ביאור:בשבח עניי הרוח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משלי טז יט: "טוב שפל רוח את עניים מחלק שלל את גאים"

טוב לומר אני לא יודע, להודות שאתה מתקשה בדבר מסוים, להיות איש המודה בחולשות שלו ובגבולות שלו, מאשר להתהלל בחכמת-מה שרכשת לעצמך, בעודה תמיד, במקרה הטוב, חכמה יחסית ולא מוחלטת, ובמקרה הרע גם זה לא, אלא אפילו כסילות.

או נאמר - הידע האקדמי, לדעת לתת שמות המסתיימים באיזמים למיניהם לכל מיני תופעות ועל-ידי כך להתיימר לנתח ולהסביר את המציאות - טוב מזה הוא לחיות את המציאות עצמה, המשתנה, שלא ניתן להכלילה.

תגובות

לא הבנתי איך פרשת את החצי השני של הפסוק "מחלק שלל את גאים".

-- אראל, 2010-09-16 17:05:05

אני מבין את זה גם כשלל רוחני, לא חומרי, כמו אוסף הידיעות שלנו - זה טוב ויפה, אך מה התועלת הזה אם למשל זה מביא את האדם לגאווה? עדיף להיות ענו ולדעת קצת פחות.

-- hagai hoffer, 2010-09-17 11:49:03

לעומת זאת - ירמיהו ט כג: "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'"

-- hagai hoffer, 2010-09-17 12:01:07

מקורות

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה בhoffer1 @ netvision.net.il וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-01-18.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t2816_1