללא אות ה' מאימות הקריאה^[1].

כלומר, יש פי שניים יותר דחיקי קמץ מסגול, ואם סופרים גם את דחיקי "מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר", היחס מתמתן אבל עדיין יש יותר דחיקי קמץ.

יש סה"כ 778 דחיקין לאחר תנועות קמץ וסגול.

בנוסף, קיימים 68 יוצאים מן הכלל שהם פחות כ- 8% ממופעי הדחיק^[2]). אם סופרים את דחיקי מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר, בתור יוצא מן הכלל, עולה מספר היוצאים מן הכלל ל-144 יוצאים מן הכלל שהם 17% ממופעי הדחיק.

בסך הכל קיימים במקרא 846 דחיקים.

עם השלמת מסד הנתונים, גילינו תופעה שמעולם לא הועלתה על הכתב אצל המדקדקים המסורתיים: רוב גדול מאוד של מופעי הדחיק, בא כשהמילה בה מופיע הדחיק מוטעמת בטעם מפסיק:

יש מעט דחיקין בטעם משרת ורובם המכריע, 123 מקרים, הם של דחיק בטעם משרת הבא במילה מוקפת.

רק 18 מופעי דחיק, שהם כ- 2.1% ממופעי הדחיק, באים בטעם משרת, במילה שאינה כוללת מיקוף. תופעה נוספת שהתגלתה במקרים הנדירים של טעם משרת ללא מיקוף, היא כי 17 מתוך 18 המופעים, הינם במשרת שני מתוך שני משרתים רצופים וחצים מספרי אמ"ת^[3], ואלה הם:

1. עֵינֶ֖יךָ בִּ֣י וְאֵינֶֽנִּי (איוב ז, ח),
2. הַאֲזִ֣ינָה זֹּ֣את אִיּ֑וֹב עֲ֝מֹ֗ד וְהִתְבּוֹנֵ֤ן נִפְלְא֬וֹת אֵֽל (איוב לז, יד),
3. לָ֤מָּה לֹּ֣א מֵרֶ֣חֶם אָמ֑וּת (איוב ג, יא),
4. וְעָשִׂ֨יתָ לּ֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טֹ֖פַח סָבִ֑יב וְעָשִׂ֧יתָ זֵר-זָהָ֛ב לְמִסְגַּרְתּ֖וֹ סָבִֽיב (שמות כה, כה),
5. וְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֨בְעָה לִּ֤י בֵֽאלֹהִים֙ הֵ֔נָּה אִם-תִּשְׁקֹ֣ר לִ֔י וּלְנִינִ֖י וּלְנֶכְדִּ֑י כַּחֶ֜סֶד אֲשֶׁר-עָשִׂ֤יתִי עִמְּךָ֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה עִמָּדִ֔י וְעִם-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר-גַּ֥רְתָּה בָּֽהּ (בראשית כא, כג),
6. הָבִ֨יאָה לִּ֥י צַ֛יִד וַֽעֲשֵׂה-לִ֥י מַטְעַמִּ֖ים וְאֹכֵ֑לָה וַֽאֲבָֽרֶכְכָ֛ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לִפְנֵ֥י מוֹתִֽי (בראשית כז, ז),
7. וַיֹּ֨אמֶר לַאֲנָשָׁ֜יו חָלִ֧ילָה לִּ֣י מֵֽיהוָ֗ה אִם-אֶעֱשֶׂה֩ אֶת-הַדָּבָ֨ר הַזֶּ֤ה לַֽאדֹנִי֙ לִמְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בּ֑וֹ כִּֽי-מְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה הֽוּא (שמואל א, כד, ו),
8. וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ דָּוִ֔ד הֲתוֹרִדֵ֖נִי אֶל-הַגְּד֣וּד הַזֶּ֑ה וַיֹּ֡אמֶר הִשָּׁבְעָה֩ לִּ֨י בֵֽאלֹהִ֜ים אִם-תְּמִיתֵ֗נִי וְאִם-תַּסְגִּרֵ֙נִי֙ בְּיַד-אֲדֹנִ֔י וְאוֹרִֽדְךָ֖ אֶל-הַגְּד֥וּד הַזֶּֽה (שמואל א, ל, טו),
9. הַקְשִׁ֣יבָה לִּ֣י וַעֲנֵ֑נִי אָרִ֖יד בְּשִׂיחִ֣י וְאָהִֽימָה (תהלים נה, ג),
10. וְתָבֹאנָה֩ לָּ֨ךְ שְׁתֵּי-אֵ֥לֶּה רֶ֛גַע בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד שְׁכ֣וֹל וְאַלְמֹ֑ן (ישעיהו מז, ט),
11. חָלִילָה֩ לָּ֨נוּ מִמֶּ֜נּוּ לִמְרֹ֣ד בַּֽיהוָ֗ה וְלָשׁ֤וּב הַיּוֹם֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה לִבְנ֣וֹת מִזְבֵּ֔חַ לְעֹלָ֖ה לְמִנְחָ֣ה וּלְזָ֑בַח מִלְּבַ֗ד מִזְבַּח֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י מִשְׁכָּנֽוֹ (יהושע כב, כט),
12. רָ֘א֤וּךָ מַּ֨יִם ׀ אֱֽלֹהִ֗ים רָא֣וּךָ מַּ֣יִם יָחִ֑ילוּ אַ֗֝ף יִרְגְּז֥וּ תְהֹמֽוֹת (תהלים עז, יז),
13. וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָיו֮ עֲבָדָיו֒ הִנֵּֽה-נָ֣א שָׁמַ֔עְנוּ כִּ֗י מַלְכֵי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי-מַלְכֵ֥י חֶ֖סֶד הֵ֑ם נָשִׂ֣ימָה נָּא֩ שַׂקִּ֨ים בְּמָתְנֵ֜ינוּ וַחֲבָלִ֣ים בְּרֹאשֵׁ֗נוּ וְנֵצֵא֙ אֶל-מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אוּלַ֖י יְחַיֶּ֥ה אֶת-נַפְשֶֽׁךָ (מלכים א, כ, לא),
14. בְּטֶ֤רֶם ׀ יָבִ֣ינוּ סִּירֹתֵכֶ֣ם אָטָ֑ד כְּמוֹ־חַ֥י כְּמוֹ־חָ֝ר֗וֹן יִשְׂעָרֶֽנּוּ (תהלים נח, י), ובנוסף מדובר על יוצא מן הכלל (דחיק אחרי תנועת שורוק),
15. הֲיֹ֣אבֶה רֵּ֣ים עָבְדֶ֑ךָ אִם-יָ֝לִ֗ין עַל-אֲבוּסֶֽךָ (איוב לט, ט),
16. אָהַ֣בְתָּ רָּ֣ע מִטּ֑וֹב (תהלים נב, ה),
17. אִם־אֶסַּ֣ק שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑תָּה וְאַצִּ֖יעָה שְּׁא֣וֹל הִנֶּֽךָּ (תהלים קלט, ח).

יש רק מקרה אחד בודד שלא חל עליו הכלל הזה^[4].

הנה כי כן: רק שישית ממופעי הדחיק באים בטעם משרת, לעומת 5/6 שבאים בטעם מפסיק.

הערות

1. "ה' בכוח" בלשון המדקדקים המסורתיים.
2. סביר יותר לא לספור את מופעי מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר, שכן מדובר בתבנית קבועה, או מעין כלל של יוצא מן הכלל קבוע. כך גם לא ספרנו את כל אותם מקרים של היעדר דחיק באות ה' קמוצה בשרשים מגזרת ל"ה, בהיותם שייכים לקבוצת יוצאים מן הכלל (הפוכים), שיש בהם כלל, וגם לא ספרנו את הקמצין ולא דחיקין. תשומת הלב לשוני המהותי בין הקטגוריות. בשתי הקטגוריות האחרונות אין דחיק (יוצאים מן הכלל הפוכים), לעומת מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר שיש בו דחיק (שהוא יוצא מן הכלל).
3. מעניין לציין כי הרז"ה סבר, שבמשרת שני רצוף יש לבצע הפסקה קטנה בנגינה, אף על פי שאינו טעם מפסיק (יסוד הניקוד, דף כט עמוד א). המסקנה העולה לעיל, ממסד הנתונים תומכת בכלל זה. כך גם מנהג תימן בתהלים: ראה המהרי"ץ (הרב יחיה צאלח) חלק הדקדוק, על הפסוק שויתי ה' לנגדי, תמיד (תהלים טז). מסתבר שהמנחת שי כתב את הדברים עוד לפני שני הנ"ל, אך ספר מנחת שי נדפס כ- 50 שנה לאחר מכן, משמע ספר מנחת שי לא עמד לפני הרז"ה או המהרי"ץ. המנחת שי כותב את הדברים בהקדמה לתהילים, בשם ר' אליעזר פרובינצאלו: "כלל ד', כשיבואו שני גלגלים זה אחר זה, ... - הניגון בשני".
4. בפסוק, וַיֵּ֣דַע אוֹנָ֔ן, כִּ֛י, לֹּ֥א ל֖וֹ (בראשית לח, ט), אך מדובר על דחיק שהוא יוצא מן הכלל וחריג מאוד, כי הוא בא אחרי טעם מפסיק (הטעם המפסיק תביר, במילה כִּ֛י).