ביאור:במדבר כב לילדים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תפאורה
עריכה- "ויסעו בני ישראל, ויחנו בערבות מואב, מעבר לירדן יריחו". אפשר להכין שלטים: "מחנה ישראל", "ערבות מואב"; אפשר גם לשים בדים כחולים שמייצגים את נהר הירדן.
- שלטים נוספים: "ארץ מואב", "ארם נהריים", "קרית חוצות", "במות בעל"
דמויות
עריכה- בלק מלך מואב (כתר)
- אחד מזקני מואב ומדיין (זקן, מקל קסמים)
- בלעם בן בעור (כובע של קוסם)
- האתון של בלעם (אוזני חמור וזנב)
- המלאך (הילה, חרב)
מחזה
עריכהבלק לזקן: "ראית מה עשו בני ישראל לאמורים? הם הרגו את כולם וכבשו את כל הארץ שלהם!"
הזקן לבלק: "איזה פחד! הם כל כך רבים - אם הם יחליטו להילחם בנו, אין לנו סיכוי!"
בלק לזקן: "גם אם הם לא יילחמו בנו, הבהמות שלהם יאכלו את כל העשב שמסביב, ולנו לא יישאר שום דבר!"
הזקן לבלק: "אתה המלך, אתה חייב לעשות משהו!"
בלק לזקן: "יש לי רעיון. בארץ ארם, בצפון הרחוק, ליד נהר פרת, גר קוסם חזק בשם בלעם בן בעור. לך אליו ותזמין אותו אלינו! תגיד לו שיש עם גדול שיצא ממצרים ומכסה את כל הארץ ממולנו, ותבקש ממנו שיקלל אותו! הקללה של בלעם תמיד מתקיימת, ואם הוא יקלל את עם ישראל, הם ייחלשו ונוכל לגרש אותם מכאן!".
הזקן לבלק: "רעיון מעולה! אני כבר יוצא לדרך."
[הזקן לוקח את מקל הקסמים שלו והולך לכיוון ארם. מוצא את בלעם מתאמן בקסמים]
הזקן לבלעם: "שלום הוד קוסמותו!"
בלעם: "מי אתה? למה אתה מפריע לי באמצע הקסם?"
הזקן: "אנחנו בצרה גדולה! יש עם אחד גדול שיצא ממצרים ותפס את כל השטחים שמסביבנו! אנחנו צריכים שתקלל אותו בדחיפות!"
בלעם: "אני צריך לשאול את ה'. חכו כאן בלילה, ומחר בבוקר אני אגיד לכם אם ה' מרשה לי לבוא".
[הזקן ובלעם הולכים לישון. באמצע הלילה, מלאך ה' מגיע:]
המלאך לבלעם: "לילה טוב בלעם! מי האנשים האלה?"
בלעם למלאך: "הם שליחים ששלח אליי בלק בן ציפור מלך מואב. הם מספרים שיש עם שיצא ממצרים וכיסה את כל הארץ מסביבם, והם רוצים שאני אקלל אותו כדי שיוכלו לגרש אותו מהארץ."
המלאך לבלעם: "ה' הוציא את העם הזה ממצרים וה' הביא אותם לשם! אל תלך איתם ואל תקלל את העם, כי ה' מברך אותם!"
[בבוקר, בלעם והזקן קמים]
בלעם לזקן: "אני מאד מצטער, אתה תצטרך לחזור הביתה לבד, כי ה' לא מרשה לי לבוא איתך".
[הזקן חוזר למואב]
בלק לזקן: "איפה בלעם? למה חזרת לבד?"
הזקן לבלק: "אני מאד מצטער, בלעם לא רצה לבוא איתנו".
בלק לזקן: "מה זאת אומרת לא רצה? למה הוא לא רצה? אולי בגלל שאתה לא מספיק מכובד, ולא הצעת לו כסף. אני צריך לשלוח איש יותר זקן, ולהציע לו משכורת גבוהה"
[זקן עם זקן ארוך יותר, כובע גדול יותר, וארנק גדול, הולך ממואב לארם]
הזקן לבלעם: "שלום הוד קוסמותו!"
בלעם: "אה, אני שמח לראות אותך! סוף סוף שולחים אליי מישהו מכובד, עם ארנק ביד! במה אני יכול לעזור לך?"
הזקן: "בלק שלח אותי, הוא ביקש מאד שתבוא. הוא מבטיח שייתן לך הרבה כבוד, ויעשה כל מה שתבקש, העיקר שתקלל את העם הזה!"
בלעם: "גם אם בלק ייתן לי מלוא ביתו כסף וזהב, אני לא אוכל לעשות שום דבר בניגוד למה שה' אומר לי! חכו כאן בלילה, ונראה מה ה' יגיד לי הפעם".
[הזקן ובלעם הולכים לישון. באמצע הלילה, מלאך ה' מגיע:]
המלאך לבלעם: "אני רואה שיש לך שוב אורחים ממואב. לך איתם, אבל תעשה רק מה שאני אגיד לך!".
בלעם למלאך: "כן, אדוני! אני אעשה רק מה שתגיד לי! העיקר שתרשה לי ללכת איתם!"
[למחרת בבוקר, בלעם קם בשמחה ובהתלהבות]
בלעם לאתון: "אתון יקרה, בוקר טוב! אנחנו הולכים היום לטיול!"
האתון: "אי-אהההה"
[בלעם חובש את אתונו, רוכב עליה, והם יוצאים עם הזקנים לכיוון מואב. בלעם שמח]
[המלאך חוסם לאתון את הדרך, האתון נוטה מן הדרך והולכת לשדה]
בלעם לאתון: "מה את עושה? לאן את הולכת?" [מכה אותה במקל]
האתון: "אי-אהההההההה"
[המלאך חוסם לאתון את הדרך, האתון הולכת לכיוון הקיר ולוחצת את רגל בלעם אל הקיר]
בלעם לאתון: "אייי! אתון טיפשה! למה את מועכת את הרגל שלי לקיר?" [מכה אותה במקל]
האתון: "אי-אההההההההההה"
[המלאך חוסם לאתון את הדרך, האתון עוצרת ונשכבת על האדמה]
בלעם לאתון: "זוזי כבר! אתון עצלנית!!!" [מכה אותה במקל]
האתון: "מה עשיתי לך שהכית אותי שלוש פעמים?"
בלעם: "כי התעללת בי! אילו היתה לי חרב במקום מקל, לא הייתי מכה אותך, הייתי הורג אותך!"
האתון: "הלא אני האתון שלך, אתה רכבת עליי כל החיים שלך, האם אי פעם עשיתי לך דבר כזה?"
בלעם: "לא. אז למה דווקא עכשיו... היי, מה זה??" [רואה פתאום את המלאך ומסתכל לכיוונו; משתחווה למלאך]
המלאך לבלעם: "למה הכית את האתון המסכנה שלך שלוש פעמים? היא לא אשמה! אני זה שיצאתי לעכב אותך בדרך. האתון ראתה אותי וזזה הצידה כדי להציל אותך! אילו היא לא היתה נוטה, הייתי הורג אותך והיא היתה נשארת בחיים!"
בלעם למלאך: "אני מבקש סליחה, חטאתי, לא ידעתי שאתה עומד מולי בדרך. אם זה לא מוצא חן בעיניך שאני הולך, אני מוכן לחזור הביתה".
המלאך: "אתה יכול ללכת עם האנשים, אבל אל תהיה כל כך שמח! תזכור שאתה חייב להגיד רק מה שאני אגיד לך!".
[בלעם ממשיך ללכת עם הזקן, הפעם בלעם מודאג ועצוב. הם מגיעים למואב]
הזקן לבלק: "בלעם הגיע!"
בלק: "איזה יופי! אני כבר יוצא לקראתו."
[בלק יוצא לקראת בלעם אל גבול ארץ מואב]
בלק לבלעם: "בלעם! למה לא באת בפעם הקודמת ששלחתי אליך? אתה חושב שאני לא יכול לכבד אותך מספיק? יש לי המון כסף וזהב לתת לך!"
בלעם לבלק: "הנה באתי הפעם. אבל אני מזהיר אותך: אני לא יכול להגיד שום דבר, אלא רק את מה שה' ירשה לי להגיד!"
[בלק ובלעם הולכים, מגיעים לקרית חוצות. בלק זובח זבחים ושולח לבלעם ולזקן. הולכים לישון. למחרת בבוקר קמים ועולים אל במות בעל]
בלק לבלעם: "אתה רואה, הנה העם שסיפרתי לך עליהם. תראה כמה הם רבים. וזה רק הקצה שלהם!".
( המשך בפרק כג )
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-07-11.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/tora/bmdbr/bm-22-yldim