ביאור:דברת שלמה - פרשת וישב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
דברת שלמה - פרשת וישב (כב עמודה ב)
העולם הזה אצל צדיקים עריכה
- וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען.
- הנה נתעוררו בזה המפורשים על הלשון "וישב יעקב בארץ מגורי אביו"
- שהם הי' גרים שם, והוא - נתיישב שם.
- והנה חז"ל אמרו על וישב: "ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו וכו'
- אמר הקב"ה - לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם בעוה"ב
- אלא שמבקשין לישב בשלוה בעוה"ז.
- ולכאורה היא תמי':
- היאך אפשר לומר שיעקב נכסוף לתאות עוה"ז ח"ו. ?
- וגם מדתו של הקב"ה להיטב והוא מלא רחמים.
- ובפרט על יעקב ידידו - ומדוע אמר "לא דיין..." כו' ?
- אך הענין הוא שבודאי בעיני הצדיק הוא נמאס ונתעב תאות העוה"ז
|
(תהלים - רננו צדיקים), אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב חָיִל, גִּבּוֹר - לֹא יִנָּצֵל בְּרָב כֹּחַ. שֶׁקֶר - 'הַסּוּס לִתְשׁוּעָה', וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט. הִנֵּה עֵין ד' אֶל יְרֵאָיו, לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם, וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב. נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַד', - עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא! כִּי בוֹ - יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ - בָטָחְנוּ... |
- מחמת שיודעים ומכירים ודביקים בנועם ה' ובקדושתו ובהירותו, כמו שכתוב הנה עין ה' אל יריאיו
- ור"ל כי יריאים הם מחמת שיודעים שמלא כל הארץ כבודו.
- ולית אתר פנוי מיני'.
- וגלל כן תמיד על פניהם יראת הבורא ב"ה.
- וזה תיבת הנה,
- כי הנה הוא לשון מוכן - בפ' רש"י ז"ל בכמה מקומות
- ועין הוא לשון מראה, כמו שפי' רש"י ז"ל על ויכס את עין הארץ
- וכמו ועינו כעין הבדולח
- ותמיד בכל רגע ורגע ובכ"מ מראית בהירות וקדושת הבורא יתברך נוכח פניהם כיתרון אור מן החושך,
- וכן להיפך ח"ו - כנגד גודל האור ניכר פחיתות החושך,
|
כגרגיר של חרדל לפניו: לא מצאתי בחז"ל.ובעץ חיים-שער מג-הקדמה להדרוש: עד שנמצא שעל הכל מקיף אור הא"ס וכל העולמות בתוכו כגרגיר חרדל בים אוקיינוס. הביטוי כלשונו בפירוש אור החיים הק' על הפסוק בפר' בראשית ארדה נא ואראה: ועוד - למה יצטרך ה' לרדת? והלא כל העולם כגרגיר של חרדל לפניו?!. ובספר יסוד ושורש העבודה חזר על הדברים. ולנוצרים ימ"ש יש משל על גרגר החרדל הזעיר שצומח לשיח גדול, ואינו דומה לעניינינו כלל. |
- כמשחז"ל "כל העולמות - כגרגיר החרדל לפניו".
- ורמזו במתק לשונם באומרם חרדל ולא זרע קטן אחר,
- כי נגד גודל האור ונעימתו של הבורא ית' - ניכר שהעולם הזה קטן מאוד ומר מאוד,
- וזהו כגרגיר חרדל שהוא קטן ומר.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
בעוד שלשת ימים עריכה
|
וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף, וַיֹּאמֶר לוֹ: בַּחֲלוֹמִי - וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי. וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם, וְהִיא - כְפֹרַחַת: עָלְתָה נִצָּהּ, הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים. וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי, וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה, וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה. |
- בפסוק בעוד שלשת ימים וכו'
- והשיבך על כנך כמשפט הראשון אשר... וכו'.
- וכי אפשר לאדם שחטא למלך, שיהי' חשוב אח"כ כמו קודם?
- וכל דקדוקים האלו כבר דקדק בספר מעשה ד'.
|
אולי צריך להיות בספר מלחמות ד' לרלב"ג שפירוש זה קרוב אליו מאוד. ואולי לספר שערי תשובה לר' יונה מגירונדי, בשער השני (הדרכים לשוב אל ד') שם יש דימוי של חטא למים נרפשים על פי הפסוק במשלי. בכל אופן, בספר מעשה ד' סיפורים מזהר ומכתבים אחרים, אין (למיטב ידיעתי) אזכור של עניין חזרה אחר חטא למקום שהיה בראשונה, ולא דיון בפסוק זה. ואולי הכוונה לספר מעשי ה' לרבי אליעזר אשכנזי בן אליהו הרופא. |
- אמנם די"ל עוד מהו כמשפט וכו' (וכי אפשר לאדם...)
- י"ל "כי אם" הוא לשון תנאי.
אמנם לדעתי קושיא אחת מתורצת בחברתה.
דהנה יש להבין איך בקש ממנו שיזכרנו לפני המלך. הלא בזכרו הוא מזכיר חטאו - ובוודאי לא יעשה זאת בשום אופן.
אך העניין כי יוסף הצדיק צפה ברוה"ק החלומות של פרעה ופתרונם ועלייתו לגדולה: לכ"א לו שהוא ישיבך על כנך כמשפט הראשון. כי בוודאי בבואו לפני המלך יהי' למלך טובה על ידו ויהי' מחזיק לך טובה על חטאתך אשר חטאת, ונתנוך בבית הסוהר ועי"ז הבאת אותי לפני' ונצמח לו הטובה הגדולה על ידו וכן יהי' תמיד בזוכרו חטאתך. ומכ"ש שלא יהי' לך למזכרת עון אשר חטא וזהו - כמשפט הראשון... כו' ...כ"א זכרתני אתך.
אמנם תי' אתך אינו מובן כמ"ש הרמב"ן ז"ל. גם תי' כאשר ייטב לך הוא לכאורה מיותר כי בוודאי כאשר ישיבנו על כנו ייטב לו.
אך הענין דאיתא במדרש.
- אשרי הגבר אשר שם ד' מבטחו - זה יוסף הצדיק
- ולא פנה אל רהבים - זה מצרים.
ומקשין ע"ז: הלא לכאורה שם בטחונו על שר המשקים. כמ"ש רש"י ז"ל.
דהנה במג"א כתיב
- ומרדכי ידע וכו'.
- ויקרע מרדכי וילבש שק כו'.
- ותבואנה נערות וכו'.
- ותלבש בגדים להלביש וכו'.
ולכאורה קשה מאוד. וכי לא הי' למרדכי מלבושים הלא שר ונכבד הי'?! - יושב בשער המלך! ומ"ז ששלחה לו בגדים ולהסיר שקו הלא בוודאי לא לחנם קרע את בגדיו. הי' לה לשלוח רק לדעת עמ"ז כו'.
אמנם כי ידוע מאמר חז"ל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך. הטעם - כי מי שהוא עשיר, ברכת ה' שורה עליו, וכשהוא נותן אפי' דבר מועט בעין יפה, הוא ממשיך ומשפיע מברכות ד' השורה עליו - להמקבל ונתברך ע"י כמ"ש טוב עין הוא יבורך.
ואפשר לומר שמזה הטעם הי' רבי מכבד עשירים וכמ"ש חז"ל שיראה אדם לדבק ולהשתתף ע"מ שהשעה משחקת לו.
ועי"ז יובן מה שאמרה רות:
- אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים
- אחר אשר אמצא חן בעיניו
כי לכאורה אינו מובן כי איך אפשר שתהי' רצון הצדקת - למצוא חן באיזה אדם. אך עפ"ז יובן - שאמרה "אלקטה... כו' ע"י השפעתו מברכת ד' עלי אמצא חן בעיני הש"י ב"ה - ואתברך ג"כ כידוע מזוה"ק שמפרש בכמה מקומות שדבר הכ' דרך נסתר כמו 'אליו' או 'בעיניו' וכדומה - והוא קאי על הקב"ה.
נחזור לעניינינו: אם ברכת ד' שורה על עשיר4 כ"ש על מלך. וכ"ש אסתר המלכה שנתעלית במלוכה ע"י נס נפלא שלא כדרך הטבע, רק מאת ד' היתה זאת ומלכות שלה הית' מלכות השכינה שנסתתרת בה כמ"ש האריז"ל ורמזו בשמ' אסתר
ולכך שלחה בגדים להלביש את מרדכי. כי ע"י שתלביש אותו בגדי כבוד וגדולה יתגדל ויתרומם מעלתו ג"כ ע"י ברכת ד' ומלכותו השורה עלי' ולכ"נ אח"כ ולהסיר שקו. ר"ל סבת נתינת השק יתבטל ע"יע כנ"ל.
וכן הוא ביוסף הצדיק שהבין כי בוודאי חטא השני שרים היו שווים כמ"ש חטאו משקה מלך מצרים והאופה כו'. והקב"ה יעשה לו נס נפלא שאותו ישיב על כנו והאופה יתלה ובוודאי הוא נס גדול ובראותו גודל הנס וטובות הבוא ב"ה השורה עליו הי' חפצו לידבק בגודל הנס ובטובות הקב"ה ההוא אשר ע"י יתגדל ויתרומם ג"כ כנ"ל. וזהו והזכרתנוני אתך כאשר ייטב לך. ר"ל בגודל הטובה ההוא שאתך רצוני לידבק ובוודאי והוצאתני מן הבית הזה.
נמצא העיקר הי' מדובק ומובטח בהשי"ת ובטובתו כמ"ש המדרש
- אשרי הגבר וכו' - זה יוסף הצדיק.
- ולא פנה אל רהבים. - זה מצרים...
שלא שם מגמתו עליו, רק על הש"י וחסדו אשר אתו:
כי אם זכרתני: איך לקרוא את דבר ה' אליך לפעולה - על פי המציאות ('כל מה דעביד רחמנא לטב') עריכה
|
חלק זה מהספר דברת שלמה, הוקרא בנר שלישי חנוכה התש"ע בפני כ-300 תלמידי עטרת כהנים - לבקשת הרב אבינר, ובשבת וישב קודם לכן נלמד על ידי מו"ר בעברו לראשון לציון... |
למה לא אמר: כל מה דעביד רחמנא - לטב עביד עריכה
- בפסוק כי גונב גונבתי מארץ העברים וכו'.
- וגם פה וכו.
- הנה תיבת וגם.
- אינו מובן - כי לא דיבר עד כה מענין עשיי' שיאמר "וגם פה לא עשיתי כו'.
- גם תיבת כי ברוב המקומות הוא לשון דהא - הוא נתינת טעם
- וכאן - הוא בלשון אשר.
- אך הענין הוא דהנה כל הדברים שאמר כי גונב גונבתי וכו'
- הוא שפת יתר לכאורה
- שהיה לו רק לבקש והוצאתני וכו'.
- אך הענין הוא - כי יוסף הצדיק הי' מתיירא שלא יהי' חלילה חילול ד' בעיני שר המשקים
- כי היה יודעו ומכירו שר המשקים היה מכיר את יוסף שהוא צדיק
- כי כולם ראו שד' אתו
- וגם האמין לו שיפתור חלומו - באומרו: הלא לאלהים פתרונים.
- ומחמת שאני מאמין ובטוח בד' - ...'ספרו נא לי'
- וכן עשה. נקודה במקור וכאן משמעותה הדגשה
- ויה' קשה לו:
- למה תבקש להזכירך לפני המלך?
- הי' לך לומר: כ"מ כל מה דעבד רחמנא - לטב עביד. נקודה במקור, וכאן משמעותה הדגשה
- ואפי' בבית הסוהר - ובפרט שנתן ד' חינו בעיני שר בית הסוהר!
- ומה גם שלא הי' בודאי תפיסה פחותה - רק היה בית ומקום חשוב אשר אסורי המלך... וכו'
- כמ"ש והצאתני מן הבית הזה.
כל אשר בכחך עשה - הפירוש הנכון לקריאת המציאות עריכה
- ולכך הי' צריך להתנצל לפניו כי גונב... וכו'.
- דהנה אחז"ל - מאן דביש ליה בהאי מתה - ליזל למתא אחריתי.
- והקשו: למה לא יבטח ולא ישען באלהיו.
|
(חובות הלבבות
אַךְ תּוֹעֲלוֹת הַבִּטָּחוֹן בָּעוֹלָם: מֵהֶן - מְנוּחַת הַלֵּב מִן הַדְּאָגוֹת הָעוֹלָמִיּוֹת, וְהַשַּׁלְוָה מִנִּדְנוּד הַנֶּפֶשׁ וְצַעֲרָהּ לְחֶסְרוֹן תַּאֲווֹתֶיהָ הַגּוּפִיּוֹת, וְהוּא בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה וּבְשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה): "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטָחוֹ". וְאָמַר (שם): "וְהָיָה כָּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו". וּמֵהֶן - מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ מִלֶּכֶת בַּדְּרָכִים הָרְחוֹקִים, אֲשֶׁר הִיא מְכַלָּה הַגּוּפוֹת וּמְמַהֶרֶת הַשְׁלָמַת יְמֵי הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים): "עִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחִי קִצַּר יָמָי". |
- וכ"ה וכן הוא בספר חובות הלבבות -
- למה לאדם להשתדל ולעשות סבות לעסוק בפרנסתו
- יש לו לבטוח בד' שיכול לפרנסו בכ"מ בכל מקום
- כמ"ש האמגושי להפרוש: פעלך סותר את דבריך ע"ש:
|
אלפא ביתא אל תתחר במרעים יוֹדֵעַ ד' יְמֵי תְמִימִם, וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה. לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה, וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ. כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ, וְאֹיְבֵי ד' כִּיקַר כָּרִים - כָּלוּ! בֶעָשָׁן כָּלוּ! לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ, וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ. מֵד' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ, וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ. כִּי יִפֹּל - לֹא יוּטָל, כִּי ד' סוֹמֵךְ יָדוֹ. נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי, וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב, וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. - כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה, וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה.... תפילת חנה וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר: עָלַץ לִבִּי בַּד'! רָמָה קַרְנִי בַּד'! רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי - כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ! אֵין קָדוֹשׁ כַּד' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ! - וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה! יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם? כִּי אֵל דֵּעוֹת ד' ולא [וְלוֹ] נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת! קֶשֶׁת גִּבֹּרִים - חַתִּים, וְנִכְשָׁלִים - אָזְרוּ חָיִל. שְׂבֵעִים - בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ, וּרְעֵבִים - חָדֵלּוּ! - עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה, וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה. ד' מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. ד' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם! מֵקִים מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת - יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם. כִּי לַד' מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל. רַגְלֵי חסידו [חֲסִידָיו] יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ - יִדָּמּוּ, כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ! ד' יֵחַתּוּ מריבו עלו [מְרִיבָיו עָלָיו], בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם ד' יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ - וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ. |
- אך יש לדעת כי הש"י ב"ה הוא עלת כל העילות
- כמשה"כ "ולו נתכנו עלילות".
- והוא ית' יודע באיזה מקום צריך כ"א להיות בכל יום ובכל שעה
- וכל הליכותיו ועשיותיו של אדם - הכל בהשגחתו וברצונו ית'.
- וכן אכילתו ומלבושיו - הכל שייך אל האדם לפ"מ לפי מה שהוא אדם
- כמו שתקון בברכה אחרונה - בורא נפשות רבות וחסרונם.
- ר"ל רוצה לומר כ"מ כל מה שנחסר לאדם מחלקו וחיותו ונשמתו - נשלם ע"י אכילתו או מלבושיו ושאר הנאותיו.
- אם משליך על ד' יהבו הוא מדירו ומזמנין לו כפי הנאות אשר נאה לו, כלומר: המגיע לו לו לחלקו ולנשמתו
- כמ"ש מד' מצעדי גבר כוננו כו'.
- ולכך כתיב בכל דרכיך דעהו וכו'.
- ולפעמים הוא צריך לילך ולעשות איזה דבר ולשום לדרך פעמיו.
- ויבוא מזה 5יזה מצוה או קידוש השם.
- או יגמור איזה שידוך ע"י
- או שארי דברים שרצון הבורא ב|"ה לעשות ולגמור ע"י.
- גלל כן צריך האדם הנלבב אשר עיני שכל לו לבטוח בד'
- ואעפ"כ אם יראה שיזדמן לו איזה דרך או איזה מעשה אף שלפי הנראה הוא דרך הטבע - כדרך כל הארץ.
- ידע נאמנה שהוא בהשגחה פרטית מהבורא ית"ש יתברך שמו.
- ואולי יבין ויראה איזה מצוה או איזה קידוש השם או עובדה
- שרצון הבורא ב"ה בו ויעשה בדרך הילוכו
- וזשחז"ל מאן דביש לי בהאי מתא... כו' -
- אעפ"י שהוא בעל בטחון
- ויכול הקב"ה לעזור לו בכאן.
- יחשוב אולי רצון הבורא ית' שאשים לדרך פני.
- ומיני' וע"י יתקלס עילאה.
- ולכך: ליזיל למתא אחריתי.
- וכן הוא בעניני פרנסה או בשאר עניניו
- כ"מ שמזדמן לפניו יחשוב כן
- אע"פ שהוא בעל בטחון
- אולי רצון הבורא ב"ה בזה כנ"ל.
תשומת לב מיוחדת נדרשת כשהנעשה מיוחד ויוצא מגדר הרגיל עריכה
- ומכ"ש כשנעשה איזה דבר שלא כדרך הטבע - רק דרך נס ופלא.
- ובוודאי ראוי לחשוב שזהו בוודאי מהשגחות הבורא ב"ה.
- והנה ראוי ונכון להשגיח ולראות שיצמח מזה שיתקדש שמו הגדול ע"י.
- וכן יוסף הצדיק ראה שירידתו למצרים היה שלא כדרך הטבע.
- כי הנשמע כזאת שאחיו הצדיקים קדושי עליון בני אבות הקדושים יגנבוהו וימכרוהו.
- אין זה כי אם מאת ה' היתה זאת - שיתקדש שמו הגדול ע"י
- כי מצרים נקרא ערות הארץ.
- כמ"ש לראות ערות הארץ.
- וכן בישעי' חשופי שת - ערות מצרים.
- ולכך היו שטופי זמה ומכשפים - כפרש"י ז"ל
- ולזה צריך לשבור ולעקור קליפות הערלה הזאת
- והוא ע"י ההיפך הגדול
- ע"י הצדיק יסוד עולם - הוא יוסף כנודע.
- וכן הי' - שהראה גודל צדקתו במצרים
- כנודע מענין אשת פוטיפר
- וראוי הוא - לעקור ולשבור הקליפה הגדולה הזאת.
- לכך אמר כשמתנצל על שרוצה לצאת מבית הסוהר. נקודה, ואולי בכתב היד קו מפריד - כי גנב גונבתי כו'.
- ר"ל: בואי לכאן הוא שלא כדרך הטבע כנ"ל.
- וצריך לעקור הקליפה שיתגדל הקדושה ע"י על יָדִי בכאן.
- אמנם: וגם פה לא עשיתי מאומה - כי שמו אותי בבור.
- ר"ל רוצה לומר: איך אפשר לי לעשות איזה דבר? - דהא שמו אותי בבור.
- לכך - כשתזכרני לפני פרעה והוצאתני מן הבית הזה -
- אז אוכל לעקור הקליפה שיתגדל הקדושה ע"י!
- - כמו שהי' באמת אח"כ
- כמ"ש: לכו אל יוסף - אשר יאמר לכם תעשו.
- ופרש"י ז"ל: אמר להם שמולו - וכן הוכרחו לעשות.
- ועי"כ הי' יכול להיות השראת שורש הקדושה ע"י
- ובא יעקב ובניו הקדושים לגור שם
- עד שלבסוף וינצלו את מצרים:
עוד חלק לא מבואר עריכה
בפסוק ותשא אשת אדוניו את עיני כו'.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.