ביאור:גדעון וירובעל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זהו מאמר לא גמור. קחו אותו כאתגר - להשלים אותו!

שאלה

עריכה

גדעון וירובעל הם שני שמות לאותו אדם. מה ההבדל ביניהם? מדוע אותו אדם נקרא לפעמים גדעון ולפעמים ירובעל?

תשובה 1 / אראל

עריכה

השם 'גדעון' נזכר רק בסיפור עצמו – שופטים ו-ח. בכל שאר המקומות שמזכירים אותו (גם בשופטים ט, וגם בשמ"ב יא למשל) הוא נקרא 'ירובעל' או 'ירובשת'. נראה שזהו השם שנשאר לדורות. מצד שני, בסיפור עצמו נזכר השם 'ירובעל' 4 פעמים:

  1. ו32: "ויקרא לו ביום ההוא, ירובעל לאמור: ירב בו הבעל, כי נתץ את מזבחו."
  2. ז1: "וישכם ירובעל הוא גדעון, וכל העם אשר איתו, ויחנו על עין חרוד; ומחנה מדיין היה לו מצפון, מגבעת המורה בעמק."
  3. ח29: "וילך ירובעל בן יואש, ויישב בביתו."
  4. ח35: "ולא עשו חסד עם בית ירובעל גדעון: ככל הטובה אשר עשה עם ישראל."

מאד קשה למצוא כאן חוקיות, במיוחד בגלל שבשני מקרים כתוב גם 'גדעון' וגם 'ירובעל' באותו פסוק. נראה לי שהשם 'ירובעל' מציין את היחס השלילי של העם אל גדעון, כי הוא מזכיר את המריבה שרבו אתו בבית אביו. ברוב הסיפור נזכר השם 'גדעון', כי ברוב הסיפור היתה על גדעון רוח ה' – הוא היה מנהיג כריזמטי וכל בנ"י הלכו אחריו למלחמה, ובכלל לא זכרו את המריבות שהיו לו בבית אביו. אבל ייתכן שבבוקר הראשון, כשהוא רק השכים אבל עדיין לא לגמרי התעורר, עדיין לא שרתה עליו רוח ה' (לפי חז"ל, כשאדם קם בבוקר שורה על הידיים שלו רוח טומאה עד שהוא נוטל אותן), ולכן הוא נקרא 'ירובעל'. גם לאחר המלחמה, כשהוא חזר לביתו, כבר לא שרתה עליו רוח ה' ואז בנ"י נזכרו במריבות הישנות וקראו לו ירובעל. אחר-כך מסופר על שבעים הבנים של גדעון, ושם כמובן קוראים לו גדעון (הבנים שלו לא רבו אתו), וגם כשהוא נפטר בשיבה טובה קראו לו גדעון (בלוויה שלו בוודאי לא רצו להזכיר את המריבות שהיו לו בנעוריו). אבל לאחר מותו – בני ישראל לא עשו חסד עם בית 'ירובעל' וחזרו לקרוא לו 'ירובעל'; הם לא זכרו שפעם הוא נקרא "גדעון – ככל הטובה אשר עשה עם ישראל". לכן מאותה נקודה והלאה קוראים לו רק 'ירובעל' – בנ"י פשוט שכחו את השם 'גדעון'.

זה קצת דחוק אבל לא הצלחתי למצוא פירוש יותר טוב.

תשובה 2 / א. ו.

עריכה
לטעמי-
ירובעל מציין את ה"בעלות" הרבה על המזבחות - כלומר, הקרבה גדולה - עשייה ממקום של חסד גדול.
כאשר מנתץ מזבחו (הבנה שהאל הוא אחד)- מפסיק בעצם לחיות ממקום של הקרבה גדולה- מכאן השם גדעון,
כלומר גדע את "העיוורון" של החסד, והחל לראות את המציאות ממקום של יראה ודין, כלומר ממקום הרגש (לב- תפארת)- וזו סוג של התעוררות (וישכם).
עשייה מתוך האיזון (האמצע) מודגשת גם בהמשך - פעולה מתוך דין (אמצע) בין הגבעה לעמק (בין הנמוך לגבוה, השחור והלבן).
וישב בביתו (כלומר בגופו- הדגשה של מודעות והבנה של הגוף הפיזי).
ולא עשו חסד - כלומר לא פעלו מהמקום הגבוה בלבד ( רוח של עם- רוח עליונה של חסד).

מקורות

עריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בלא גמור וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.




תגובות

עריכה

מאת: אלכס

עריכה

שלום רב.

שמי אלכס אני בן 17 ובימים האלה אני כותב עבודת בגרות של יחידה אחת בתנ"ך.

העבודה היא על גדעון והשאלה המרכזית היא האם גדעון היה מנהיג כריזמטי?

המנחה שלי טוענת כי גדעון כאשר אמרו על גדעון כי רוח ה' צלחה עליו אין זה אומר בהכרח כי גדעון היה מנהיג כריזמטי. לכן אני שואל האם זה נכון ולמה זה סותר את המאמר שלך?

תשובה לאלכס

עריכה

השאלה האם גדעון היה מנהיג כריזמטי היא, אכן, שאלה מרכזית ביותר בסיפור של גדעון.

כפי שתוכל לראות במאמר של אראל, לשאלה זו אין תשובה חד-משמעית.

לדעתי הצנועה, כאשר נאמר על גדעון במקרא כי רוח ה' צלחה עליו, אכן משמעות הדבר היא כי כל עוד שרתה עליו רוח זו, היה גדעון כריזמטי והעם הלך אחריו. דעתי זו נשענת על התיאור המקראי, שופטים ו:34-ז:25.

אולם, כריזמה זו היתה מוגבלת. כפי שתוכל לראות בבחינה מדוקדקת של הכתובים, חלקים שונים בעם התייחסו לקריאתו ולמנהיגותו של גדעון בצורה שונה בזמנים שונים.

גם את הוויכוח שניהל גדעון עם בני שבט אפרים (שופטים ח:1-3), ניתן לפרש בשני אופנים. מצד אחד, עצם קריאת התיגר שלהם על מנהיגותו עשויה להתפרש כהעדר כריזמה. אולם לדעתי פרשנות זו שגויה, והצלחתו של מנהיג כריזמטי נמדדת דווקא ביכולתו לשכנע מתנגדים ויריבים פוליטיים מבית, כפי שעשה גדעון. השווה את כשלונו של יפתח בסיטואציה דומה (שופטים יב:1-6).

אישוש נוסף לכריזמטיות של גדעון ניתן למצוא בבקשת ישראל להמליך עליהם אותו ואת שושלתו (שופטים ח:22).

מצד שני, ניתן למצוא תימוכין גם להעדר כריזמה של גדעון, בפרשת אנשי סוכות ופנואל (שופטים ח:4-17).

לפי הדרך שאני קורא ומפרש את הסיפור המקראי, למרות ששרתה על גדעון רוח ה' מספר פעמים ולמשך חלק ניכר מפעילותו, החזיקה השראה זו מעמד רק לפרקי-זמן קצרים יחסית, ונזקקה לתיגבור מדי פעם, ועקב כך היו בכריזמה של גדעון עליות ומורדות.

אני מקווה שבדבריי אלה נתתי לך ראשי פרקים, אותם תוכל להרחיב ולפתח בעבודה שלך. בהצלחה!

-- נחום 23:26, 14 ביוני 2008 (IDT)

מאת: גדעון

עריכה
תהילים (מט):
גם בני אדם, גם בני איש ,יחד עשיר ואביון.
דברים (כח):
גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחן.
שופטים (ה):
גלעד בעבר הירדן שכן ודן למה יגור אניות אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון.
ישעיהו (ג):
גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקסם זקן.
משלי (יז):
גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון.
משלי (כב):
גרש לץ ויצא מדון וישבת דין וקלון.
כולם רומזים על השם גדעון!
כפי שאנו נדרשים (מומלץ) לפני סוף תפילת העמידה לאמר משפט ששמנו מתחיל בו ואות אחרונה מסתיימת בו.

קיצור דרך: tnk1/nvir/joftim/gideon_wyrubal