ביאור:בן חמישים שנה
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
המשנה (אבות פרק ה', משנה כ"א) אומרת:
"...הוא היה אומר..." הכוונה ליהודה בן תימא .
"...בן חמישים לעצה...", נשאלת מדוע דווקא בן החמישים שנה מתאים לעצה ?
עצה טובה מתקיימת בשני תנאים:
(1) ששכלו ומוחו של נותן העצה עדיין בשיא כושרם.
(2) ניסיון חיים מצטבר .
מסביר המאירי
- בגיל 50 עד 60 שנה, מתקבל החיתוך הטוב ביותר בין שכלו של האדם וניסיון החיים שלו. בגיל צעיר – הניסיון קטן ובגיל מבוגר יותר האדם מאבד מכושרו השכלי.
כך מסביר המאירי את שיטת בן תימא.
וכן אומר רש"י: על הפסוק... ומבן 50 שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד ושרת את אחיו... ומהו השרות שנותן להם? מסביר רבי עובדיה מברטנורה על המשנה במסכת אבות ה: "ומהו השירות - שיתן להם עצה" , כלומר בן ה-50 הופך להיות יועץ ומדריך לאחרים .
- המעניין הוא שיהודה בן תימא מוזכר רק בשני מקרים במשנה, במשנה כ"ד ובמשנה כ"ה כאן אצלנו בפרק חמישי , בפרקי אבות. בכל זאת הוא התנא המעצב את תפקודו של האדם בהתאם להתפתחותו הביולוגית וחכמים קבלו את דעתו.
מיהו אותו תנא ?
במסכת מגילה נמצאנו למדים שחכמים העריכו מאוד את דעתו של בן תימא : מסכת מגילה (דףי "ד, עמוד א')
דרשו חכמים על הפסוק " ...משען ומשענה..." ספר ישעיהו (פרק ג', פסוק א')
משען: אלו בעלי מקרא .
משענה: אלו בעלי משנה, כגון מי ?
כגון: ר' יהודה בן תימא וחבריו.
- מכאן שחכמים נשענו וסמכו את דעתם על דעתו של בן תימא.
חמישים שנה בהקשרים נוספיםעריכה
המספר חמישים מופיע במספר הקשרים במקרא , כגון :
כשאדם בן 50 עושה משהו ,הרי זה דומה לתיבת נח. יחזיק מעמד בכל הסערות של החיים . |
"..חמישים אמה רחבה" |
תיבת נח |
בגיל 50 מסיימים בד"כ את המילואים . |
"...מבן 50 שנה ישוב..." |
הלויים |
מעבר לזה לא סופרים יותר, עוצרים בגיל זה . |
"..תספרו 50 יום.." |
ספירת העומר |
כולם יוצאים לחופשי. זה הזמן להשתחרר מעט מעבדות היום יום, ולעשות דברים חדשים . |
"...יובל היא שנת ה- 50 שנה... " . |
יובל |
המילה " ביובל " היא בגימטרייה: 50.
אכן בשנת היובל – תשובו איש אל אחיו,
יש חופש ושיחרור מלא מעבדות.
בימינו אלו: "עבדות" , היא במידה מסוימת שיגרת היום יום , השעבוד לעבודה .
יתכן לומר שגיל החמישים שנה הוא הזמן הנכון להשתחרר מעבדות זו ולעסוק בעניינים רוחניים, כגון לימוד התורה.
""...ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים..."" .
מקורותעריכה
על-פי מאמר של ד"ר מנחם צוקר שפורסם לראשונה בספר "שיעורים" וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-06-03.
תגובותעריכה
קיצור דרך: tnk1/sofrim/zuckm/42