פתיחת התפריט הראשי

ביאור:דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מאמר זה מתבסס על שיעורים של פרופסור קירשנבאום מהמרכז הבינתחומי, והוא הוקלד ע"י תלמיד החפץ בעילום שמו ונתרם על-ידו ל"אתר הניווט בתנך". מותר להעתיק את המאמר בתנאי שהערה זו נמצאת בראש כל עותק.

דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו.

שמות יב טו - "שבעת ימים מצות תאכלו" .

דברים טז ח - "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה'" .

חז"ל אומרים: שבעת ימים (שמות) ששת ימים (דברים) - כך כתוב בתורה.

אם כתוב שבעה ימים לאכול מצות הרי כך מחויבים לעשות.

בדברים כתוב ששת ימים, אז כנראה שיום אחד משבעת הימים לא צריך לאכול מצות מתוך חובה אלא זאת רשות. חז"ל אומרים שיום אחד שהוא רשות הוא היה בכלל שבעת הימים ויצא מן הכלל. הכלל הוא שבעה ימים - חובה. עכשיו , בגלל שבדברים נכתב ששת ימים, אז יום אחד יצא מכלל שבעת הימים כדי ללמד שזה לא חובה אלא רשות. חז"ל טוענים שדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. יום אחד משבעת הימים יצא מכלל שבעת הימים, אז הוא מלמד על עצמו שהוא רשות ולא חובה. המידה הזאת אומרת כי הוא מלמד על כל הכלל, שכל שבעת הימים הם רשות. כלומר שבעה ימים רשות לאכול מצות אך אסור לאכול לחם, חמץ.

שמות יב ח - "בראשון בארבעה עשר לחדש בערב תאכלו מצות" .

14 לחודש ניסן בערב הוא ליל הסדר. כאן יש חובה לאכול מצות. בליל הסדר חובה לאכול מצות אך שבעת הימים זה רשות וזאת משום שיום אחד היה בכלל, דבר שהיה בכלל ויצא מהכלל ללמד, הוא יצא ללמד על הכלל כולו ולכן כל שבעת הימים הם לא חובה.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של דוד קיוויתי שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-20.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/klli/mdrjim/midot_djb