ביאור:דברת שלמה - פרשת בשלח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
דברת שלמה בשלח
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
חזרה לדף המבוא בספר דברת שלמה של המגיד מלוצק
פרשת בשלח
המלחמה ברשעה הפנימית
עריכהויהי בשלח פרעה כו' ולא נחם כו' הקשה בספר אוה"ח מהו תי' ויהי שהוא לשון צער אמנם הנה כתי' וידבר כו' דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו ויאמר פרע' כו' וחזקתי כו' ויעשו כן
ופירש"י ז"ל להגיד שבחן ששמעו לקול משה. ולא אמרו היאך נתקרב אל רודפינו כו'. אלא א' אין לנו אלא דברי בן עמרם
ויוגד למ"מ כי ברח וכו' עד ופרעה הקריב וישאו ב"י את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם כו' ויצעקו
ופירש"י ז"ל שתפסו אומנת אבותם ויאמרו אל משה המבלי וכו' ויאמר משה אל תיראון כו' לא תוסיפו.
והקשו המפורשים הלא ידעו מזו שהקב"ה הודיעם זה, והאמינו כמ"ש ויעשו כן כפי' רש"י ז"ל
ולמה יראו עוד ויצעקו
וגם - אם צעקו ותפשו אומנת אבותם א"כ היו צדיקים ולמה א' אל משה המבלי
אמנם הענין הוא דהנה העיקר גלות מצרים הוא הגברת כח הטומא' המפת' את האדם בתאות עוה"ז והבליו ומיפה לו כאילו הי' חכמות וטובים ובאמת הבל המה ופתיות וזהו הבה נתחכמ' כי ה"ל למימר נחכמה אלא א' נתחכמ' ונעש' בעינינו כחכמים מה שאין כן לפי האמת. וז"ש וישימו עליו שרי מסים ר"ל שבכל תאוה שאדם יורד לתוכה הוא מגביר כח התאו' ההוא והוא נקנע תחתיו וממשיך חיותה לתוכ' כאילו נתן לה מס וכמ"ש בפ' שמות ע"פ ראיתי רשעים קבורים והנה הגם שעוש' מצוה ועוסק בתורה ותפלה מ"מ עושין עם התגברות התאוה שלו ופניות שעושה גם עבירות חמורות ר"ל וז"ש וכאשר יענו אותו כן ירבה ור"ל עם התאות והעבירות עושין מצות וז"ש כי פנו אלי עורף והל"ל כי הסבו אלי עורף אמנם ר"ל אפי' כשפניו עלי שהוא עסקו בתורה ומצות אזי ג"כ הוא עורף כנ"ל. והנה ממשיכים חלק הקדוש' בהקליפ' והקדוש' רוצה לצאת ודוחק א"ע דרך לבוש וקליפ' עבה לצאת לחוץ ולכן הוא נמשך ונתקש' כמו קוצים משא"כ אילני מאכל ישש בהם חיות הרבה ולכן הם רכים ולא כ"כ חדים וכן השערות בבהמות ובאדם וז"ש בזוה"ק אית שערות שעיעין וקשישין ואית שערות רכיכות וקמיטין ויש אדם שהוא בעל שער מחמת שהחיות שלו קטן והגוף לו קליפ' עבה וקש' מאוד ונדחק לצאת ומושך עמו שערות וזה שאין לו שערות מחמת שהחיות שלו מרובה והגוף שלו אינו קליפה עבה וקשה וז"ש הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק וזה אולי ימשני אבי והיית בעיניו כמתעתע ר"ל שיברך אותי בדברים גשמים שיש בהם ממש כי סבר שאני עשו וזה כמתעתע ויהיו נחשב לי קללה וזהו והבאת עלי ולא א' ויקלל אותי כמו שבאמת בירך את עשו בדברים גשמים וזהו השיב' עלי כו'. ר"ל אפי' כשיהיו דברים גשמים הגם שהם דיני' וקללה אמנם כשתתירא מזה ויהיה לך יראת הבורא ע"פ תמיד שהוא האם והשורש של כל הדינים והקללות והמתקתן שהיא בחינת רבקה אם יעקב ועשו וזהו ויקוצו כו'. שנעשו כקוצים כנ"ל ע"י חיות של ישראל
וז"ש מפני ב"י - מפני הוא פנימיות ובזה יובן מה שאמר פרעה תכבד וכ'ו' ואל ישעו בדברי שקר הלא הם דברי אמת הגם שפרעה הי' רשע
אמנם תדבק לשונו כו' היאך אמר על מה שאמרו נזבח' לד' אלהינו ואל ישעו כו' הלא הם דברי אמת כי כך אמר הקב"ה.
אמנם לפי"ד יובן שעיקר הגלות הם התגברות התאוות וכוחות הטומא' ואינן מניחין לעבוד את השי"ת אפי' כשרוצ' לשוב בתשוב' שלימ' אינם מניחין אותו והם רוצים ואינם רוצים באמת כאומרם ז"ל הרשעים מלאים חרט' ודומ' בעיניהם שרוצים לשוב אבל הוא שקר כי לבם בל עמם עדיין מחמת דביקתם מאוד בכוחות הטומא'.
וז"ש ואל ישעו בדברי שקר כי ידע זה שעדיין דבקים בכוחות הנ"ל ובו בעצמו ידע זה כי עדיין בתוקפו כי אולי ישובו בכל כוחם במס"נ היה מוצאים ממנו חיותו כאשר היו באמת כן בסופו כאשר נזכר לעיל ע"פ הסתר לפניך מחטאי שמוציאים הפנימיות והחיות מן החטאים והן אמת כשאדם משוףקע בתאוות דרכו ישר בעיניו כי אינו יודע להבחין בטוב מחמת שאין רגיל בדביקות ובהירות הבורא ית' כמ"ש יתרון און מן החושך ר"ל כמושך עצמו מן החושך ורוא' האור אז הוא מבין שמה הוא חושך ומתאו' ומשתוקק מאוד לאור
ומכ"ש כשהוא צדיק כשהוא מכרגיש אפס קצהו מפיתוי היצר אז צועק ככרוכיה ובורח מזה כי יודע ההפרש כי בעשותיו המצו' טועם טעם ג"ע ובהיפך טועם טעם גהינם בזה העולם כמ"ש ר' עמרם חסידא נורא כנ"ל כי טעם טעם גהינם
ובזה יובן צופה רשע לצדיק כי י"ל למה תפס דוקא צדיק הלא מתגבר על כל אדם כמ"ש בגמרא יצרו של אדם מתגבר בכל יום שנ' צפ' רשע כו'
ולדברינו. - יובן באמת הוא אורב לכל אדם אמנם לאו כל אדם מבין ומרגיש בו שסובר שהולך בדרך הישר אמנם הצדיק שרגיל מאוד בדביקות ובהירות הבורא ית' מבין ע"ז אפי' על צפייתו והטתו אליו ורוצ' להסיתו אזי תיכף צועק ועושה מלחמ' נגדו והקב"ה עוזרו וז"ש צופ' גו'. ד' לא יעזבנו בידו.
ובזה יובן הפסוק עד מתי פתיים תאהבון פתי דהל"ל סתם עד מתי תאהבון פתי כי כשקורא אותם פתאים אין עליהם תמיהה כי ראויים לאהוב פתי
ולדברינו יובן כי בודאי יעש' זאת להרחיק נועם עליון שאין ערוך אילו ולבחור דרך טינוף ומאוס שהיא תאוות העולם אמנם ד"מ ישהוא תאב מאוד לאכול ויש לפניו ובראות עיניו דבר מאכל בודאי אוחז בו ואוכל ומה גם שאינו רגיל במאכלים עריבים והנעימים נמצאו זה ערב לחיכו
אך כשמצאו אות אוהבו וגוער בו למה תאכל ותדבק בדברים המאוסים האלו הלא טוב לך לדבק בדברים העריבים פת בג המלך
אמנם כל זמן שהדבר הערב אינו מוכן לפניו והדבר המאוס הזה עומד לפניו אינו משגיח על אוהבו ואוחז בו ואוכל אותו
אבל אם אוהבו הוא זריז ומביא לפניו דברים העריבים ומרא' לו מאכלים הטובים בודאי ראוי לו שלא יהי' עוד פתי רק לבחור מאכלים הנעימ' אמנם המני' היא לו מחמת שאוחז בידו ואוכל המאכל המאוס והא קש לו לפרוש הימנו כי בכל פעם טועם ואוכל המאכל המאוס ואין לו פנאי לטעום המאכל הנעים ואילו הניח מידו המאכל המאוס בודאי יהי' לוקח מאכל הערב. וז"ש ראה נתתי לפניך את החיים כו'. ר"ל שיהיו שניהם נערכים לפניך ולא תאכל המאכל התעוב אז בודאי ובחרת בחיים משא"כ כשאוחז וכו'.
וז"ש עד מתי פתיים ר"ל שהכתוב מתמה ואומר מי יודע עד מתי תהיו פתיים ונתן טעם לזה תאהבן פתי כי אהבה הוא דביקות ר"ל שאתם דביקים ואוחזים בידכם הפתי.
כלל העול' שכ"ז שהאדם משוקע אז אינו מבין משא"כ כשעוש' תשובה שלימה במס"נ טועם טעם עריבות דביקות אלהותו ית' אזי הגם שהכוחו' החיצונים עדיין רודפים אחריו ונכנסים במחשבתו ובלבו מחמת היות דבוק בהם מאוד אמנם היום הלא מבין ומרגיש טעמו ית' לכן צועק ככרוכי' ומבקש מהשי"ת שיוכל ללמוד ולהתפלל בלי מ"ז כי טועם טעם מיתה מזה והקב"ה עוזרו.
ובזה ניחא מה שהתחלנו בו כי בודאי ידעו שפרעו ורדוף אחריהם והאמינו ב"ה והיו צדיקים אמנם כשבא פרעה ומרכבותיו הטמאים ורדף אחריהם אזי גם כח הטומא' רדשף אחריהם ובא במחשבת' ובלבם ולא יכלו ללמוד ולהתפלל וזהו ופרע ה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם רוצה לומר שנשאו עיניהם ולבם למרום ורצו להתפלל וללמוד והנה מצרים נוסע אחריהם ופירש"י ז"ל שר של מצרים וידוע שרהב שמו שהוא גאוה שהוא שר של כל הטומאות ותאוות והוא נוסע אחריהם ונדבק מאוד במחשבתם ובלבם ולכן ויראו מאוד ויצעקו ויאמרו כו' המבלי אין כו' ר"ל שבאמת שבמצרים מלאים קברים שהוא תאוות כמ"ש לעיל ע"פ ראיתי רשעים קבורים שהוא תאוות כמ"ש לעיל ע"פ ראיתי רשעים קבורים ואין שום מקום שיאן שם קברים כנ"ל וזהו כפל לשון המבלי אין קברים ור"ל המפני שמצרים הוא בלי מקום שאין שם קרים ויפה עשית שהוצאתנו משם אך למה לחתנו למות במדבר כו' ר"ל שאנו טועמים מיתה בדיבורים שמליא' גילולים מטומאת מצרים וז"ש הלא זה הדבר כו' כי טוב כו' ממותינו במדבר כו' ר"ל כי גם במצרים שהיינו משוקעים בתאוות אעפ"כ היינו רוצים לצאת רק מה שלא היינו רוצים הי' מחמת שחששנו לזה שלא נוכל לפחד מחמת גודל השקיע' וזה אמנרנו הלא טוב לנו כו' ממותינו במדבר כו' ר"ל כיון שגם עתה לא פעלנו לכן התפלל עלינו שיעזור לנו הקב"ה שיכרות זרעו מאתנו וז"ש להם משה צתיצבו וראו כו' כי אשר ראיתם כו' לא תוסיפון לראותם אפי' במחשבתם עוד עד עולם והנמה על לשון בשלח אחז"ל שהוא לשון לויה שפרע' ליוה אותם ולכאור' יש לדקדק למה לו לעשות צדקות כ"כ ומה ראה על ככה ולפ"ד ע"נ שליוה אותם ונבדק עדיין במחשבתם וזהו ויהי לשון צער ובשביל זה לא נחם חול' כי לא רצה להוליכם דרך ארץ עממין שהוא פלשתים ודומה שהוא ג"כ גס וקליפות וכוחות טומא' והנה זה זמן קרוב שיצאו ממצרים ועדיין אינן נקיים לגמרי וזהו כי קרוב הוא ולכן ויסב אלהים כו' וע"יז וחמושים כו' שנתרחקו מהקליפ' ונכנסו בנו"ן ש"ב:
מה תצעק אלי
עריכהויאמר ה' כו' מה תצעק אלי. פרש"י ז"ל למדנו שהי' משה עומד ומתפלל א"ל הקב"ה כו' ד"א מה תצעק אלי = עלי הדבר תלוי וצ"ל למה הביא רש"י ב' פירושים אמנם הנה לפי פשוטו היו יראים מאד שלא ימית פרעה אותם כמ"ש ויראו מאד וא"ל משה אל תיראו התיצבו כו' צ"ל הלא לא קדם לו מאמר הקב"ה התיצבו אמנם י"ל על התיצבו כו' ב' פירושים הא' כי למשה היצר מאד צער ישראל ודיבר על לבם ובחדא מחתא הי' זה תפלה לפני השי"תכשאחז"ל על אסתר בדבר' אל המלך וכן נחמ' בדבר אל המלך כי כן דרך הצדיקים הדביקים בו ית' וכל דבריהם הוא בדביקות ונעש' תפל' לפ]ני השי"ת ב"ה וזהו ותגזור אומר כו' ובזה יובן הפסוק אהבתי כי ישמע ה' קול תחנוני והא כפל לשון ולפענ"ד את קולי כשאני מדבר והוא תחנוני והנה מרע"ה בגודל דביקותו בבורא ית' כל דבריו הי' עמו ית פא"פ בגודל דבקותו הזקה וז"ש ודיבר ה' אל משה פא"פ כאשר ידבר איש אל רעהו הנה תי' כאשר צ"ל דהל"ל כמו שידבר אלא הפי' הוא שדיבר ה' אליו פא"פ כאשר ידבר עם רעהו ר"ל בשע' שדיבר עם רעהו כי דיבר בדביקות דגדול והשי"ת ב"ה שומע לדבריו ומשיב לו כמו שהי' כאן שדיבר עם ישראל וניחם להם והי' זה התפיל' ומאר לו השי"ת מה תצעק אלי ופרש"י למדנו שהיה עומד בתפל' ר"ל עם הדיבורים הנ"ל שאמר לישראל ומעת' לא קש' למה לא נכתב שהיה עומד בתפילה ולדברינו זו התפלה הפי' הב' י"ל על התיצבו שנתן להם עצה: כשאתם יראים על עצמיכם לא תיראו כי איך שיהיו עמכם יהי' רק תצעקו לפני השי"ת על קידוש שמו הגדול שנתקדש ביצי"מ ועכשיו שלא יתחלל ח"ו ויעש' זאת למען שמו הגדול ויושיע את עמו בשביל עצמו כביכול וז"ש אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' ועי"ז לא תוסיפו "ה' ילחם..." ולפי פי' זה פי' רשי הפי' הב' על מה תצעק עלי הדבר תלוי.