פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בני ישראל במצרים - עובדי אלילים

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



בפרקים הראשונים של ספר שמות מסופר על המחלוקת בין משה לבין בני ישראל במצרים - לאחר שפרעה הכביד את העבודה על בני ישראל, הם האשימו את משה ולא רצו עוד לשמוע שום דבר על יציאה ממצרים; למשל (שמות ו ט): "וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה".

אולם המחלוקת הפוליטית הזאת היא רק 'קצה הקרחון'. הנביא יחזקאל מתאר תיאור הרבה יותר קיצוני:

יחזקאל כ ז:

" "ואמר אלהם:

   '" "איש שקוצי עיניו השליכו, ובגלולי מצרים אל תטמאו, אני ה' אלהיכם!'

וימרו בי, ולא אבו לשמע אלי;

איש את שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גלולי מצרים לא עזבו;

ואמר לשפך חמתי עליהם, לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים" "

מדברים אלה נראה, שבני ישראל במצרים היו עובדי אלילים; ה' אמר להם שיעזבו את האלילים, אבל הם לא שמעו בקולו.

עובדה חשובה זו לא נכתבה בפירוש בתורה, אם כי חז"ל מצאו לה כמה רמזים:

  • (שמות יג יח): "ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים"- חז"ל פירשו שהכוונה "אחד מחמישה" או "אחד מחמישים" או "אחד מחמש-מאות"; בכל מקרה, הכוונה שרוב בני ישראל מתו במצרים כי רצו להמשיך לעבוד אלילים, ורק מעטים יצאו.
  • (דברים ד לד): "או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באתת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך"- ר' יהושע בשם ר' חנן פירש, שהביטוי "גוי מקרב גוי" מלמד שבני ישראל נטמעו לגמרי בתרבות המצרית ( שיר השירים רבה פרשה ב ): " "גוי מקרב עם ועם מקרב גוי אין כתיב כאן, אלא "גוי מקרב גוי", שהיו אלו ערלים ואלו ערלים. אלו מגדלין בלורית ואלו מגדלין בלורית. אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים. אם כן לא הייתה מידת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם!" " (ובמקום אחר אמרו חז"ל, שבני ישראל במצרים היו שקועים במ"ט שערי טומאה - ע' בדברי הרב מרדכי אליהו )
  • (שמואל א ב כז): "ויבא איש אלהים אל עלי ויאמר אליו 'כה אמר ה': הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה...'"- בדברים אלה נרמז שאהרן, אחיו הגדול של משה, היה נביא; ע"פ רש"י, הנבואה שנזכרה בדברי יחזקאל - "איש שקוצי עיניו השליכו" - היתה אחת הנבואות שלו, שניבא עוד לפני שנשלח משה.
  • (ע"פ דעת מקרא, הדבר נרמז גם ב (דברים כט טו): "כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם. ותראו את שקוציהם ואת גלליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם";  וגם ב   ; לא הבנתי איך בדיוק)

ועדיין לא ברור - מדוע נבואה זו לא נזכרה בפירוש עד ימי יחזקאל?

רש"י ענה: "הרי שהיתה שנאה זו כבושה לפני המקום קרוב לתשע-מאות שנה, משהיו במצרים עד יחזקאל, והיתה אהבתו מחפה עליהם, ועל-ידי שהיו עתה מרבים לפשוע - נתעוררו, ועל זה נאמר" (משלי י יב): "שנאה תעורר מדנים, ועל כל פשעים תכסה אהבה".

הפסוקים ממשילים את היחסים בין ה' לבין עם ישראל ליחסים בין בני-זוג: בהתחלה, כשהאהבה גדולה, בני הזוג סולחים זה לזו גם על פשעים גדולים; אבל במשך הזמן האהבה נשחקת, ואז כל פשע קטן גורם לבן-הזוג להיזכר בפשעים הישנים ו"לעורר מדנים" (ראו שנאה - הגורם העיקרי לריב ).

זה מה שקרה גם ביחסים בין ה' לבין עם ישראל: בזמן יציאת מצרים ואחריה, האהבה בין ה' לעם ישראל היתה בפריחתה, ולכן ה' כיסה את עבודת האלילים של בני ישראל במצרים ולא כתב אותה בתורה; אולם, במשך השנים, עם ישראל איכזב את ה', לא מילא את הציפיות ממנו, ולכן האהבה נחלשה, ובימי יחזקאל, ה' עורר והזכיר לעם ישראל את הפשעים הישנים שלהם.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-04-04.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim2/az_mcrym