ביאור:עזרא ב א
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:עזרא ב א.
בני ישראל העולים מבבל חזרו לנחלותיהם הישנות עריכה
עזרא ב א: "וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה [נְבוּכַדְנֶצַּר] מֶלֶךְ בָּבֶל לְבָבֶל; וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלַים וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ"
לאחר הצהרת כורש, חזרו עשרות אלפי יהודים מבבל לארץ יהודה, בהנהגת זרובבל בן שאלתיאל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול. "בני המדינה - בני מדינת ארץ ישראל, העולים עתה ממה שהיו בשבי הגולה." ( מצודות ) .
הפסוק מדגיש שהם חזרו איש לעירו: "שבו כל אחד לעירו אשר הגלה ממנה" ( מצודות ) . וכן בהמשך הפרק, (עזרא ב ע): "וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּמִן הָעָם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַנְּתִינִים בְּעָרֵיהֶם, וְכָל יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם".
שנשמר רצף בקשר של בני ישראל לעריהם ולנחלתם, החל מחלוקת ארץ ישראל בימי יהושע, דרך מצוות גאולת הקרקעות (כמתואר במגילת רות), הדבקות של בני ישראל בנחלת אבותם (כמתואר בפרשת נבות היזרעאלי), עד השיבה לארץ ישראל אחרי גלות בבל.
הארץ אמנם נכבשה ע"י הבבלים, אבל גולי בבל זכרו מאיזה ערים גלו, וכשיכלו לחזור - חזרו לעריהם.
עם זאת, שאלה אחת נשארה פתוחה. הרי רוב הגולים לא חזרו לארץ ישראל. בפרט, עשרת השבטים לא חזרו, וגם חלק גדול מבני יהודה. מה היה דינן של הקרקעות שהיו שייכות להם לפני הגלות? האם הפכו להפקר וכל הקודם לזכות בהן זכה? או שהן עדיין שייכות לצאצאיהם של הגולים, ומוחזקות באופן זמני בידי אנשים אחרים?
תגובות עריכה
מלכים ב ח א: "וֶאֱלִישָׁע דִּבֶּר אֶל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה [אַתְּ] בְּנָהּ לֵאמֹר קוּמִי וּלְכִי אתי[אַתְּ] וּבֵיתֵךְ וְגוּרִי בַּאֲשֶׁר תָּגוּרִי כִּי קָרָא יהוה לָרָעָב וְגַם בָּא אֶל הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים"
מלכים ב ח ב: "וַתָּקָם הָאִשָּׁה וַתַּעַשׂ כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתֵּלֶךְ הִיא וּבֵיתָהּ וַתָּגָר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שֶׁבַע שָׁנִים"
מלכים ב ח ג: "וַיְהִי מִקְצֵה שֶׁבַע שָׁנִים וַתָּשָׁב הָאִשָּׁה מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וַתֵּצֵא לִצְעֹק אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל שָׂדָהּ"
מלכים ב ח ד: "וְהַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר אֶל גֵּחֲזִי נַעַר אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע"
מלכים ב ח ה: "וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע"
מלכים ב ח ו: "וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה וַתְּסַפֶּר לוֹ וַיִּתֶּן לָהּ הַמֶּלֶךְ סָרִיס אֶחָד לֵאמֹר הָשֵׁיב אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל תְּבוּאֹת הַשָּׂדֶה מִיּוֹם עָזְבָה אֶת הָאָרֶץ וְעַד עָתָּה"
הָשֵׁיב אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל תְּבוּאֹת הַשָּׂדֶה מִיּוֹם עָזְבָה אֶת הָאָרֶץ וְעַד עָתָּה --- כי הנחלה תחשב תמיד לרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר גָּבְלוּ בְּנַחֲלָתְךָ
דברים יט יד: "לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יהוה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ"
זה דבר התורה ועל כן .......
באחרית הימים יבואו הרִאשֹׁנִים אלה הם צאצאי הצדיקים שהתנחלו בימי קדם עת הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה
מיכה ד ח: "וְאַתָּה מִגְדַּל עֵדֶר עֹפֶל בַּת צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלָים"
- -- DAIAN SHEM, 2020-01-09 20:56:03
בראשית כו ג:
"גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ"
בראשית לא ג: "וַיֹּאמֶר יהוה אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ"
בראשית לב י: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יהוה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ"
על כל איש ואיש לשוב אל ארץ אבותיו אז יהוה אלהים עמו ויטב לו מלבד אם אשר יאמר לך אלהים כאשר אמר לאברם לך לך מארצך
על כהני המקדש לשוב לנחלת המקדש
על בני יהודה לשוב לארץ יהודה
על בני ישראל לשוב אל ארץ ישראל
על המתנחלים היקרים אשר הם הטובים בעמנו לשוב לחבל עזה גוש קטיף
האם עלה בדעתך שמאז ההתנתקות מעזה זה סוף פסוק
האם נחלות ישראל הפכו להפקר וכל הקודם לזכות בהן זכה? ברור שלא
---
וכי הדבר הנכון והטוב הוא גם לכל הגוים אשר כל גוי וגוי יגור בארץ אבותיו הראשונים כי זו נחלתו אשר נפלה לו בגורל מאז ימי נח
כי ארץ שם לבני שם
וארץ חם לבני חם
וארץ יפת לבני יפת
מתוך ספר היובלים פרק י כתוב:
[מקום התישבות חם ויפת]
[שנת 1688]
(לט) בשנה הראשונה לשבוע הרביעי ליובל החמשה ושלושים נפוצו בארץ שנער. (מ) וילך חם ובניו אל הארץ אשר נפלה לו בגורל נחלתו אל ארץ הנגב. (מא) וכנען ראה את ארץ הלבנון עד נחל מצרים כי טובה היא מאוד, ולא הלך אל ארץ נחלתו מערבה לים. (מב) וישב בארץ לבנון ממזרח וממערב לארץ הירדן ועל שפת הים לארכו.
(מג) ויאמרו אליו חם אביו וכוש ומצרים אחיו לאמור:
הן נאחזת בארץ לא לך, אשר לא נפלה לנו בגורל. (מד) לא תעשה כן, כי אם תעשה כה אז נפול תפול בחרב גם אתה גם בניך בארץ והייתם לאלה. (מה) כי בחוזק החרב נאחזתם, ובחזקת החרב יפלו בניך ונכרת לעולם. (מו) אל תשב בארץ מגורי שם, כי לשם ולבניו נפלה בגורל לנחלה. (מז) ארור אתה וארור תהיה מכל בני נוח, באלה אשר נשבענו לפני השופט הקדוש ולפני אבינו נח.
(מח) ולא שמע בקולם, וישב בארץ לבנון מן חמת עד לבוא מצרימה, הוא ובניו עד היום הזה, על כן קרא לארץ ההיא כנען.
לכן לכנענים הפלשתינים כל אוחזי תרבות החטאים של בני כנען לא יהיה להם טוב לעולם בארץ הזאת כי לא נפלה להם בגורל
- -- DAIAN SHEM, 2020-01-09 22:27:27
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:בני ישראל העולים מבבל חזרו לנחלותיהם הישנות
מקורות עריכה
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2020-01-17.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/ewn/ez-02-01