פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



דבש נזכר ארבע פעמים בספר משלי, ובכל פסוק היחס אליו שונה:

  • ב (משלי טז כד): "צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם, מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם"- הדבש הוא המאכל המושלם – גם מתוק וגם מרפא ( פירוט ).
  • ב (משלי כד יג): "אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב, וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ. כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ, אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת"- נאמר שטוב לאכול דבש ( פירוט ).
  • ב (משלי כה טז): "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ, פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ. הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ, פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ"- נאמר שאפשר לאכול דבש, אבל לא יותר מדי ( פירוט ).
  • וב (משלי כה כז): "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב, וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד"- נאמר שלא טוב לאכול הרבה דבש ( פירוט ).

למעשה כל הפסוקים אומרים אותו דבר: טוב לאכול דבש אבל לא הרבה מדי. אולם יש פסוקים שמדגישים את "החצי המלא" (טוב לאכול דבש) ויש פסוקים שמדגישים את "החצי הריק" (לא טוב לאכול הרבה מדי).

הסיבה ליחס השונה היא, שבכל פסוק הדבש הוא משל לעניין אחר. בכל העניינים צריך לשמור על איזון, אבל יש עניינים שבהם צריך לנטות מעט לצד העודף, ויש עניינים שבהם צריך לנטות מעט לצד החיסרון:

  • במשלי טז הדבש הוא משל ל'אמרי נועם' – דברים נעימים שמרפאים את נפש השומע, ובהם ראוי לנטות לצד העודף.
  • במשלי כד הדבש הוא משל ללימוד החכמה, שגם בה ראוי לנטות לצד העודף.
  • באמצע משלי כה הדבש הוא משל לקשרים ידידותיים בין אדם לחברו, שבהם ראוי לשמור על איזון.
  • ובסוף משלי כה הדבש הוא משל לשאפתנות ורדיפת כבוד, שבהן ראוי לנטות לצד החיסרון.

תגובותעריכה

מאת מורה לתורה משה דין DAIAN1@013.NET

MORELETORA.COM

את הדבש יש לאכול בבקרים ולא בערב

רבני חזל טועים ומתעים אותנו עד היום כאשר הם אומרים לאכול דבש בליל ראש השנה

אבל הדבש שהוא מתוק יותר מסוכר נותן הרבה כח [אנרגיה] ממריץ הוא מזין מאד ויש בו הרבה ויטמינים ומינרלים ואין לנו צורך בכל האנרגיה הזאת בערב לפני השינה ומוטב שנהיה עייפים

אך ההוכחה המשמעותית ביותר נמצאת כידוע במקרא בספר הנביא הרואה שמואל פרק יד:

(כו) וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַיַּעַר וְהִנֵּה הֵלֶךְ דְּבָשׁ וְאֵין מַשִּׂיג יָדוֹ אֶל פִּיו כִּי יָרֵא הָעָם אֶת הַשְּׁבֻעָה:

(כז) וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל פִּיו וַתָּרֹאְנָה }וַתָּאֹרְנָה{ עֵינָיו:

(כח) וַיַּעַן אִישׁ מֵהָעָם וַיֹּאמֶר הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אָבִיךָ אֶת הָעָם לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם הַיּוֹם וַיָּעַף הָעָם:

(כט) וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן עָכַר אָבִי אֶת הָאָרֶץ רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה:

ובכן יונתן הצדיק אהבת נפשו של דוד מעיד כי הדבש האיר את עיניו ואם הדבש מאיר [מעיר] את העינים אז זה טוב לבוקר ולא לערב לפני השינה שעלינו לעצום עינים

-- daian moshe, 2009-11-02 21:52:49

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-04-01.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/dvj